"זה לא ורוד". דייויד בלאט חשף: כך נפלטתי מה-NBA
המאמן שחזר: "קיוויתי לשנות את העולם, אבל זה לא התקבל בקלות אם בכלל. לא מצאתי דרך לאמן כמו שרציתי לאמן, זה פגע ביכולת שלי להחזיק שם". וגם: המודל מאחורי תמיר בלאט
פורסם:
"הגעתי לארה"ב עם תשוקה לעשות את הדברים בצורה שונה ב-NBA", סיפר בלאט, "בהתחשב בשינוי הכיוון המקצועי של הקבוצה שבה אימנתי, לא הייתי יכול לעשות את זה. לא הייתי יכול לצפות משחקנים ותיקים ומצליחים לרצות לשנות את הדרך שבה הם משחקים ולהתאים לפילוסופיה שלי ולרצונות שלי לעשות דברים בצורה מסוימת. אתן דוגמה קטנה. הרגשתי שהגנה אזורית או מצ`אפ זון או הגנות שמתחפשות להגנה אחרת ב-2014 יכולות להיות דרך טובה להגדיל את היעילות של הקבוצה שלנו ב-NBA, כי אנשים לא היו רגילים ולא האמינו בזה".
בלאט המשיך וסיפר: "קיוויתי שאני יכול `לשנות את העולם` בחלק הזה של המשחק. וזה לא התקבל בקלות, אם בכלל. אם מסתכלים על המשחק עכשיו, ה-NBA מלאה בהגנות אזוריות, בהגנות שמתחפשות להגנה אחרת, מלאה בטקטיקות שמטרתן להגביל את היכולות ההתקפיות המדהימות של קבוצות והכישרונות שיש ב-NBA. בעניין הזה, יכול להיות שהקדמתי את זמני בכל הנוגע ל-NBA. עשיתי את זה באירופה שנים. הבנתי שצריך לשחק בדרך מסוימת שתתאים לשחקנים ובדרך שהם היו מוכנים לשחק ויהיה להם נוח בה. זה היה שונה מאיך שאני רציתי לעשות דברים. אלה החיים. צריך להסתגל, להבין מה עובד. גם אם זה על חשבונך".
"כשאתה מגיע לליגה חדש, כמו שאני הייתי, במיוחד עם הרקע שלי, ברוב המקומות בכדורסל הבינלאומי, המאמן הוא הדמות הדומיננטית", אמר, "ב-NBA, אלא אם אתה גרג פופוביץ` או אריק ספולסטרה או ריק קרלייל ויש לך שנים של ניסיון ושל קרדיט שצברת לעצמך, קשה למאמן לעשות דברים מול שחקנים שנמצאים בליגה זמן רב יותר, מצאו דרך להיות מוצלחים בדרך שלהם, יש הרבה פקטורים מחוץ למשחק שצריך להתחשב בהם ויש להם השפעה על היעילות שלך באימון ובהובלה. אישית מצאתי את עצמי במצב שהיה שונה מאוד עבורי. מצאתי דרך לנצח, אבל לא מצאתי דרך לאמן בדרך שרציתי לאמן, וזה בסדר. זה פגע ביכולת שלי להחזיק שם הרבה זמן".
בלאט המשיך לשחזר ואמר: "ה-NBA עבורי היתה חלק מהחוויה במקצוע הזה ותמיד אהיה אסיר תודה על מה שעברתי ואני יכול להסתכל לאחור בתחושת גאווה, לא סיפוק, לא הגשמה עצמית שעשיתי את הכי טוב שלי. זה חלק מאימון. לא תוכל בכל מצב או סביבה לעשות את זה בדרך שלך או שיהיה לך נוח או להגשים את עצמך. אלה החיים. לא הכל ורוד. זה חלק ממה שאתה צריך לעבור ומה למדת מזה ומה אתה לוקח מזה ואיך אתה הופך את זה למשהו טוב יותר, זה מה שחשוב".
על עיסוקיו כיום סיפר בלאט: "אני מייעץ לכמה קבוצות שונות. בגלל המחלה שלי הייתי צריך להפסיק לאמן לפני 6-7 שנים. אני עדיין עובד במכבי ת"א עד רמה מסוימת כמו גם נבחרת קנדה. אני מייעץ לקבוצות שונות ולמאמנים שונים. אני עושה הרצאות למנהיגים, אם זה בעולם העסקים או בספורט. ביום יום אני עובד קשה כדי להיות במצב הכי טוב שאני יכול בהתחשב בהגבלות הפיזיות שלי בגלל מחלת הטרשת הנפוצה. זה מספיק מאתגר, בהתחשב בכל הדברים האחרים שאני עושה".
