"אם סבא וסבתא אינם יודעים אמרו להם שנסעתי דחוף לחו"ל לשנה שנתיים ואם כן מסרו להם את אהבתי ואמרו להם שאני עוד אראה אותם", כתב רון ארד. בשבועות הראשונים בשבי הוא כותב מכתבים לבני משפחתו ולקרובים לו, בביטחון שמכתבים אלו מגיעים ליעדם. הוא מציין עליהם את הכתובת של בית אימו בהוד השרון וחושב שהם נשלחים לשם. המכתבים חושפים את מה שעבר על רון בחודש הראשון בשבי, התקווה, החלומות, רגעי המשבר והייאוש.
>> בין תקווה לייאוש: הסיפור המלא על יומן השבי
מכתב 1: "אין אנו צריכים לשלם מחיר בעבור מדינה שלמה, אין זה הוגן לדעתי"
"כמה בקשות מיוחדות מכולכם: א. תפסיקו לעשן מתוך הזדהות עמי וזה גם טוב. ב. צלמו את יובל אחת לשבוע כך שאראה כיצד התפתחה, ורשמו לי ביומן דברים עיקריים שעשה ואמרה שקרו לה. ג. בטו בשבט נטעו עץ זית על ידי יובל בגבעת אלה ותשמרו עליו, מדי פעם מים. ד. לחן ודוד אנא עלו לבדכם לקברו של אבא ואמרו קדיש גם בשמי זיכרו אותו כשם שאתם זוכרים אותי.
ועכשיו ליקרות לי מכול תמי ויובל: אני משתדל לשכוח אתכן כי כל זיכרון שהוא חונק את גרוני אבל דעו לכן שאני אוהב אתכן וכנראה אתן הסיבה היחידה המונעת ממני לחשוב על הרע מכול, אז אני רוצה אתכן בריאות ושלמות כך שאני אחזור בריא ושלם למשפחה שלמה.
בקשר לתנאים לשחרורי, אני מבין שהם רוצים חילופי שבויים פלוס נסיגה, אני יודע שאלו תנאים קשים ומכאיבים אבל תנסו לפתור את בעייתי ושאר האנשים במהרה כך שגם אנו נזכה לחיים טובים ונורמליים. אין אנו צריכים לשלם מחיר בעבור מדינה שלמה אין זה הוגן לדעתי. בכל מקרה, אם אתם רוצים תנאים טובים יותר לנו, אז דאגו לתת תנאים טובים יותר בעתלית ותפרסמו את זה כך שיגיע לכל האנשים כאן. אולי זה ישפר במעט את מצבנו לשבוי כל דבר קטן זה חשוב".
מכתב 2: "שהיא כל עולמי כעת ואני מאוד מתגעגע אליה"
"הבוקר התעוררתי כשאני חולם על יובל ובכיתי די הרבה, חלמתי שאני מלמד אותה מה זה חם. נסי ללמד אותה מה זה חם ומה זה קר - אני כאילו משתתף בחינוכה ואדע שגם אני שותף. דעו לכם שהיא כל עולמי כעת ואני מאוד מתגעגע אליה. אני מבקש שוב שמרו עליה מכל משמר.
תמי, אני מאוד מתגעגע לשתיכן, לשגרה ולחיים יחד וזה הרבה. אני חייב לומר לך שוב שאני מאוד מאוד אוהב אותך וחשוב שתדעי. חישבי עלי אך לא הרבה ושימרי על עצמך מכל משמר כך שאראה אתכן שנית ושלא תקרה ליובל כל תאונה קטנה".
מכתב 3: "אני מתארגן לשהות ארוכה ומקווה שגם אתם מתחילים לתפוס את העסק"
"תמי, אתמול שכבתי וחשבתי והזיתי מעט, ופתאום כאילו נפתחה הדלת ובאת לבקר אותי ראיתי אותך נכנסת בהיסוס כמו באותם ימים בהם שכבתי בבית החולים. פעמים רבות חשבתי לעצמי מה הייתי רוצה מאישה אשר תחיה איתי - פקחית, יפה, אוהבת, אשת שיחה והגעתי תמיד למסקנה שמל התכונות החשובה היא שתאהב אותי ואין כנראה למצוא עוד אחת שתאהב אותי כמוך וזה הדבק הטוב ביותר לנישואים.
אני מתארגן לאט לאט לשהות ארוכה ומקווה שגם אתם מתחילים לתפוס את העסק, אני רוצה לדעת אם קיבלת את מכתבי".
מכתב 4: "עזרו לי לחזור מהר ולא איכפת לי כיצד ומה המחיר"
"האמת היא שאני חולם עליכן כל לילה ונזכר בדברים שקרו לי אתכן אבל לאט לאט הזיכרונות נעלמים ונשארת רק המציאות המרה והחלומות המתוקים על השיבה הביתה. עזרו לי לחזור מהר ולא איכפת לי כיצד ומה המחיר.
וכמובן הבית תתרכזו בו ותראו מה אפשר לעשות ולחסוך כדי שיהיה לי לאן לחזור ולחיות עם תמי. אני מבטיח לתמי חיים של מלכה, אינני יודע איך אבל כך זה יהיה מהרגע שאחזור. תמי שלי אני מסיים איתך אוהב מאוד נשיקו ותחזיקי מעמד אני באותו המקום להרבה זמן, צידון".
מכתב 5: "הבידוד, הריחוק ואי הודאות גורמים לי סבל בל יתואר"
"גילוש, אני אוהב אותך וזה רק בשבילך. היום מלאו אלף שעות מאז נפרדנו. אני באמת במצב קשה מעולם לא חשבתי שאגיע למצב הזה, פשוט על סף התמוטטות. הבידוד הזה לאדם כה אקטיבי כמוני הוא פשוט נורא. ניסיתי לדבר אליכם כל יום במשך שעה אבל זה לא עוזר. קשה לי מאוד הבידוד, הריחוק ואי הודאות גורמים לי סבל בל יתואר, הייתי מעדיף עבודת פרך על פני מה שעובר עלי כעת.
אני יודע שזה מאוד מצער אותך לקבל מכתב כזה אבל אני חייב להעביר למישהו את רגשותי אולי זה יעזור. אינני יודע מתי אגיע ואיך, אני מקווה שבמצב טוב נפשית. מצבי הגופני אינו מטריד אותי. מה שאני עובר זה הטירוף בהתגלמותו - כמו חיה. קח אוכל ושתוק. זהו. מזל שיש לי אולי את האפשרות לכתוב ולא להתמוטט לתת קצת פורקן".
שיר ליובל:
יובל
שתי הברות קטנות,
שתי ידיים פעוטות,
כה הרבה זיכרונות
אבל המרחק כמו מכאן לירח,
אשר את אורו הזורח אביך לימדך לראות ולזהות,
בייבי קטנה שלי