מי אני: מיקה שלו (24), רווקה מכפר דניאל. עובדת כרכזת חיילים ונוער ביחידה העירונית בשוהם וסטודנטית למשפטים.
מי אני במספרים
גובה: 157 ס"מ
משקל לפני הירידה: 103.5 ק"ג
משקל נוכחי: 61 ק"ג
כמה ירדתי: 42.5 ק"ג
כמה זמן לקח לי לרדת: שנה וחצי
כמה זמן אני שומרת על המשקל: כשנה
לחיות בשביל לאכול
הילדות של מיקה הייתה רצופה פחמימות וסוכר - אבל גם הרבה ביטחון עצמי, שלא כמו ילדים שמנים אחרים. "תמיד הייתי מלאה. בתור ילדה לא הייתי נוהגת לאכול באופן מסודר ובריא, פירות וירקות לא ממש היו חלק מהתפריט שלי והתמקדתי במאפים ובמתוקים. בבית שבו גדלתי אוהבים מאוד לאכול, והאוכל הוא מרכז העניינים. אימא שלי ואחיי הם בעלי משקל עודף, ובכל פעם שהייתה סיבה למסיבה היינו אוכלים: לא אכלנו בשביל לחיות, אלא חיינו בשביל לאכול.
"עם זאת, הייתי ילדה מלאת בטחון עצמי. דאגו לטפח בי את התפיסה כי גם אם אני שמנה אני עדיין יפה. תמיד הייתי במרכז העניינים, הייתי מוקפת חברים והייתי רקדנית. לפעמים נתקלתי בקשיים כי לא רצו לקחת אותי לכל התחרויות והיה קושי למצוא עבורי בגדים. כשהגעתי לגיל ההתבגרות נהיה קשה יותר למצוא לבוש בסגנון צעיר במידה שלי, אבל את התיכון סיימתי עם עודף משקל לא קטן, שלא ייחסתי לו חשיבות מיוחדת".
"גיליתי שבין ניסיונות ההרזיה – אני עולה במשקל"
כמו נערות רבות אחרות, הגיוס לא עשה חסד עם המשקל של מיקה. "שירתתי בחיל הרפואה, בבה"ד 10. לא הסתדרתי עם האוכל שהוגש בחדר האוכל הצבאי, אכלתי בעיקר חטיפים מהשק"ם או משלוחים של אוכל מהיר שהזמנתי לבסיס - וקצב ההשמנה עלה באופן ניכר. עם שחרורי הבנתי כי עליתי מאוד במשקל. התייאשתי כי חשבתי שאני מנסה לרזות וגיליתי שבין ניסיונות ההרזיה אני עולה במשקל. נזכרתי כי כבר במהלך הילדות ניסיתי שיטות שונות לירידה במשקל ללא הצלחה. מיד עם השחרור התעניינתי יחד עם אימי ודודתי בניתוח לקיצור קיבה. בסוף, רק דודה שלי עברה את הניתוח, הבנתי כי ההליך לא פשוט וכדאי לתת הזדמנות אחרונה לדרך שתעזור לי לשנות את הרגליי אחת ולתמיד".
חצי שנה אחרי השחרור, הגיע הרגע שבו הבינה מיקה שהיא חייבת לקחת את עצמה בידיים. "הלכתי לספר חדש. בסיום הטיפול הספר אמר לי בנימוס כי אני אחת הנשים היותר יפות שהוא ראה במספרה והוא מקווה כי אני עושה משהו לגבי המשקל שלי.
"עצם העובדה שאדם זר, שרוצה להיות איתי ביחסים טובים, אומר לי בישירות מה מצבי טלטלה אותי. זה פשוט היה השיא מבחינתי. החלטתי כי עליי לקחת ברצינות את המצב שלי, ולהצטרף לקבוצה של שומרי משקל לפני שאצטרך לעבור ניתוח. בשבועות הראשונים הירידה במשקל הייתה מאוד איטית, ולא היה כל כך קל. בשלב מסוים, בסמוך לשקילה השנייה, כמעט הרמתי ידיים - הרגשתי שאני עושה מאמץ גדול וכמעט לא יורדת. אבל למזלי, קיבלתי תמיכה גדולה מחברי הקבוצה וההורים, שמימנו עבורי את ההשתתפות בקבוצה ומאמן כושר אישי. בנוסף, הבית עבר לתזונה יותר בריאה. תמיד כשחזרתי הביתה חיכה לי אוכל לפי תפריט מסודר (למרות שאימא שלי לא שמרה על המשקל בעצמה), וזה עזר לי מאוד".
"הייתי נחושה בדרך שלי"
לאט לאט נכנסה מיקה לשגרה חדשה. "החלטתי לרדת באופן שיטתי. כל שבוע עקבתי אחרי הערכים התזונתיים וסוגי המאכלים שאותם אכלתי, וספרתי קלוריות. התחלתי לאכול יותר חלבונים, גבינות דלות שומן ודגים. החלטתי להמעיט בפחמימות ולהוסיף ירקות בכל דרך אפשרית לתפריט. החלפתי את הקולה זירו במים, והתמדתי במפגשים שלי עם מאמן כושר אישי, שאיתו עבדתי על חיטוב עם משקלות. הגברתי את הכושר האירובי שלי וסיבולת לב ריאה, המזרזת את חילוף החומרים וקצב ההרזיה, והייתי נחושה בדרך שלי".
אבל לצד הנחישות, היו גם רגעי שבירה. "כשרק התחלתי להגיע לקבוצה, מדי פעם לא רק שלא רזיתי - אלא גם עליתי במשקל, למרות שהקפדתי מאוד על תזונה נכונה וכושר. בשבועות כאלו, הרגשתי שלעולם לא אגיע ליעד, והתסכול היה עצום. ועדיין, הצלחתי לתעל את הרגשות האלו בצורה חיובית, והלכתי לפרוק את העצב בפעילות גופנית, השתדלתי לפנק את עצמי עם רכישת בגד חדש במקום לאכול טבלת שוקולד, וכך חזרת למסלול הירידה".
התפריט היומי שלי
ארוחת בוקר: דגנים עשירים בסיבים תזונתיים עם חלב דל שומן ופרי.
ארוחת 10: פרי או מעט ירקות חתוכים
ארוחת צהריים: דג אפוי או חזה עוף צלוי, ירק מבושל ותוספת של בורגול או עדשים
ארוחת ביניים: פרי או ארטיק לייט או 2 קוביות שוקולד
ארוחת ערב: חביתה המכילה 3 חלבונים, ירקות מוקפצים, 2 פרוסות לחם מלא ומגוון גבינות רזות
"אני ממליצה לכל מי שרוצה לרדת במשקל למצוא פעילות גופנית או ספורט שיחייב אותו להתמיד, דרך שילוב של מאמן או חבר לאימון. מרגע שהתחלת, יש להעלות את הקצב באופן מדורג. בנוסף, אני ממליצה לעקוב אחרי האכילה. כדאי לקחת פרק זמן קבוע, בד"כ שבוע, ובמהלכו לתעד כל מה שאוכלים - כך נבלמות התפרעויות אכילה. זו מראה המשקפת את מצב האכילה, כל עוד את כנה כלפי עצמך. כך גם אפשר ללמוד משבוע לשבוע מה הנוסחה המתאימה לך להרזיה. חוץ מזה, חשוב ליצור סביבה תומכת: לא להחזיק בבית או במקומות בהם את נמצאת בדרך כלל מאכלים שיש לנו נטייה לזלול אותם ברגעי משבר, ולבקש גם מבני המשפחה והחברים לעזור לנו במקומות שבהם אנחנו מועדים ליפול".