לא פעם נוטים לשפוט שחקנים ומאמנים זרים רק על פי יכולתם המקצועית, בלי לקחת בחשבון את העובדה כי נחתו במדינה חדשה, שפה לא מוכרת וגם תרבות אחרת. כמובן, יש כאלה שמתגברים על האתגרים - והופכים עם הזמן מזוהים עם התרבות והספורט הישראלים. אחד כזה הוא וינסנט אניימה, שסיפק ראיון מסוג אחר בו סיפר על החוויה של בחור צעיר שנוחת במקום חדש.
אניימה, שנחת בקיץ 2005 כשוערה החדש של בני יהודה, אז בשנות העשרים המוקדמות לחייו, סיפר בפתח דבריו: "זה לא היה קל בתור ילד כי חוקי הנהיגה, למשל, שונים מאוד ביחס לניגריה. התרבות בישראל היא מאוד ליברלית, האנשים קמים בשבע בבוקר וחוזרים הביתה בשבע בבוקר למחרת. אלה דברים שלא הכרתי במקום שממנו הגעתי".
"אתה יכול לצאת באמצע הלילה לקניות, לא ידעתי שגם זה קיים", הוסיף השוער הניגרי, "אתה יכול לצאת באמצע הלילה למועדונים, גם בניגריה היו מועדונים אבל זה פחות היה הקטע שלי. מבחינה תרבותית, זה הכה בי. הייתי בחור צעיר שמוכן ללמוד ולהשפיע. הייתי פתוח לשינוי, חיבקתי את האפשרות ולקחתי אותה בשתי ידיים".
בהמשך הראיון, אניימה התייחס לסוגיה, שזרים ותיירים רבים אוהבים להזכיר - הנשים הישראליות. "הגעתי לישראל לבד ואשתי הצטרפה אחרי חצי שנה. לא הייתי יכול לשרוד בתל אביב בלעדיה", אמר והסביר: "הייתי צריך את אשתי לצידי. זו מדינה משופעת בנשים יפות ומאוד ליברליות. בתור בחור צעיר הייתי בקלות יכול ליפול לפיתוי. זו הסיבה שהייתי זקוק לאשתי, כדי שתעמיד אותי במקום. אתם לא רוצים ללכת לחוף הים בתל אביב ביום קיץ, האמינו לי. כילד צעיר שמעולם לא ראה את הדברים האלה, הייתי עלול ליפול לפיתוי ולעשות דברים מטורפים".
