טרמפ בלתי נשכח

עדיין זוכר את התנועות. שון ספרלינג

"אכילת כריכים במסבאות ביום שבת בצהריים היא דרכם של הבריטים לכפר על חטאיהם הלאומיים, יהיו אשר יהיו. הם אינם יודעים בדיוק מהם חטאים אלה, וגם אינם רוצים לדעת. חטאים הם מסוג הדברים שאנשים לא רוצים לדעת עליהם. אולם יהיו אשר יהיו החטאים, הם מוצאים כפרה מספקת בכריכים שהם מכריחים עצמם לאכול." (ומה בנוגע למי שיודע מה חטאיו? ראו בסוף הכתבה)

לא מעט אומץ, ויש שיאמרו חוצפה, היו דרושים לאואן קולפר כאשר נכנס לנעליים הגדולות שהותיר אחריו דאגלס אדמס. "לא מזיק ברובו", הספר החמישי בסדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", יצא לאור ב-1992. נדמה היה כי מותו בטרם עת של אדמס בשנת 2001 סתם את הגולל על סדרת ספרים שעיצבה דור שלם, הנפיקה מטבעות לשון והולידה סדרת טלוויזיה, משחק מחשב וסרט באורך מלא. אדמס יצר ז'אנר ייחודי, מדע בדיוני מודע לעצמו, פילוסופי לעיתים, מרגש לפרקים, ותמיד רלוונטי.

"מדריך הטרמפיסט" נכתב במקור כסדרה של תסכיתי רדיו עבור ה-BBC, ושנה לאחר מכן פורסם בפורמט מודפס וזכה להצלחה אדירה. ארתור דנט, צעיר בריטי עם חיבה לתה וחולשה לסכנות, היה האנטי גיבור האולטימטיבי. חששן, ציני וחד לשון, דנט היווה את הניגוד המוחלט לדמות הגיבור שהוצגה בספרי המד"ב עד אותה תקופה. לא לוחם שרירי החמוש באקדח לייזר ותושייה, אלא בן אדם, על כל המשתמע מכך.

כוחו של דנט הוא בחולשתו, באנושיותו, ובחוסר היכולת שלו להביט אל מעבר לספה, לבית ולעיר בה הוא חי. כל אלה נלקחים ממנו עקב תקלה ביורוקרטית, והוא מוצא עצמו משוטט ברחבי הגלקסיה ללא בית, כאשר לצידו חייזר דמוי אדם בשם פורד פרפקט, נשיא גלקסיה בעל שיגעון גדלות (ושני ראשים), אהבה ישנה בדמותה של טרישה מק'מיליאן אשר עזבה את כדור הארץ מעט לפני השמדתו, ובל נשכח את מרווין, רובוט דכאוני אשר את תמצית מהותו היטיב הוא עצמו לנסח: "החיים, תעב אותם או התעלם מהם, אי אפשר לאהוב אותם." (מדריך הטרמפיסט לגלקסיה)

אדמס עצמו היה אדם מורכב שחייו הקצרים היו, כמו גיבור ספרו, סוג של אנטיתזה לדמותו של סופר רבי מכר. את סדרת "המדריך" כתב במשך 14 שנה, במהלכן התוודה לא פעם על הקושי הכרוך בכתיבה ועל התמודדותו עם דיכאון מתמשך. הוא הפך את ההומור לנשק, ואת היכולת להביט על הקיום האנושי בעין צוחקת ללגיטימית. מסעו של ארתור דנט ברחבי הגלקסיה הוא אולי המסע של כל אחד מאיתנו בנבכי נשמתו, כאשר השאלות הבלתי פתורות תמיד יהיו רבות יותר מהתשובות אותן נקבל. מוות, אמונה, ייאוש ותקווה – אדמס הפליא להציע תובנות פשוטות לשאלות הגדולות של החיים.
עדיין זוכר את התנועות. שון ספרלינג ארתור: "בזמנים כאלה, כשאני תקוע בפתח אוויר ווגוני עם אדם מביתלג'וז, ועומד למות מחנק בחלל העמוק, בזמנים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי צעיר."
פורד פרפקט: "למה? מה היא אמרה לך?"
ארתור: "איני יודע. לא הקשבתי." (מדריך הטרמפיסט לגלקסיה)

