נטע לביא: "תמיד מתגעגע לישראל, אחזור בעתיד הקרוב"

(בווידאו: קטע מהראיון המלא)

בחודש ינואר 2023 הדהים נטע לביא את הכדורגל הישראלי כשחתם בגמבה אוסקה. שלוש שנים חלפו מאז, והקשר הצליח לבסס את עצמו כגורם משמעותי בליגה היפנית ואף לעבור לקבוצה שאפתנית יותר (מצ`ידה זלביה) וגם גרר אחריו שחקנים אחרים שהחליטו לנסות את ההרפתקאה ביפן. כעת, רגע לפני גיל 30, לביא מסתכל לאחור בראיון מיוחד, מספר על החיים ביפן ומדבר, איך לא, על האקסית המיתולוגית, מכבי חיפה.

נטע, למה אתה הכי מתגעגע בישראל?
"לחום ולאהבה של המשפחה, של החברים, של הסובבים אותך, של הכדורגל. אלה דברים שחסרים שם. יש שם דברים אחרים. תמיד מתגעגע".

בתקופות הכי טובות שלך לא היית יכול להסתובב בחיפה. ביפן זה דומה?
"לא. ביפן התרבות מאוד שונה. הכדורגל הוא לא המקום הראשון שם. יש המון אנשים, גם זרים. פחות ניגשים אליי. יש מקומות שיותר מזהים, אבל זה לא דומה לארץ. אני אוהב גם וגם. גם את השקט וגם את החום הישראלי. אני גדלתי פה, ויש רגעים שזה חסר לי ויש רגעים שכיף לי. אני מוצא את הדרך שלי להתמודד עם קשיים, אבל גם ליהנות מהיתרונות שם".

הפכת לשגריר ביפן. התיירות הישראלית גדלה מאז שאתה שם
"מטורף. כשהגעתי ליפן היו הרבה פחות זרים. עכשיו יש הייפ מטורף. מבקרים אותנו על בסיס שבועי. אשתי עשתה רשימת טיפים. אני שמח ששחקנים גם מצטרפים. אם זה חסן שבא אחריי ודין, שאנחנו מדברים הרבה והוא מאוד נהנה מהחיים ביפן. הוא לא דיבר איתי לפני. היה שבוע של תפר שהוא פתאום הגיע. היה פוש באחד האתרים וכתבתי לו `אתה בא באמת?` והוא לא רצה לספר יותר מדי. מאז שהוא הגיע אנחנו בקשר טוב".

מה הקשיים של כדורגלן ישראלי ביפן?
"כזר ביפן לא תמיד קל. יש קשיים. קודם כל השפה. אני קצת מקשקש אחרי שלוש שנים, אבל לא ברמה שאני יכול לדבר בשוטף. אני לא יודע להגדיר את הכדורגל ביפן. המנטליות שונה, הם עובדים לפי הספר. מקצוענים ברמה הכי גבוהה, אבל הם מרוחקים. אין את החום וחדר ההלבשה הישראלי. זה חסר לי לפעמים. אני מתגעגע אליו. אני לא דומיננטי בחדר ההלבשה. אני רוצה להיות יותר. רק הגעתי לקבוצה, למרות שיש יותר שחקנים שמדברים אנגלית. אני מנסה להיות דומיננטי בקטע אחר כי קשה להנהיג אותם כי זו שפה שונה ומנטליות שונה. גם לשרי לקח זמן כדי להנהיג. בסוף הוא לא היה נחשב לזר מבחינתי, אבל לקח לו כמה שנים".

למה יפן?
"הסתכלתי על זה ממין משולש של מה הכי נכון עבורי בשלב של הקריירה. היו כמה אופציות, זה לא היה בשמים ולא הייתי חופשי. לא היתה ליגה בטופ 5 ומאוד קשה כישראלי להגיע לשם. הייתי הראשון וזה משהו מיוחד. ראיתי את זה בתור אתגר. כשדיברתי עם שחקנים מאסיה כמו טרנט סיינסבורי, הוא אמר שהליגה חזקה. הבנתי שהחיים שם מאתגרים, אבל טובים, נוחים ובטוחים. זה היה כדורגל, משפחה ואיכות חיים ומשכורת שאי אפשר להתעלם ממנה. כל אדם שעובר עבודה או מתחיל עבודה חדשה, המשכורת זה אחד השיקולים. מה זה להגיע לאירופה? בטופ 5, המשכורת הנמוכה גם היתה מושכת אותי. אירופה שהיא לא טופ 5, שהליגה לא חזקה, שהמגרשים לא כמו ביפן, שהחיים פחות טובים... אז השיקול אחר. צריך להסתכל על משהו רחב יותר מרק כדורגל".