שיעור היסטוריה עם שמעון מזרחי

מעדיפים במילים? עשרים ושבע נקודות מול שלוש בלבד (סל שדה אחד של טפירו ועוד קליעת עונשין). אכן, התחלת משחק לא טובה. שאר המשחק היה גארבז' טיים ארוך, בו נראו הרבה פיהוקים ביציעים. שדר הטלוויזיה אמר בפשטות: "וואי, איך הם משחקים מכבי, חבל על הזמן". מה עוד יש להוסיף?

כמה חבל, כולם רצו שיהיה דרבי בגמר

כל כך רצינו דרבי. כולנו. אוהדי הפועל, אוהדי מכבי וכל השאר. כל מי שאוהב כדורסל ישראלי, ומתגעגע לימים בהם גמר גביע היה אירוע מרגש ולא ערב עם תוצאה ידועה מראש.

האוהדים של מכבי תל אביב שהגיעו למשחק המוקדם, החזיקו אצבעות לאדומים מאוסישקין ז"ל, אפילו אם הם הסתירו את האצבעות עמוק מתחת לכיסאות הכחולים של פרצלינה. הם היו מוכנים לסבול את החגיגה האדומה ביציעים בתמורה למפגש ראש בראש בגמר.

הכל היה מוכן. אוהדי הפועל צבעו כמעט חצי מההיכל באדום, וכשהם עודדו את השחקנים שלהם ודחפו אותם, פתאום קלטנו כמה שהם חסרים בליגת העל. רמת הדציבלים שהם מפיקים יחסית לכמות הקהל שלהם היא מדהימה. רק חבל שמגוון שירי העידוד שלהם מכיל כמה מהשירים המזוויעים והדוחים שקיימים במגרשי הספורט בישראל, כמה חבל. באמת.

ושוב הצהובים מנצחים 77:78

שתי דקות לסוף, כאשר חצי היכל שר "שתהיה שואה למכבי" (וזה אפילו לא היה השיר הכי מצמרר ברפרטואר), נתניה החלה לצמצם את הפער. ופתאום כבר לא כולם החזיקו אצבעות לאדומים מאוסישקין. פתאום קבוצת הסינדרלה הנפלאה, זאת שעשתה את כל הדרך מליגה ב' ועד חצי גמר גביע המדינה, נראתה רע כמו השירים של האוהדים שלה. תקראו לזה קארמה.

כשהתוצאה הראתה 77:77 ובנקס ניגש לזרוק מהעונשין חשבתי על שמעון מזרחי, שאמר שמכבי אף פעם לא מפסידה כשלוח התוצאות מראה 77:78, שזאת במקרה התוצאה שמכבי ניצחה בה את ורזה בגמר גביע אירופה הראשון שלה ב-1977. ואז בנקס קלע וזאת בדיוק הייתה התוצאה. וזאת הייתה גם התוצאה בסיום. והצהובים באמת ניצחו. הצהובים מנתניה.

ובשנה הבאה באמת יהיה דרבי, שיחזיר קצת טעם לליגה. נכון, זה עדיין יהיה טעם מלאכותי, אבל זה עדיף על חוסר הטעם שיש היום בליגת המשעממת והטרחנית של אבנר קופל, שמחייבת את הקבוצות לשחק משחקים מיותרים למשל עונה שלמה – רק כדי שבפיינל פור הבלתי ספורטיבי כל התוצאות יימחקו.

מילה טובה לערוץ הספורט

בשבוע שעבר פרסמתי כאן רשימה שהתייחסה ל"איכות" השירים ביציעי הפועל תל אביב.  בעקבות כך קיבלתי הרבה תגובות קשות ונאצות מצד האוהדים האדומים, חלקם חברי ילדות.

מן העבר השני קיבלתי המון תמיכה ופרגון, גם מצד אוהדי הפועל תל אביב "שפויים", שבעצמם נגעלים מאותם שירים. ההסכמה הגורפת הייתה שהתקשורת הישראלית לא עושה מספיק כדי להבליט את התופעות המכוערות – במטרה למגר אותן.

להפתעתי, ולשמחתי, עניין השירים פתח את מהדורת "יציע העיתונות" הפופולרית של ערוץ הספורט, עם גינויים של כל חברי הפאנל, כולל רון קופמן, שחשוד במכביזם בערך כמו אריק איינשטיין.

אז נכון, לא צריך להיכנס בכלל ציבור אוהדי הפועל תל אביב בישראל, שרובם כאמור אנשים טובים – אבל באותה נשימה אסור להתעלם מהמציאות. שמח לראות שחלק מגופי התקשורת מתעוררים מתרדמת החורף האדומה שלהם.