ההוצאה המחודשת (כתר) היא כל מה שחובבי הסדרה בארץ היו יכולים לקוות לו. את התרגום המקורי של מתי ונגריק ודנה לדרר ערך מחדש עמנואל לוטם, מהמתרגמים הפוריים בז'אנר המדע הבדיוני. אל חמשת הספרים מתווסף הספר השישי בסדרה – ועוד משהו..., בתרגומו של לוטם, כאשר ההשקעה ניכרת כבר בכריכת הספר המעוטרת בידי אבי כץ, המאייר המקורי של המהדורה העברית.

קולפר, המוכר היטב בזכות סדרי ההרפתקאות "ארטמיס פאול", לקח על עצמו משימה לא פשוטה: מעבר לאישור הפורמלי שקיבל מאלמנתו של אדמס לכתיבת הספר החדש, הסגנון הייחודי של ספרי הסדרה המקוריים היה עלול להכשיל מראש כל ניסיון ליצור המשך ראוי למיתולוגיה כה מבוססת. קולפר, יש להודות, עומד במשימה בהצלחה מעוררת כבוד. "ועוד משהו" מציע את אותה עלילה מסוגננת, כאוטית בחלקה, משופעת באנלוגיות מבריקות ובבדיחות מדע בדיוני מודעות לעצמן.

בספר מככבים הגיבורים הראשיים מהסדרה, ואליהם מצטרפת הפעם נוסעת חדשה – רנדום דנט ("אקראית"), בתו של ארתור. בתחילת הספר הם מגלים לחרדתם כי כל האירועים, שהתרחשו מאז הספר החמישי, הם הזיה אותה יצרה הגרסה החדשה של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", וכנהוג הם נשאבים אל שרשרת אירועים מוזרה ומטורפת, הבוחנת מחדש את גבולות ההיגיון, המוסר והסבלנות שלהם.

קולפר מצליח לשמור על האווירה הייחודית אליה התרגלו מעריצי הסדרה המקורית, ויחד עם זאת ניכר כישרונו בבנייה של סיפור הרפתקאות קצבי, תזזיתי ומעט יותר אגרסיבי ממה שהורגלנו אליו בספרים הקודמים. רבים ממעריצי הסדרה שהתלוננו כי הספר החמישי היה מדכא יותר ממשעשע, תחושה שהתחזקה עם מותו של אדמס, יוכלו להנות מסוג של סגירת מעגל לא צפויה.

אם כך, דור חדש של קוראים מוזמן לאחוז במגבת ולהכניס לתרמיל עותק של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". אה, והנה החוב מתחילת הכתבה: "אם יש משהו גרוע מהכריכים, הרי אלה הנקניקיות המונחות לצידם. גלילים מדכאים ועתירי סחוסים הצפים בים של משהו חם ועצוב, וסיכת פלסטיק בצורת מצנפת טבחים תקועה בהם: מצבת זיכרון לטבח כלשהו ששנא את העולם ומת, נשכח ובודד בין חתוליו על מדרגות אחוריות כלשהן בסטפני. הנקניקיות מיועדות למי שיודע מה חטאו ורוצה לכפר על חטא זה." (המסעדה שבסוף היקום)

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המסעדה שבסוף היקום, החיים, היקום וכל השאר, היו שלום ותודה על הדגים, לא מזיק ברובו, דאגלס אדמס, תרגם מאנגלית: עמנואל לוטם. הוצאת כתר

ועוד משהו..., אואן קולפר, תרגם מאנגלית: עמנואל לוטם. הוצאת כתר

ספרו לנו על הדמות הספרותית שהשפיעה עליכם ואולי תזכו בפרס

>> לכל הספרים

אנשים, ראשון-שלישי ב-18:50