משיח הרים טלפון
למרות הגשם, הגראדים, עסקת שליט, ההתעלמות התקשורתית והסלידה הגוברת כלפי מנהיגי המחאה, כיכר רבין הייתה מלאה הלילה. כנראה שעם כל החששות, המחאה עדיין חיה
מעבר לזה, אופן ההתנהלות ושורת ההתבטאויות האחרונות המעט מגלומניות ובעיקר לא הכי – איך לומר זאת בעדינות – מנוסחות היטב של מי שמכונים "מנהיגי המחאה", יצרו גל מסוים של מיאוס כלפי הסיפור. במילים אחרות: ליף, שפיר וקונטס יצאו להרבה אנשים מכל החורים. העובדה שליף דיברה מעל הבמה על תחושה של תסכול מקריאת הטוקבקים מעידה על כך שהיא וחבריה באמת מתעסקים שם יותר מדי בעצמם.
דבר נוסף שאולי פגם בהפגנה באופן עקיף היה השחרור של גלעד שליט. הלא לפי כל הפרשנים המחאה בקיץ הייתה ככל הנראה אחת הסיבות להילחצות של ראש הממשלה, שהביאה בסופו של דבר לעסקה, וייתכן שהשחרור שלו הוציא חלק מהרוח מהמפרשים, כי כמה כבר אפשר למחות ולצעוד. ועכשיו ביבי, שוודאי מתבשם מהסקרים האחרונים, יכול לחזור ולגחך על המחאה כפי שעשה בתחילת הדרך. ושליט? כפוי הטובה הזה אפילו לא הגיע לכיכר להגיד תודה לאנשים שבמו ידיהם שחררו אותו משבי החמאס... כמה אירוני שהמחאה שתרמה לעסקה רק הפסידה ממנה.
כבר לא סקפטים
כדי להתרחק מהתדמית השמאלנית של המחאה, החליטו להביא את החמישייה הקאמרית, חבר'ה שמעולם לא היו מזוהים עם צד מסוים במפה הפוליטית... המערכון שכתב במיוחד אתגר קרת אמנם היה חד, נוקב וסאטירי, אבל ספק אם אלה האנשים שיסחפו אחריהם את ההמונים.
ובכל זאת, ואחרי כל הדברים האלה, משיח הרים טלפון, והמחאה הצליחה למשוך עשרים ומשהו אלף איש. עשרים ומשהו אלף שממש לא פאן פאן פאן להם. מה שמוכיח שהמחאה עדיין איתנו, רק מתניעה את עצמה מחדש. והיא צריכה להמשיך ולחצות את הגבולות הפוליטיים. כי המחירים בסופר יקרים גם לאנשי הימין, וחברת החשמל מקפיצה את התעריפים גם לדתיים.
שבוע הבא, אותו מקום, אותה שעה, רבין. תגידו, כבר סיפרו לגלעד שהוא נרצח?
המחאה עוד בחיים? כתבו לנו תגובות








חדשות




= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון
















