אני שמאלני ליכודניק

מיי נתניהו דוט אורג איי אל. מוזר לתת כתובת אינטרנט על שם דמות ולא בשם המפלגה: מה יקרה אם פייגלין ינצח בבחירות לראשות המפלגה? או שאולי הוא מונה עד סוף חייו? ואם כן, האם ה-URL מיין פיהרר היה תפוס? לא חשוב. פרטים מזהים, בלה בלה, שישים וארבעה שקלים. זהו – אני חבר ליכוד. התפקדתי. חשבתי שאסבול מבחילה, שאקרצף עצמי בצמר פלדה, שאשכב בתנוחה עוברית ואייבב, אבל זה לא קרה. אנטיקליימקס.

אני אחד מתנועה של אלפים. קוראים לנו בהרבה שמות גנאי: ציניים, אנטי דמוקרטים וכמובן – גיס חמישי. אני מת על זה כי זו תמצית הישראליזם – בורות ואלימות. ראשון להבין כיצד יש לשחק היה משה פייגלין, קבלן הקולות של המתנחלים. בפריימריז האחרונים בליכוד כ-12,000 מתנחלים, כרבע מסך המצביעים, הצביעו לו. ולכן הכנסת נראית ככה, עם יריב לוין בואכה ציפי חוטובלי. מאז, גם הרפתנים דיברו על לפקוד 30 אלף מאנשיהם, והאופנוענים התפקדו כדי להילחם ביוקר המחייה על שני גלגלים. האם תזהו את המכנה המשותף, ילדים וילדות? כולם אינטרסנטים שהבינו את המשחק. כשהם עושים את זה, אתם מקבלים את זה כ"חוקי המשחק". כשאני – אחד מאותם חצי מיליון מההפגנה – עושה את זה, אני גיס חמישי.

שכחתם מי הרוב כאן

אז למה לליכוד? זה יישמע בומבסטי, אבל שם מתנהל הקרב על הדמוקרטיה הישראלית – ולכן אני חייב להיות שם. זה הקרב הגדול של הדור שלנו: לרסק את קשרי המדינה ומוסדות הדת שמובילים למדינת ההלכה. להרחיק את הליכוד מ"השותפים הטבעיים" שלו, המתנחלים המשיחיים והחרדים. הג'ובים הדתיים הפכו למכשיר אידיאולוגי: רב של יישוב שמקבל ממני כסף לשירותי דת ובתמורה יוצק לדת הזו – ולתלמידיו – את האידיאולוגיה שלו, שבה ארץ ישראל קודמת למדינת ישראל. ואת המנגנון הזה צריך לנפץ.

גם את אופיה הכלכלי של המדינה נשנה: לא עוד להסתמכות העיוורת על קפיטליזם תיאורטי ניאו-ליברלי. אל תקראו לי סוציאליסט. קפיטליזם הוא אידיאולוגיה מהמאה ה-17. סוציאליזם היא אידיאולוגיה מהמאה ה-19. אולי ב-130 השנים האחרונות למדנו כמה דברים? כל הכלכלה הישראלית הפכה למכרה תמריצים עבור בעלי ההון, שנלחמים בכח – דרך לוביסטים, חברי כנסת, וכמובן התפקדות למפלגות – כשמישהו בא לתקן את העוול. זוכרים את יצחק תשובה מדבר על כך שמיסוי הגז הטבעי יוביל לחיזוק אירן בימי ועדת ששינסקי? לא, זו לא בדיחה. גוגל איט. יש בעולם זרם חזק מאד כלפי הכלכלה ההיסטורית והאמפריציסטית. כלכלה שלומדת ממקרי עבר ומניסיונות בשטח. אבל לא בישראל. לא. בישראל עדיין מסתמכים על הגרפים שתמיד מראים צמיחה נצחית.

מעולם לא התפקדתי למפלגה. גם אני, כמו רוב הישראלים החילונים, נלחמתי בחירוף נפש על זכותי להישאר רדום. זה לא רק תרבות האייפון והאח הגדול. אלה שלוש השנים בהן הייתי חייב לעשות משהו - או בפקודה, או כדי לשרוף עוד יום בין פקודות. ויש עוד יתרון להתרחקות הפוליטיקה: אנשים נקיים לא נזקקים לעשייה, רק לדיבורים. ובעידן בו אין לאף אחד שנייה אחת, זה יתרון גדול.

אלא שבבריכה העכורה שלנו לא נותרה אפילו פינה אחת של מימי מוסר רדודים, כי בינתיים גם אותם מישהו מנקז מלמטה. יום אחד אתה מביט ברשימה של הח"כים מהליכוד. יש אנשים שזה מפעיל את רפלקס ההקאה שלהם. אחרים – רבים מדי – לא יגיעו אפילו לשם. אני התפקדתי כדי להגיד להם: שלום, שכחתם מי עדיין הרוב כאן. לא מעניין אותי למה וגם לא התירוצים שלכם. אתם מפוטרים.

הפייסבוק שלי / מאחז קדרון / הליכודניקים החדשים

>> גל אוחובסקי: האם עינת שרוף תהיה שרת התרבות של יאיר לפיד
>> מי נותן לרוצח סכין מטבח?