"אני מבין שיש לך חוטיני מתחת לזה", ו"אני לא מאמין בלגייס אמהות" הם רק חלק מהמשפטים ששמעה לירון ויסמן כשהתחילה את הפרויקט הלימודי שלה, "ראויות" למען שיוויון הזדמנויות לנשים בשוק העבודה בישראל. "רציתי להציג את המצב האבסורדי הקיים בחברה הישראלית". חשוב מאוד
פרויקט ראויות גם ברחובות | צילום:
לירון ויסמן
"לפני כ- 10 שנים עבדתי בחקלאות בקיבוץ. העבודה היתה אמנם פיזית ולפעמים קשה אבל מאוד אהבתי את המגע עם הטבע, שמאוד חסר היה לי בת"א, ולכן נשארתי בה. אבל אחרי שנה בעבודה, בסיומו של עוד יום, התקשר אליי מנהל הענף, שבאותו זמן היה בתחילתו של תהליך חזרה בתשובה ועבר סיבוכים אישיים בחייו, ופשוט אמר לי: 'אני נאלץ לפטר אותך, כי יש לך רחם'". כך מספרת לנו רעות, 32, מעצבת גראפית מקיבוץ בצפון שכיום מתגוררת עם בן זוגה בתל אביב.
"בתור אישה הנושא הטריד והפחיד אותי מאד"
סיפורים כמו זה שרעות חלקה, הם הסיבה שהחליטה הסטודנטית לירון ויסמן, בעזרת המנחה ג'ודית אשר, ליצור פרויקט למען שיוויון הזדמנויות לנשים בשוק העבודה בישראל. בפרויקט "ראוּיוֹת- למען שיוויון הזדמנויות", הקימה ויסמן ארגון פיקטיבי שיוצא בקמפיין להעלאת המודעות לאפליה המגדרית כלפי נשים, תוך השוואה בין החוק המתוקן, הקיים בישראל, למציאות האבסורדית שחוות נשים בחיי היומיום.
ויסמן, 26, סטודנטית לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון – HIT מתל אביב החליטה להרים את הפרויקט בעקבות מחקרים רבים שקראה ולאחר שיחות רבות שערכה עם נשים. "הגעתי למסקנה שרבות חוות בעיות בשוק העבודה, אם זה בגלל היותן אמהות, נשואות או פשוט העובדה שהן נשים. בתור אישה שעומדת בפני פיתוח קריירה, הנושא הטריד והפחיד אותי מאוד ורציתי להעלות אותו למודעות הציבורית. אנשים חושבים שאם יש חקיקה נכונה בנושא, אז אין יותר במה לטפל, רציתי להראות שהמצב כלל לא כך".
"אני נאלץ לפטר אותך, כי יש לך רחם". רעות | צילום:
לירון ויסמן
ויסמן יודעת מקרוב איך זה מרגיש בתור אחת שבעבר חוותה הטרדות בעבודה. "לאחר שגיליתי שכמעט כל אישה חוותה אפליה או הטרדה, כזו או אחרת, גם אם מדובר במקרה בודד, הבנתי שחייבים להציב מראה מול החברה בישראל. לא הגיוני שבשנת 2013, במדינה שאמורה להיות מתוקנת, נתקלים במקרים כאלה עדיין. הדבר העיקרי שלמדתי מהנשים שהשתתפו בפרויקט, שגם אם הן חוו חוויה לא נעימה, הן עמדו על שלהן והתעקשו לקבל את הזכויות שלהן. גם אם מדובר בלמצוא עבודה אחרת. בנוסף, המקרים המזעזעים האלה לימדו אותי שחייבים לדבר על הנושא".
לצערה, מצאה ויסמן במחקרה שמי שמתקשות במיוחד למצוא עבודה הן אמהות ונשים הורות. "מרגע שמגיעים לגיל שמבשר בחברה שלנו על נישואים או ילדים, המעסיקים מתחילים לחשוד בך אוטומטית, את מתחילה להיות בעייתית, גם אם אפילו את לא קרובה לשם. הם שוכחים שאמהות הן העובדות המסורות והפרודקטיביות ביותר. הבעייתיות הגדולה ביותר, שאנו חוות אפלייה לא רק במציאת עבודה, ורבות נתקלות באפלייה גם בתוך מקומות העבודה עצמן, אם זה יחס שונה, הטרדות מיניות, הקושי לקבל מרות מאישה ועוד".
