אויב מבית: זמן הנקמה של איטליה בזלאטן

בווידאו: זלאטן מפריע לאנטוניו קסאנו בראיון בלתי נשכח

22 ביולי 2004, נבחרת איטליה פגשה באצטדיון אפונסו הנריקה, את בולגריה למשחק האחרון של שלב הבתים באליפות אירופה שנערכה בפורטוגל. הסקוודרה אזורה ידעה שניצחון מול הבולגרים (שכבר איבדו עניין ביורו אחרי שני הפסדים), יוכל להעלות אותה לשלב רבע הגמר. לצערם הרב של הכחולים, במפגש המקביל בבית זה נערך לו דרבי סקנדינבי בין שבדיה לדנמרק.

היום ב-16:00: איטליה מול שבדיה

גם בגזרה זאת ידעו שכל תוצאה מלבד חלוקת נקודות גבוהה מ-1:1 (כלומר 2:2 ומעלה ) תשלח אחת מהם לבית הקריר כבר בשלב המוקדם. "אין לנו שום כוונה להחליט על תוצאת 2:2 לפני המשחק. אי אפשר לעשות דברים כאלו בספורט"  התראיין אז מאמן השבדים, לארס לגרבק, והרגיע את האיטלקים מקונספירציה אפשרית.

נדמה כי מאז ומתמיד האזורי נולדו להיחלץ ממצבים קשים ברגעי האמת, לכן עד דקות הסיום בכול אירופה היו בטוחים ששוב האיטלקים יינצלו ברגע האחרון. כשבמגרש המקביל לוח התוצאות הראה על 1:2 לטובת הדנים, כל מה שנשאר לבחורים מארץ המגף היה לכבוש עוד שער. הכיבוש המיוחל אכן הגיע, ועוד בצורה הכי דרמטית שיש. בדקה ה-95 אנטוניו קסאנו מצא את הרשת ופתח בריצת אמוק לעבר הספסל הכחול. כבר בדרך לשם, דמעות האושר התחלפו בדמעות של צער ויגון.

משחק השרוכים: הגרסה הסקנדינבית
"פאנאנטוניו" וחבריו ניצחו 1:2, אך במגרש המקביל נחתם הדיל שכולם פחדו ממנו. מתיאס יונסון השבדי כבש בדקה ה-90 והשווה ל-2:2. המשמעות: הדרבי הסקנדינבי הסתיים בתוצאה שהעלתה את שתי הנבחרות על חשבון איטליה בעקבות הפרש שערים עדיף בבית הפנימי. "המנטליות השבדית אינה מעודדת רמאות אלא משחק הוגן", הצהיר לפני המשחק המגן השבדי מיקאל נילסון, כנראה שהצהרות לחוד ומעשים לחוד.

לא היה צריך להיות גאון הדור כדי להבין שמשהו לא כשר התרחש בדרבי הסקנדינבי. האוהדים האדומים והצהובים ישבו להם זה לצד זה בניחותא שלא בדיוק מתאימה למגרשי הכדורגל, שלטים שעליהם נכתבה התוצאה 2:2 הונפו באוויר החל משריקת הפתיחה. ולקינוח ניתן היה לראות את התגובות המחויכות של הדנים לאחר השוויון הדרמטי בשניות הסיום. למרות כל האנקדוטות הללו, האיטלקים היו לבוא בטענות רק את עצמם. כלומר, את עצמם ואת זלאטן איברהימוביץ'.

4 ימים לפני מחזור הסיום הדרמטי, איטליה פגשה באצטדיון הדרגאו בפורטו את השבדים החביבים ובדקה ה-37 עלו ל-0:1. שוב, משער של היהלום מבארי, אנטוניו קסאנו. ניצחון במשחק זה היה מעלה את חניכיו של ג'ובאני טראפטוני כמעט בוודאות לרבע הגמר. אך בדקה ה-85 בחור כשרוני בן 22, כבש לזכות הצהובים את אחד השערים היפים שנכבשו בתולדות אליפויות אירופה.

שונאים סיפור אהבה: זלאטן וכותונת הפסים
רצה הגורל ותחנתו הראשונה של איברה האיום אחרי אותו יורו, הייתה כמובן ארץ המגף. זלאטן חתם ביובנטוס הגדולה ורשם פרק חדש ביחסי האהבה/שנאה עם האיטלקים. כשהחלוץ הדרום קוריאני-האן יונג הוואן, כבש מול איטליה את שער הזהב במונדיאל 2002 והדיח אותה מהטורניר, הוא נזרק בבושת פנים מקבוצתו פרוג'ה.

"אני לא הולך לשלם את המשכורת של מי שהרס את הכדורגל האיטלקי" הצהיר הנשיא השנוי במחלוקת, לוצ'יאנו גאוצ'י, כשהשפיל את חלוצו האסייתי במסיבת עיתונאים. כמובן שעם הפנומן השבדי, הסיפור היה שונה לחלוטין. המועדון המעוטר באיטליה עטף את זלאטן בכפפות של משי והפך אותו לאחד החלוצים הגדולים בהיסטוריית המשחק.

היהלומן שליטש את היהלום ממאלמו באותה תקופה היה כמובן פאביו קאפלו. הדון האיטלקי לקח את החלוץ הסורר בתור פרויקט אישי ועקב אחרי כל צעד שלו במתחם האימונים ומחוצה לו. כחלק מהתוכנית, קאפלו הקרין לחניכו ביצועים של מרקו ואן בסטן והכין לו רשימת אימונים מדוקדקת בחדר הכושר. התוצאה לא איחרה לבוא, השבדי "הצנום" שהגיע לטורינו כשהוא שוקל 82 ק"ג, העלה 13 קילו של מסת שריר והפך לחלוץ מאסיבי שפשוט אי אפשר להתקרב אליו.

איברה כיכב במשך 2 עונות תחת הדרכתו של קאפלו ויחדיו הם זכו בשתי אליפויות אך לתדהמתם של השניים, בשנת 2006 התפוצצה אותה פרשת קאלצ'יופולי ידועה לשמצה. שני גביעי הסקודטו נשללו מהביאנקונרי שגם הורדה לליגה השנייה ומלבד מספר יחידי סגולה, הכוכבים הגדולים החלו לנטוש את הספינה הטובעת בזה אחר זה.

מכאן בעצם החל עוד פרק ביחסיו המורכבים של זלאטן עם האיטלקים. איברה קיבל פניות כמעט מכל אריות היבשת, אך מכל אותן קבוצות פאר, בחר דווקא בזאת השנואה ביותר על אוהדי קבוצתו לשעבר. ב-10 לאוגוסט 2006 חתם בשורות אינטר ובכך ירק למעשה ישירות בפניהם של האוהדים בשחור לבן.