מכבי, הפועל, נבחרת: 45 דק' שכולן זהבי

המצב בסין: "בסה"כ אני מרגיש בסדר גמור. אין חשש מהקורונה, כי גם בסין לא היה חשש. בסה"כ זו עיר שרחוקה מהעיר שלי. זה בוודאי מצב לא נעים, עובדתית אנחנו לא שם בגלל הדבר הזה. מקווה שזה ייגמר כמה שיותר מהר ונחזור לשגרה. אני לא רואה מצב שבו אני לא אשחק יותר בסין, הם טוענים שחוזרים לליגה באפריל וישתלטו על המצב. אני מאמין שאם זה חס וחלילה יימשך, אז פיפ"א תפתח חלונות מסוימים, כדי שנוכל לשמור על כושר עד שהליגה הסינית תחזור. לא יהיה מצב שאני לא אשחק ארבעה חודשים".

הסיכוי למעבר ברגע האחרון: "הייתי מאוד מאוכזב כשלא עברתי לטוטנהאם, אבל גם הבנתי שמלכתחילה הסיטואציה היתה מאוד קשה. הייתי צריך להגיע להסכם תוך 8 או 10 שעות, עם הבדלי השעות בסין, כשאני בכלל בישראל וצריך לטוס ללונדון. גוואנגז'ו לא הסכימה להשאיל אותי בחינם. מאוד רציתי לעבור, והייתי מוכן לוותר על הרבה כדי שזה יקרה, גם הכסף לא עניין אותי, אבל בסוף זה לא הסתדר. העברה למכבי ת"א לא עמדה על הפרק, מסיבה פשוטה: טוטנהאם היתה מוכנה לקחת על עצמה את כל השכר שלי, וגוואנגז'ו ידעה שאי אפשר לעצור מהלך כזה. מכבי זה סדר גודל אחר".

הרצוג ורוטנשטיינר: "אם הרצוג צריך להמשיך? התוצאות בסוף ידברו בעד עצמן. אני לא יודע מה חושבים בהתאחדות, אבל אני לא אוהב כשבוחנים רק את התוצאה הסופית. יכולת של מאמן צריך לבחון לאורך שנתיים-שלוש. אי אפשר לבנות פה משהו בשנה או שנתיים. רוטנשטיינר מאוד עוזר בארגון של הדברים, בסדר הדברים, בלהזיז מה שהוא צריך. אם ווילי יבקש משהו מההתאחדות, זה יקרה. הביקורות לא מעניינות אותם. אם מקצועית ווילי יחשוב שזה הדבר הנכון לעשות, לא מעניין אותו מה אתה אומר. היה בהחלט כאוס לפני שהם הגיעו, לא היתה היררכיה - אלי (גוטמן, שישב לצידו) ידע את מי להרכיב, אבל כל שחקן ראה בעצמו מנהיג. היום יש סדר. הייתי רואה בתקשורת דברים שאמרתי בשיחות טלפון. הם נתנו לנו גב לא לענות לעיתונאים".

פרשת זריקת הסרט: "היה להם (הרצוג ורוטנשטיינר) חלק גדול בזה שחזרתי. זה לא משחצנות, אבל לקח לרוטנשטיינר כמה שבועות לשכנע אותי לחזור. הוא שכנע אותי, כי הוא אמר לי: אני מאחוריך בכל דבר, אנחנו נתמודד עם הכל ביחד. ביקשתי שיפתחו את ליגת האומות בלעדיי, כי ידעתי שאם אני אשחק כל הלחץ יהיה עליהם. אם זה היה מאמן ישראלי, הוא לא היה מחזיר אותי לנבחרת, כי הוא היה נכנע לכל הביקורות מסביב".

יונתן כהן: "הוא שחקן מאוד מוכשר, הוא גם עשה שינוי מאוד גדול. היו לי איתו כמה שיחות. (צוחק) אני אולי יום אחד אני אהיה מאמן עוד איזה 7-8 שנים, אז אולי אני אתמודד איתם. אני נותן להם עצות על מה זה להיות כדורגלן, איך לחיות, איך להתמודד עם המקצוע".

התקרית עם פואד בדרבי: "זה מביך לראות את זה בכלל. יכול להיות שהייתי מתנהג לגמרי, אבל לא כמו שאתה חושב... אנחנו עוברים שינויים בחיים, אלה היו תקופות אחרות גם בכדורגל: הפועל ת"א היתה במצב מאוד קשה, בלי מאמן, בלי בעלים או כסף, הקבוצה היתה בתחתית והיה להם נוח להפנות את האש אליי כי 'זהבי לא רצה לבוא'".

הרגע הכי גדול בקריירה? "המספרת בליון, ה-2:3 בדרבי, הנבחרת, שבירת השיא... יש הרבה".

מרגיש שהקריירה התפספסה? "אני לא מרגיש פספוס. בסוף הקריירה מסתכלים על המכלול: יש שחקנים ששיחקו בליגות הכי טובות באירופה, מישהו כבש יותר ממני? אף אחד. כבשתי בנבחרת, בליגה האירופית, בליגת האלופות. יש לי את הקבלות שלי גם באירופה. אני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד, ואני לא אלך למועדון בשביל להוכיח משהו למישהו".

הכסף שינה אותך? "לא חושב. החיים שלי השתנו בלי ספק, אבל רואים איך אני חי. אני לא מפזר כספים על יהלומים או מכוניות. אני גם נהנה, אבל הכיף האמיתי הוא לעזור למשפחה שלי לעשות מה שאני רוצה, אני מעריך תמיד את הכסף וכך גם אני אחנך את הילדים שלי".