לה הוא צליל בתוך בחילה
חנן גולדבלט כתב אלבום חדש, וארגוני הנשים נרעשו. נכון, זה לא נעים לשמוע מאנס מורשע שירים כמו "מענטזת ענטוז של ממש", אבל זו זכותו המלאה; הבעיה היא עם מי שמסכים להלחין ולבצע אותם
סנונית ראשונה מהאלבום כבר דלפה לתקשורת, השיר "תל אביב", ובו המילים הענוגות:
"יונה על כרכוב מענטזת ענטוז של ממש /
מבטת לרחוב מחכה למחזר החדש /
שיבוא במהרה /
ישתאה על ענטוז כה חביב הוא ישאל מה קרה"
לכאורה תגידו שהמילים כאילו לקוחות מתוך כתב האישום נגד האמן, ואם זו לא הטרדה מינית לא ברור מה כן (היי - אחמד טיבי הושעה לשבוע מהכנסת על פחות מזה בגלל השיר על האינסטלציה של אנסטסיה), וכמובן שארגוני הנשים השונים קפצו כנשוך נחש על המציאה.
אבל למה לתקוף? למה לא לברך על שיתוף הפעולה הנדיר בין זמרת מזרחית ליוצר אשכנזי? למה לא לברך על תהליך שיקום האסיר? אז מה אם גולדבלט, שהורשע בשורה של תקיפות מיניות וריצה שלוש שנים מתוך השש שנגזרו עליו (ויש שיש סיכוי שאם יקוצר לו שליש על התנהגות טובה – אחרי הכל האיש עסוק כל היום בלכתוב שירה – הוא ישוחרר בתוך שנה), ממשיך לכפור בהאשמות נגדו? זה אומר שהוא לא יכול לבקש להיות מחובק בחזרה ע"י הממסד (ואם אפשר שהממסד יהיה בעירום)?
לעזאזל, אפילו זאב ז'בוטינסקי כתב שירים בשבתו בכלא השלטון הבריטי תוך שהוא כופר בהאשמות נגדו. וחוצמזה, וכמובן להבדיל – גם מרגול ניצלה את עבודות השירות לצורך קידום מופע חדש. כך שגם לגולדבלט מותר לגזור קופון מהמאסר, ולקבל תמלוגים על השירים. הוא לא יהיה האסיר הראשון ולא האחרון שעושה את זה.
מכאן לקמפיין של משה קצב
ייתכן, אגב, שזה לא יהיה הפרויקט האחרון של גולדבלט. אל תופתעו אם הוא יחזור לתהילתו כ"גשש בלש" ויכתוב גם שירי ילדים (רצועה אופציונלית: "שה הוא כלי בתוך אישה"). אבל סביר יותר שאתם עשויים למצוא אותו במקום אחר: כשעבריין המין משה קצב ישתחרר מהכלא ויחזור לפוליטיקה – והוא הרי יחזור וינסה למנף את עצמו על גבי תחושות העוול, הקיפוח, בית המשפט האשכנזי והתקשורת העוינת (בדומה למה שאריה דרעי עתיד לעשות) – אל תתפלאו אם תמצאו לידו את חנן גולדבלט. את המנון הקמפיין הוא יכול לכתוב כבר עכשיו.








חדשות




= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון
















