מרקנן הישראלי? התקרה המפתיעה של דני וולף

אז איך הזאב שינה את עורו? דרך ההגנה. הוא קליל יותר בהשוואה לשנה שעברה באופן בולט, ומצליח להיות חזק מדי בשביל שגארדים יעקפו אותו בקלות. הוא לא שומר על השחקן הכי טוב של היריבה, וזה גם לא יקרה בשום שלב בקריירה, אבל היו לוולף דקות משמעותיות מול קווין דוראנט, ג`ימי באטלר, חיימה חקז ג`וניור וקופר פלאג.

לא שחקנים מהסוג של סטף קרי או קיירי אירווינג, אבל שחקנים שיכולים להוריד כדור לרצפה. וולף פשוט כבד מדי בשבילם, מה שמוביל לזריקות רעות. נדגים, אמנם במהלך שהיה בפיגור 20 הפרש. קוואי לנארד מנסה להיכנס פנימה מול וולף, שגבוה ב-15 סנטימטר ושוקל 11 ק"ג יותר ממנו לפי נתוני הליגה. 

שימו לב לעבודת הרגליים של וולף, שמצליח תמיד להקדים אותו בחצי צעד ולהישאר בטווח שמסייע לו להפריע לזריקה. וולף יכול להגיע לגובה של 2.77 מ` בעמידה, מהנתונים הגבוהים בדראפט האחרון, מה שאומר שהוא לא צריך לקפוץ. ברגע שהוא יודע לעמוד על שלו בצורה מספיק טובה, קשה לעבור אותו.

מעבר לזה, הוא אינטנסיבי. לא מקרי שגם קווין דוראנט וגם ג`ימי באטלר איבדו את עשתונותיהם מולו בנקודות מסוימות לאורך העונה, וזה כישרון חשוב לשחקן, בטח שחקן כמו וולף בעל חזות כמעט סטאריאוטיפית. 

הקשיחות הזאת, בין היתר, אחראית לפער הגדול בהגנת הנטס בזמן שוולף משחק לעומת הזמן בו הוא על הספסל, ההפרש הגדול בקבוצה ומהגדולים ב-NBA עם 12.9 נקודות ל-100 מהלכים. 

שחקנים כמו אלכס קרוסו הפכו לחלק חשוב באלופות בזכות היכולת שלהם להילחם על הפרקט, וזה בדיוק האופי שאנחנו רואים מברוקלין. הנטס רוצה שוולף ישרוט, היא רוצה שהוא ימרר את החיים של היריבים שלו, והוא עושה את זה בצורה לא רעה. זה בדיוק מה שהוא עשה לקוואי.