הטוב, הרע והלא נורא, הפועל עם עוד מסע מופלא

כל מי ששאל את השאלה "מה זה ליגה אירופית" היה צריך לראות את המחצית השניה של הפועל ת"א נגד המבורג כדי להבין את העוצמה של המפעל השני בחשיבותו באירופה. הקבוצה הגרמנית לחצה את האדומים לשערו של אניימה ולא נתנה לה לנשום לשניה. וזאת הקבוצה שסיימה במקום השני בלבד לאלופת בית 3 של הליגה האירופית, הפועל ת"א.

ההישג של האדומים מצויין, פנטסטי, מרגש וכל סופרלטיב אפשרי. הפועל ת"א הצילה את הכבוד האבוד של הכדורגל הישראלי, זאת למרות שהאוהדים האדומים טוענים שהם מייצגים בעיקר את עצמם וזאת למרות שאוהדי מכבי חיפה בטוחים שהקמפיין שלהם בליגת האלופות הוא לא כישלון חרוץ. בעונה שבה הכדורגל שלנו בדעיכה מתמדת, באה קבוצה אחת והראתה שאפשר גם אחרת.

בעונה שבה אלופת ישראל הגאה, המועדון הכי גדול בכדורגל הישראלי לא מצליח לכבוש במשך 400 דקות (כולל תוספות זמן) שער בודד אחד, הפועל היא קרן אור. בעונה שבה הנבחרת המהוללת שלנו לא מצליחה אפילו לנצח את לטביה החלשה, הפועל היא חבל הצלה. שוב הוכח שבכל הנוגע לאירופה, יש קבוצה ישראלית מעל כולם וזאת הפועל ת"א.

הטוב
לבחור את המצטיין בקמפיין הבתים של הפועל קשה. דאגלס דה סילבה היה מעל כולם, איתי שכטר הוא גולר שלא היה שנים בהפועל, גילי ורמוט מרגש את אחרון הקשישים ביציע כאילו היה שלום תקווה ו-וינסנט אניימה פשוט בלתי ניתן להכנעה.

הכל טוב ויפה, אבל יש מישהו מעל כולם ולמישהו הזה קוראים אלי גוטמן. רק לפני קצת יותר משנה הגיעה סנט אטיין הצרפתית לבלומפילד וטיילה בדרך לשלב הבתים באופ"א. מאז גוטמן התקדם בתהליך שלו שהבשיל העונה לכדי מימוש.

ההצלחה של גוטמן היא לא שכטר, שכולם יודעים כמה שהוא גדול, היא לא ורמוט שהוא כישרון ידוע לכל ולא אניימה, השוער הטוב ביותר שהגיע לישראל. ההצלחה של המאמן האדום נתונה באביחי ידין, שהפך להיות מקשר "רך" בכפר סבא לקיר הבטון של הפועל בקישור האחורי.

ההצלחה שלו נמדדת בבחור בשם מהארן ללה, שהפועל שלפה ממגרשי הליגה הלאומית עד לכיבוש שער ניצחון נגד סלטיק ועוד שער נגד ראפיד. ההצלחה שלו באה לידי ביטוי בזוראב מנטשאשוילי, שחקן שאין אוהד בבלומפילד שלא שלח אותו הביתה, אבל אלי האמין בו והוא היה מהמצטיינים נגד המבורג וראפיד וכמובן השער הנפלא נגד הוינאים.

ההצלחה היא באופי הטיפול בפרשת עומרי קנדה. הרי הכי קל היה לזרוק את המגן הסורר מהפועל על מה שהוא עשה ויכול להיות שזאת גם היתה ההחלטה הנכונה. גוטמן הפנים, הרגיע את המערכת והרוויח מגן ימני במקומו של דני בונדר שנפצע.

וההצלחה מגיעה גם דרך ערן זהבי, שחקן שכיכב עד לפני שנתיים בעירוני רמה"ש מהליגה הלאומית ואמש הוא דילג מעל בלמי המבורג כאילו אינם קיימים ומעל הכל: יכולת הבאת השחקנים לשיא בזמן ובמקום הנכון.

המצטיין של שלב הבתים הוא אלי גוטמן, שביחד עם יוסי אבוקסיס, הוכיחו שליטה מוחלטת בקבוצה, הפיכת שחקנים בינוניים למובילים ומעל הכל, החזירו את הסדר להפועל ת"א. אחרי פתיחת עונה לא טובה, הפועל מצאה את הזהות שלה. בתחילת העונה היה נדמה שגוטמן לא שולט על הקבוצה שלו. ארבעה חודשים אחרי אפשר להגיד בוודאות: יש בעל הבית בהפועל והוא עומד על הקווים.

