"הנעליים האלה, זה שלך או של בעלך?"

חוסר המושג שלי בבגדים וסטייל מגיע לדרגת אמנות כשמדובר בנעליים. אני מעדיפה ללכת תמיד על בחירות סולידיות, נעליים כאלה שאף אחד לא שם לב אליהן. אבל לפעמים מתחשק לי לנסות ולהכניס גם בכפות הרגליים קצת שיק והגנבה – ואז ממש מדובר בהימור כבד, שכמו שתראו בהמשך, נגמר הרבה פעמים לא כל כך טוב.

כשהצגתי השבוע בפני סיון דה ליאו, עורכת FF, את ארון הנעליים שלי, פשוט לא היה לי שום סיכוי לנחש על אילו זוגות היא תקיא ואילו היא תחבב. באופן לא מפתיע, היא לא חיבבה את רוב הזוגות שהראיתי לה; למחרת בעלי שמח מאוד לגלות בכניסה לבית את השק הגדול של הנעליים שעוזבות את מדף המנעלים העמוס ועוברות לנזקקים.

אז מה סיון אמרה על הנעליים שלי?

קאמל זה מוות מוחי לנעל

הסשן הזה היה די קוטל, אבל אני שמחה שאני מאחוריו. לפחות עכשיו, כשאצא מהבית עם אחד מזוגות המנעלים שנותרו לי, אוכל להיות בטוחה שאני לא מפשלת. מצד שני, אני חוששת שמדובר בכיבוי שריפות - כי מה אעשה בעונה הבאה? האם לנצח אצטרך לאשר עם סיון כל נעל שארצה לרכוש?

אני מסתכלת על נעליים של נשים מסביב, ולא בטוחה אם עכשיו אני חכמה יותר. אני מבינה שסניקרס זה מעולה, והולך כמעט עם כל דבר (חוץ מגרביים). אני מבינה שנעלי בובה זה אחלה. כבר למדתי מסיון שצבעי הקאמל והבז' החביבים עליי משולים למוות מוחי כשמדובר בלבוש והנעלה, ולמדתי שתמיד שמים את המכנסיים מעל הנעליים. אבל האם הייתי יודעת לבחור לעצמי את הסנדלים המנצחים? לא בטוח.

בעוד דקה וחצי בערך ממילא יהיה פה כל כך חם, שאני מניחה שאדבוק בהוויאנס. כנראה שעדיף ככה.

רוצים לכתוב לנועה? noa.yechiely@mako.co.il

>> בפעם הקודמת שמחתי לגלות שגבות מעוצבות זה אאוט