ליגת האלופות החדשה: התשובה לסופרליג או החמרת הבעיה?

נגד: חיים מסובכים
כי בסוף, אי אפשר להתעלם מהתחושה שליגת האלופות רק החמירה את הבעיה שכבר קיימת - תחושה שאנחנו מוצפים בכדורגל, ולא ממש יכולים לעמוד בעומס. בתקופה שבה הדיון על צפיפות וריבוי המשחקים על השולחן, הפורמט החדש רק העלה את כמות המשחקים (בשלב הראשון הקודם היו 6 משחקים, הפעם יש 8) - וזה עוד לפני שמדברים על חוויית הצפייה בדבר הזה.

18 משחקים, בערב אחד, באותה השעה - בהנחה שאתה לא מעורב רגשית באף אחת מהקבוצות, זה פשוט הרבה יותר מדי. ולעתים, יותר מדי ממשהו הוא גם לא טוב. היצע מטורף גורם לכך שגם השחקנים נשחקים בדרך, אבל גם הצופים כבר לא ממש מוצאים את מקומם.

אבל זו הבעיה של אופ"א - כגוף שתקוע בין שני אינטרסים; האחד הוא לייצר ליגה טובה ומעניינת, והשני הוא לייצג את כולם ולתת במה שווה גם למועדונים הפחות גדולים. במובן הזה, זו היתה פשרה מפא"יניקית קלאסית - מצד אחד יש ליגה אחת, מצד שני יש 36 קבוצות (כולל כמה שממש לא ברמה) וכדי לחשב מי צריך מה במחזור הסיום, צריך להיות מתמטיקאי על (או דני פורת).

אז האם לחזור לפורמט הישן? לא בטוח שזה הפיתרון. אבל כן, צריך מחשבה ישנה על האם הליגה לא גדולה מדי כדי לבלוע - ואולי קיצוץ בכמות הקבוצות (והמשחקים), דווקא יעשה טוב לכולם.