לסיום, נשאל בלאט מי היה השחקן הטוב ביותר שאימן, וסיפר: "היה לי בחור בבנטון טרוויזו... הבאנו שחקן צעיר בשם ניקוס זיסיס, שהוא כרגע הג`נרל מנג`ר של הנבחרת היוונית. הוא היה שחקן נהדר. השילוב האולטימטיבי של אופי, אישיות, יכולת ומחויבות למצוינות. אני לא יכול להגיד שהוא השחקן הכי טוב שאימנתי, אבל בנוגע לחבילה השלמה, אני יכול להגיד שהבן שלי, שהוא שחקן יורוליג די טוב היום... תמיד קיוויתי שהוא יהיה כמוהו, אני שמח להגיד שהוא כזה. במיוחד בכל הנוגע לאישיות ומחויבות למצוינות ומחויב לקבוצה. אימנתי הרבה שחקנים נהדרים, אבל מבחינה החבילה השלמה, הוא היה החביב עליי".
"כשאתה מגיע לליגה חדש, כמו שאני הייתי, במיוחד עם הרקע שלי, ברוב המקומות בכדורסל הבינלאומי, המאמן הוא הדמות הדומיננטית", אמר, "ב-NBA, אלא אם אתה גרג פופוביץ` או אריק ספולסטרה או ריק קרלייל ויש לך שנים של ניסיון ושל קרדיט שצברת לעצמך, קשה למאמן לעשות דברים מול שחקנים שנמצאים בליגה זמן רב יותר, מצאו דרך להיות מוצלחים בדרך שלהם, יש הרבה פקטורים מחוץ למשחק שצריך להתחשב בהם ויש להם השפעה על היעילות שלך באימון ובהובלה. אישית מצאתי את עצמי במצב שהיה שונה מאוד עבורי. מצאתי דרך לנצח, אבל לא מצאתי דרך לאמן בדרך שרציתי לאמן, וזה בסדר. זה פגע ביכולת שלי להחזיק שם הרבה זמן".
בלאט המשיך לשחזר ואמר: "ה-NBA עבורי היתה חלק מהחוויה במקצוע הזה ותמיד אהיה אסיר תודה על מה שעברתי ואני יכול להסתכל לאחור בתחושת גאווה, לא סיפוק, לא הגשמה עצמית שעשיתי את הכי טוב שלי. זה חלק מאימון. לא תוכל בכל מצב או סביבה לעשות את זה בדרך שלך או שיהיה לך נוח או להגשים את עצמך. אלה החיים. לא הכל ורוד. זה חלק ממה שאתה צריך לעבור ומה למדת מזה ומה אתה לוקח מזה ואיך אתה הופך את זה למשהו טוב יותר, זה מה שחשוב".
על עיסוקיו כיום סיפר בלאט: "אני מייעץ לכמה קבוצות שונות. בגלל המחלה שלי הייתי צריך להפסיק לאמן לפני 6-7 שנים. אני עדיין עובד במכבי ת"א עד רמה מסוימת כמו גם נבחרת קנדה. אני מייעץ לקבוצות שונות ולמאמנים שונים. אני עושה הרצאות למנהיגים, אם זה בעולם העסקים או בספורט. ביום יום אני עובד קשה כדי להיות במצב הכי טוב שאני יכול בהתחשב בהגבלות הפיזיות שלי בגלל מחלת הטרשת הנפוצה. זה מספיק מאתגר, בהתחשב בכל הדברים האחרים שאני עושה".
לסיום, נשאל בלאט מי היה השחקן הטוב ביותר שאימן, וסיפר: "היה לי בחור בבנטון טרוויזו... הבאנו שחקן צעיר בשם ניקוס זיסיס, שהוא כרגע הג`נרל מנג`ר של הנבחרת היוונית. הוא היה שחקן נהדר. השילוב האולטימטיבי של אופי, אישיות, יכולת ומחויבות למצוינות. אני לא יכול להגיד שהוא השחקן הכי טוב שאימנתי, אבל בנוגע לחבילה השלמה, אני יכול להגיד שהבן שלי, שהוא שחקן יורוליג די טוב היום... תמיד קיוויתי שהוא יהיה כמוהו, אני שמח להגיד שהוא כזה. במיוחד בכל הנוגע לאישיות ומחויבות למצוינות ומחויב לקבוצה. אימנתי הרבה שחקנים נהדרים, אבל מבחינה החבילה השלמה, הוא היה החביב עליי".
מצאתם טעות לשון?