המופע של שיא השפל

נשבע לכם שהכותרת הזאת פורסמה, בהבלטה, בכמה כלי תקשורת בסוף השבוע האחרון. מדובר כמובן בדיווח מתורגם ומנופח שלא קשור למציאות, קצת כמו שאני אכתוב "לדעתי שרה נתניהו מתאימה להיות המלבישה של מישל אובמה" ומחר הוושינגטון פוסט יכתוב "דיווח בישראל: שרה נתניהו מועמדת להיות הסטייליסטית של הבית הלבן".

זה לא שדיוויד בלאט לא מאמן טוב, להפך – הוא מאמן מצוין. שני ההפסדים של השבוע האחרון לא משנים דבר מהבחינה הזאת. ובכל זאת, האם בלאט יהיה המאמן הראשון שיגיע מאירופה ויאמן קבוצת NBA? האם המאמן שאוהב לבנות קבוצות של פועלים אפורים ולא מסתדר עם כוכבים (ד"ש חם מהגולש תיאו פאפאלוקאס) יסתדר פתאום עם סופרסטארים מלאי אגו כמו כרמלו אנתוני ואמארה סטודמאייר? ואם כבר, כדאי לזכור שסטודמאייר הוא שותף בבעלות על הפועל ירושלים, אתם יודעים – הקבוצה הזאת עם המאמן היהודי הזה, בראד גרינברג, שכבר עשה בית ספר לאותו בלאט פעם או פעמיים? אולי דווקא גרינברג, עם ההיסטוריה כג'נרל מנג'ר ב-NBA, יותר מתאים לתפקיד?

כל זה לא אומר שהוא שכח איך לאמן כדורסל, אבל זה כן אומר שאפשר וצריך לאמץ קצת צניעות. מעטים האנשים בספורט הישראלי שזוכים ליחסי ציבור טובים כמו דיוויד בלאט, ובצדק. מדובר במאמן מהשורה הראשונה של הכדורסל האירופי ובאדם משכמו ומעלה – ובכל זאת הוא רשום על בניית אחת מהקבוצות החלשות ביותר של מכבי תל אביב בעשרים השנים האחרונות, וזה לא מעט.

"אחת הקבוצות החזקות באירופה" עלק

יאללה, קבלו עוד בדיחה – "על הנייר יש לנו את אחת הקבוצות החזקות באירופה", כך הכריז בפתיחת העונה דני פדרמן בראיון לאבי סגל ואלי סהר ב"ישראל היום" ואף נימק: "חמישייה בה משחקים טייריס רייס, ג'ו אינגלס, דווין סמית, דיוויד בלו וסופוקליס שחורצאניטיס היא לא מהטובות ביבשת?".

בקיצור, בדיחה. ולא סתם - בדיחה יקרה. וזה עוד לפני שדיברנו על ריקי היקמן, סמל הבינוניות שאף אחד לא האמין שיישאר בקבוצה אחרי העונה הכושלת שעברה על הצהובים בשנה החולפת.

למכבי תל אביב יש תקציב גדול פי כמה משל כל קבוצות הליגה, יש לה אולם ענק שמכור מראש, יש לה רייטינג מכובד בטלוויזיה, יש לה מותג חזק שתומך בה והיא עדיין אחד השמות הכי מאיימים באירופה – אבל יש לה גם את אחד הסגלים הכי בינוניים שהיו לה אי פעם. מתישהו גם האוהדים הנאמנים ביותר יפסיקו לקנות את הבלוף הזה של "אחת הקבוצות הטובות באירופה" שמוכרים להם כבר שנה שלישית ברציפות.

אם וולטר וויט היה שופט כדורסל

רוצים עוד בדיחה? עומר אסתרון.

האמת, זה כבר אפילו לא מצחיק. יש משהו פשוט מבחיל בסגנון השיפוט של אסתרון. אלה לא טעויות השיפוט, שקורות לו באותה תדירות כמו לכל שופט אחר, אם לא פחות – אלא האופן שבו אסתרון תמיד מנסה להיות במרכז העניינים. השריקות שלו אתמול לא היו הסיבה להשפלה הגדולה של הצהובים, אבל במכבי יכולים להתנחם בכך שהם הצליחו להיכנס לרשימת "הקורבנות" של אסתרון.

וזה בדיוק מה שהוא עשה אתמול גם בנוקיה. אחרי שלשה של גיא פניני, במצב של 11:12 לצהובים, סופו התלונן בפני אסתרון על כך שפרחוסקי עשה עליו עבירה בהתקפה הקודמת (טענה מוצדקת לפי ההילוך החוזר בטלוויזיה). אסתרון בתגובה סימן לעבירה טכנית של סופו. סופו התעצבן והשתולל. אסתרון סימן עוד עבירה טכנית לסופו – במה שהזכיר מאוד את ההתפרצות של בירנבוים בתקרית מתחילת העונה. לבלאט לא נותרה ברירה אלא להוריד את הביג מן שלו לספסל אחרי התחלה מצוינת. הלפרין קלע ארבע זריקות העונשין שהוא קיבל במתנה – וזה היה הסימון לבריחה של האדומים, שהיו מנצחים ובגדול גם בלי אסתרון, אבל בוודאי שמחו לקבל עזרה ממקום לא צפוי.

קהל או אוהדים?

בדיחה אחרונה לסיום – הקהל של מכבי תל אביב. אני בכוונה כותב "קהל" ולא "אוהדים". "אוהדים" לא נוטשים את הקבוצה שלהם, בטח לא ברגעים הקשים. אמש, שמונה דקות לסיום המשחק, כאשר האדומים הובילו "סך הכל" ב-18 נקודות הפרש, החלה הנהירה ההמונית של הצהובים לכיוון היציאה. התמונה של האוהדים שנוטשים את הקבוצה כדי להספיק לראות את הקלאסיקו בטלוויזיה הייתה יותר משפילה מההפסד על הפרקט.

בסיום המשחק דווח שכמה אוהדים של מכבי פרצו לחדר ההלבשה וביקשו מהשחקנים להילחם על הכבוד שלהם מול ריאל מדריד. האמת? עם כל הכבוד לכבוד, בשביל לנצח את ריאל מדריד צריך לשחק כדורסל טוב – וזו המשימה האמיתית של דיוויד בלאט - להפוך את חבורת השחקנים הנרפית שהובסה אמש ביד אליהו לקבוצה לוחמת שיכולה לנצח את אחת מהקבוצות הטובות באירופה. הוא עשה את זה בעבר, עכשיו זה הזמן של בלאט להאכיל את כולנו בכובעים שלנו, שוב.