"זה שכר יותר נמוך ממה שקיבלתי בתור מלצרית"
"המקרים המזעזעים האלה לימדו אותי שחייבים לדבר על הנושא". לירון ויסמן, יוזמת הפרויקט | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
סיפורה של הגר עופרי, 34, נשואה ואם לשני תאומים, הוא דוגמה מצוינת לכך. "חיפשתי עבודה בתור אמא לזוג תינוקות. רואיינתי טלפונית על ידי מקום אחד וזומנתי לראיון לאחר שנשאלתי בשיחה מה ציפיות השכר שלי ואמרו לי שיש על מה לדבר. ההורים שלי לקחו חופש, נסעתי לשים אצלם את הילדים ונסעתי לראיון שעבר מצוין והתבקשתי לבוא לראיון נוסף למחרת. שוב הוריי לקחו כמה שעות חופש והילדים נשארו איתם והראיון עבר טוב. בסוף הראיון המראיין הציע לי שני תפקידים. אמרתי לו ששניהם נראים לי, אבל רק שיידע שאני יכולה להתחייב לעבוד כל יום עד 16:00, ופעמיים בשבוע להישאר עד מאוחר. הוא עיקם את הפרצוף. שאל אם תהיה אופציה להתחבר מהבית אחרי שהילדים הולכים לישון ואמרתי לו שלא תהיה בעיה".
אלא שאז הגיע הפאנץ' ליין. "הוא אמר שאין לו אמהות אצלו בכלל, שהוא לא מאמין בלהעסיק אמהות, שאשתו היא אמא בעצמה, והוא רואה כמה קשה לה לשלב עבודה וקריירה אבל כל כך מצאתי חן בעיניו שהוא 'מוכן לתת לי הזדמנות' אבל בתנאי שאנחנו חותמים בחוזה שאני כל יום מתחברת מהבית ועובדת כמו כולם, עד השעות הקטנות של הלילה. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה".
"הוא לא מאמין בלגייס אמהות"
הגר:"הוא אמר שאין לו אמהות אצלו בכלל" | צילום:
לירון ויסמן
משם השניים עברו לדבר על ציפיות השכר עליהן כבר דיברה הגר בשיחה הטלפונית המקדימה לראיונות. "אני באה עם תואר ראשון בהצטיינות, ניסיון בתפקיד של 5 שנים, ועם ניסיון של ראש צוות כשנתיים. לפניי עמדו עוד 4 חודשים של חתימת אבטלה כך שלא היה לי למה למהר להתפשר. הוא רשם על פתק את השכר שהיה בדיוק שליש ממה שדיברנו בטלפון, ואמרתי לו שמרוב שזה מעליב. אמרתי לו שזה אפילו לא מכסה את הגנים של הילדים. הוא אמר שכיוון שמדובר בסטארט-אפ, יש סיכוי שארוויח בגדול אם אעבוד כמה שנים בשכר נמוך ו'אקרע את התחת'. מדובר היה במשרה סביב השעון, סופי שבוע, ואני עוד עם תאומים בני חצי שנה. הוא שוב הזכיר לי שאני אמא, שהוא לא מאמין בלגייס אמהות, והוא זה שעושה לי טובה שהוא מוכן להעסיק אותי. אמרתי לו שזה לא נראה לי, שזה שכר יותר נמוך ממה שקיבלתי בתור מלצרית".
