אלוף במיל' נועם תיבון וברק פלג חולקים ביניהם לא מעט דברים משותפים. שניהם שירתו בסיירת מטכ"ל, שניהם איבדו חברים קרובים ושניהם חובבי כדורסל גדולים. לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הם הגיעו לאולפן "מגרש פתוח" ונזכרו ברס"ן נדב מילוא ז"ל שנפל בלבנון.
"יש קשר הדוק בין שכול לספורט כיוון שבסוף כל חייל או חיילת שנפלו, ובדרך כלל מדובר באנשים צעירים, הספורט היה מאוד משמעותי בחיים שלהם", פתח האלוף במילואים נועם תיבון."יש להם את הקבוצה שהם אוהדים בארץ או בחו"ל, ואת הספורט שהם אוהבים. ואת ענף הספורט שהם עשו: שחייה, ריצה, כדורמים וכו'. יש בארץ תופעה ייחודית שגם ספורטאים מעולים ברמה ארצית מתגייסים לצבא כי הערך של לשרת כחייל קרבי הוא ערך חשוב. בסוף רואים שחלק גדול מההנצחה קשורה לספורט, טורנירי כדורסל ריצות שדה או ריצות ניווט.
"הספורט הוא גם חלק גדול מאיך שאנחנו זוכרים את הנופלים. כי אם נניח היה חייל קרבי, שהוא פיזי, אז היית רוצה לזכור אותו באיזו ריצה טובה או באיזה טורניר כדורסל. אני מוצא את עצמי לאורך השנה גם משתתף בריצות, או הולך לאירועי ספורט כאלו ואחרים שכמעט כולם קשורים לנופלים. ולא יעזור כלום, כאשר אתה רץ בריצה כזו בלב אתה זוכר את הנופלים ואת האנשים שהכרת."
"חלק גדול מהמרפא של השכול, המשפחות מוצאות בעשיית ספורט", סיפר ברק פלג, מאמן מכבי רעננה וחבר ילדות של נדב מילוא, "הפורקן הזה שמשתחרר והאנדרופינים זה מחבר. אני מחובר לפן הזה של השכול מנדב שעליו נדבר, וחברים אחרים מהצבא ולא רק מהצבא. אני יכול להגיד שבהקשר שלי והטורנירים שנועם דיבר עליהם: אנחנו ב-20 השנים האחרונות עשינו טורניר מאוד יפה וגדול לזכר נדב."
התחלתי לברר מי עוד לא בריצה והסתבר לי שיש עוד פלוגה של נדב מילוא, גדוד 101 שבדיוק גמרה תרגיל מאוד קשה של שבוע שלם, אני בא למג"ד פינקי זוארץ שלצערי גם הוא כבר לא איתנו ואומר לו: "תשמע אני רוצה שגם נדב יבוא" הוא שואל אותי אם השתגעתי הרי הם לא הולכים ולא זזים, והחלטנו לשאול את נדב. אני מגיע ליד המיטה שלו, מעיר אותו ואומר לו: "אנחנו צריכים שתשתתף מחר בבוקר במירוץ" אחרי שלא ישן שבוע. למחרת בבוקר התייצבה כל הפלוגה שלו לריצה והוא עמד ראשון בראשה. זו דוגמא אישית, וזה הכל מתחיל בבית".
"ישנו קשר בין ההצלחה בספורט לבין מנהיגות קרבית, כי בסופו של דבר חלק מהמאמץ הפיזי הוא גם חלק מההצלחה. מפקד שצריך גם לעשות את המאמץ של החיילים יותר קשה וגם לשמור על קור רוח ושכל בריא עם משמעת עצמית, לכן ספורטאי טוב עוזר להצלחה. נדב היה ספורטאי מלידה, ד"א הם משפחה של ספורטאים - אחותו כדורסלנית שחבל על הזמן".
"היינו יחד בבית ספר בתיכון, גרתי במשך שנה שלמה כמעט, כשהייתי בכיתה י' אצלם בבית, כי שיחקתי בשדה אליהו ואני מקיבוץ לביא שזה קצת רחוק", הוסיף פלג, "אהבה בלתי נגמרת של שנינו לכדורסל הביאה אותנו גם לנסוע ביחד לאיזה טורניר לפני הצבא. ישנו יחד גרנו יחד, קראו לנו קצת "בעל ואישה" בסיפור הזה.
"מאז שנדב נהרג ושיחקתי אז ברעננה זו הייתה תקופה שהתחלתי את הקריירה פחות או יותר אחרי הצבא, לבשתי כל משחק במשך 16 שנים גופייה מתחת לחולצת המשחק שלי של "טורניר נדב". מאוד מאוד חיבר אותי מעין טקס קטן שהייתי מסתכל למעלה ונזכר וזה דבר שלא נעלם לרגע.
"אנחנו בתקופת התיכון היינו רצים המון ריצות שדה. היינו בכושר מטורף בכיתות יא' ויב' ונדב היה שובר אז כל שיא. כך הוא היה בבית הספר וכשהתגייס לצבא, להשתמש ביכולות שלו זה דבר די חכם".