חוץ מזה, שימו לב למספרים: הפועל הקבוצה החמישית בטיבה מבחינת התקפית בליגה האירופית. לפניה: קבוצות "קיקיוניות" כמו ברמן, שחטאר ובנפיקה. לעומת זאת, בניסיונות לכבוש שערים, האדומים לא בצמרת, מה שמעיד על ניצול מצויין של מצבים לכיבוש. ציונים? בלתי אפשרי לתת.

הרע והלא נורא

מרכז ההגנה של הפועל מצויין (תענוג לראות בעיקר את וואליד באדיר) אבל יש לאדומים בעיה באגפים. דני בונדר פצוע וקנדה תוקף טוב אבל ההגנה שלו בעייתית. גם דדי בן דיין חייב לעיתים עזרה באגף שמאל. אם הפועל רוצה להמשיך לחלום באירופה, היא חייבת לנעול את האגפים. לראייה הטיילת שהיתה באגף ימין בהפסד לסלטיק בסקוטלנד והבעיות באגף שמאל בהפסד להמבורג בגרמניה.

מעל הכל, גוטמן חייב עוד בלם: אביחי ידין סתם חור בצורה טובה נגד ראפיד בבית, אבל זה לא מספיק. באדיר מצויין אבל לא ילד וגם דה סילבה אוסף לאט לאט עוד ועוד צהובים. להפועל אין בלם מחליף והיא חייבת לחשוב על מחליף ראוי. בינתיים, האדומים מצליחים לחפות על המינוסים הללו עם משחק התקפה באמת מעולה מול האירופאיות וכמובן בליגה. מול קאזאן למשל יהיו לאדומים בעיות. המשחקים בבית 3 הוכיחו שהפועל קבוצת התקפה ברמה גבוהה, אבל חשפו גם ליקויים.

אין מה להשוות בין הפועל של השנה להפועל של 2002

הקבוצה של קשטן היתה קבוצה מבריקה מבחינה טקטית אבל לא קבוצת התקפה גדולה. הקבוצה של גוטמן היא קבוצה מעולה מבחינה אופנסיבית, אבל עם הרבה בעיות מאחור. הפועל של גוטמן באה לתקוף ולכבוש, הפועל של קשטן רצתה לא לספוג ולעקוץ.

אי אפשר להשוות בין שתי הקבוצות הללו ובין המסע המופלא של אז לעונה הנהדרת השנה. הקבוצה של גוטמן עשתה שינוי בחשיבה והוא עצמו הודה בכך: הפועל מגיעה למשחקים כדי לתקוף.

טוב? לא בטוח, תלוי נגד מי משחקים. הפועל ניצחה העונה באירופה במשחקים שבהם היא יזמה. נגד סלטיק וראפיד בבית ונגד ראפיד בחוץ. המבורג זו דוגמא מצויינת מה זאת הפועל של השנה. מחצית ראשונה האדומים החזיקו בכדור, יזמו, ניסו וסיכנו. במחצית השניה, הגרמנית לא נתנו לזה לקרות והתוצאה: לחץ מדהים על אניימה.

בשביל הפיקנטריה, כיף להשוות בין קבוצה רוסית אחת לקבוצה רוסית אחרת ולהיזכר איך הפועל הגיעה לקור של מוסקבה וניצחה 0:1. יגאל אנטבי קפץ בלי חולצה על הדשא? נקווה שגם בן דיין יעשה אותו הדבר.

ההתקדמות של הפועל היא גם בדירוג הקבוצות

המשמעות אולי היא לא מיידית העונה אבל בהנחה והפועל תשחק בעונה הבאה באירופה, היא תמשיך להיות מדורגת בכל השלבים, אם מדובר בליגת האלופות או אם מדובר בליגה האירופית. ההגרלות קלות יותר וכך האדומים ימשיכו לבנות לעצמם מסורת באירופה. כרגע הפועל מתקרבת לדירוג המצויין שלה מעונת 07\06 דבר שבהחלט יעזור לה בעתיד.

לסיכום: ההישג הבאמת גדול של הפועל ת"א היה ביציאה אמש מאצטדיון בלומפילד. בפעם הראשונה בהיסטוריה קבוצה ישראלית מנצחת קבוצה גרמנית, מסיימת במקום הראשון בבית קשה והאוהדים שמחים אבל לא מופתעים. המסורת והגאווה האדומה שוב עשתה את שלה ואיזה שמחים האוהדים...