אחר כך השיחה הגיעה לשיאה כשהבוס הפוטנציאלי הציע להגר את המשרה השנייה בשכר טיפה יותר גבוה שעדיין היה פחות מחצי ממה שבקשה בטלפון. "אמרתי לו שזה עדיין נמוך ואז הוא אמר את המשפט שהפיל אותי, 'יש לך בכלל ברירה אחרת? מי יעסיק אותך?'. יצאתי משם מרומה, כועסת, יודעת שהזמינו אותי כשהם יודעים מראש שאין שום התאמה בין מה שאני דורשת לבין מה שהם מוכנים לשלם, שהם רוצים לנצל את זה שאני בעמדה של מחפשת עבודה ועובדת 'סוג ב', כי אני אמא".
כיום, כשהיא נמצאת במקום עבודה שמכבד ומעריך אותה כמו גם מתחשב במגבלותיה, החליטה הגר להשתתף בפרויקט כי היה לה חשוב להראות שישנם מקומות עבודה כאלה. "מקומות שמתייחסים לאמהות כמגבלה, כנכות, כדבר שאפשר לנצל אותו בשעות עבודה, בחוזה לא הוגן, בשכר נמוך כי 'אין לי ברירה אחרת'".
"אני מבין שיש לך חוטיני מתחת לזה"
"באופן כללי אני מוצאת את זה קצת מבלבל להיות בחורה בארץ". מריה מתוך פרויקט ראויות | צילום:
לירון ויסמן
מריה, 24, סטודנטית לעיצוב תקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון, נמצאת בזוגיות ומתגוררת בתל אביב הגיעה לפרויקט של ויסמן במקרה דרך עמוד של קבוצה של סטודנטים לתקשורת חזותית. "הסיפור הספציפי בו מדובר בפרוייקט של לירון התרחש כשהייתי בת 17 וחצי. התקבלתי לעבוד בפיצריה, בסניף של העובדים המתחילים. במהלך המשמרות בסניף מנהל הסניף, כבן 40- 45 דאז, ניגש אלי מספר פעמים והזמין אותי לאירועים בדולפינריום. כעבור זמן מה קיבלתי העלאה בשכר ועברתי לסניף של הוותיקים יותר. בפיצריה לבשנו סינר כדי לא להתלכלך. שלי היה ארוך וכל הזמן מעדתי עליו אז גלגלתי אותו ככה שהוא יהיה יותר קצר כשאני לובשת אותו. יום אחד הגיע המנהל ושאל, 'למה הסינר שלך קצר? אני מבין שיש לך חוטיני מתחת לזה, אבל נהלים זה נהלים' זאת למרות שלבשתי ג'ינס ארוך. לאחר כמה ימים כבר עבדתי במקום אחר, שבו התייחסו אליי כמו שצריך. לצערי לא יצא לי לתבוע את החברה מכיוון שלא הייית מודעת לזכויותי המשפטיות בעניין".
"באופן כללי אני מוצאת את זה קצת מבלבל להיות בחורה בארץ", אומרת מריה. "למשל בראיונות עבודה. אם את מושכת מדי, מישהו עלול שלא לקבל אותך בתירוץ של 'יפה מידי', משהו שקרה למישהי שאני מכירה אבל אם את לא משקיעה מספיק, אז לא השקעת וגם אז את עלולה שלא להתקבל. אם את מתכננת להיכנס להריון אבל את באמת עובדת טובה ולא איזו חאפרית יחשבו פעמיים אם להעסיק או לא, אם את חושבת שנשים לא חייבות להתחתן בגיל 20 ולעשות הרבה ילדים, יכולות לעשות קריירה לעצמן ולא לשתף את הגבר ברווחים, ישנאו אותך הרבה אנשים מהעולם השמרני, וזה יהיה בעייתי מאוד להרבה גברים, פרט לאותם גברים מיוחדים שאוהבים אותך כמו שאת ובארץ החינוך פשוט לא מאפשר הרבה כאלה". עוד היא מוסיפה, "אם את חושבת שנשים יכולות להיות מטופחות, ולא צריכות להתנהג כמו גבר בעבודה, ישנאו אותך ה'פמינאציות' (מונח שמסתובב באינטרנט הרבה) שלטעמי אין להן קשר ולו קטן לפמיניזם, והן מביישות את המין הנשי קצת".
