במחזור החמישי, רק בשבוע שעבר, בית"ר ירושלים ירדה חבולה אחרי תבוסה ביתית למכבי ת"א. התוצאה הזו משקרת. בהפסד ההוא, הקבוצה מהבירה דווקא היוותה יריב שקול למכבי ת"א במחצית הראשונה ופשוט התפרקה במחצית השניה. התפרקות שהביאה לכל מתפרצת של מכבי ת"א להיות קטלנית, כל הדרך ל-4:0 כואב.
בית"ר ירושלים זה מועדון של רוחות סוערות, שלפעמים גורמות לגלים שיכולים להטביע את הספינה. השאלה שנשאלה לפני המשחק היא מה עשו קברניטי הספינה בשבוע האחרון כדי להנמיך את גובה הגלים.
ראשית, היה עליהם לתת לשחקנים להבין שהתוצאה מהמשחק מול מכבי ת"א מסלפת את יכולות השחקנים, ובכך להעלות את הביטחון העצמי שלהם. שנית, היה עליהם לצמוח מהכישלון ולדעת לצרוב היטב בתודעה את הדקות הללו שהביאו לתבוסה, בכדי ללמוד איך לא מתנהלים בסוג כזה של משחק. הנקודה השלישית היא שאין בבית"ר ירושלים פרות קדושות, ואכן, בהחלטה שלו להוציא מהסגל את פרדי פלומן, רוני לוי העביר מסר חד וברור לשחקנים בנוגע לציפיות שלו מהם ומדרך התנהלותם.
הפעם, בית"ר נתקלה במכבי נתניה שהגיעה עם סגל חסר. אותה נתניה שהמאמנים שלה עדיין לא מצאו את השיטה וסגנון המשחק שיתאימו, כדי שתחזור להיות נתניה הדומיננטית, הלוחצת והדינאמית שהורגלנו לראות בשנים האחרונות. וכך, עם מטענים עודפים של לחץ מחד והתלהבות מאידך, קיבלנו התמודדות בצהוב שחור שהחזירה את בית"ר ירושלים למעמד לפיו גם היום, עם פער של שבע נקודות מהמקום הראשון ובעזרת סגל השחקנים הכישרוני, היא יכולה להידבק לשלישייה המובילה.
בית"ר ירושלים עשתה הכל נכון. היא ידעה להשתלט על מרכז השדה, ידעה לנצל את היציאה הלא מאורגנת ללחץ של מכבי נתניה וכאשר יש ללוי גרסיה (איש המשחק), עלי מוחמד וגדי קינדה שטחים למשחק - היכולת והכישרון באים לידי ביטוי.
מכבי נתניה הגיעה לאחר ההפסד הכואב למכבי חיפה ומתוך מטרה להיות הקבוצה הדומיננטטית במשחק, אבל כשיש לך מרכז הגנה - דולב אזולאי וצליל נחמיה - שמהירות זה לא הצד החזק שלו, אתה צריך לדעת לעזור לו, לצופף ולצאת למתפרצות דרך גבי קניקובסקי, גיא מלמד ופאטוס בצ'יראי. במקום זה, נתניה נשארה חשופה וכל מתפרצת של בית"ר הפכה להיות קטלנית.
לדראפיץ' וברדה ממתין כאב ראש לא קטן השבוע והם ישאלו את עצמם, איך ייתכן שהם היו ביתרון מספרי החל מהדקה ה-60 והקבוצה שלהם לא הצליחה לייצר ולו מצב אחד לכיבוש. המסקנה: נתניה עדיין לא מצאה את דרכה המקצועית העונה.
