רגע מתוקה, אבא רק יגמור להכין את הקססה

תארו לכם את הסצנה הבאה: בנכם הקטן בן השלוש מסתובב לו עירום על חוף בגואה ומנשנש חול להנאתו. בתכם בת השמונה מסתובבת לה לבדה באחד החופים באזור ומברברת עם זרים. ואתם? בשאנטי שלכם, ולא סתם שאנטי. מאלו שנכנסים אליהם אחרי שמגלגלים כל מיני דברים, ולא, אנחנו לא מתכוונים לג'חנון. אם זה נשמע לכם דמיוני, כל מה שאתם צריכים לעשות לצורך העניין זה לנסוע לגואה, שמאיים להפוך ליעד החם בטיולי משפחות חורף 2009. רק שאם בטורקיה אתם רוקדים אגאדו ביחד עם הילדים, אז בהודו הילדים ירקדו אגדו ואתם תעשנו אותו. וכך, מסתבר שישראלים רבים (וממש לא רק) מצאו את דרך המלך לחזור לטיול אחרי צבא: להביא את הילדים, לתת להם ליהנות ובדרך לגלגל קצת. כמובן שכל אחד והגבולות שלו, אבל הסטנדרט שרץ שם היום הוא ג'וינטים והחלפת חיתולים. 

כל היום, כמה שאתה יכול

"כשיש לך ילדים ואתה עדיין רוצה לטוס ולטייל, אז שם זה פשוט גן עדן להורים ולילדים", אומר ג', בשנות השלושים לחייו, נשוי עם ילדה קטנה, שחזר מגואה לפני כחודש. "בכל מקום שאתה מגיע אליו יש המון ילדים שמתחברים אחד לשני ואתה לא מרגיש אותם".

אז שולחים את הילדים לשחק אחד עם השני ואז מוציאים את הסחורה?
"לא, למה? גם אם הילדים בסביבה. זה קורה אול אובר, בכל מלון, כל מסעדה".

ובכל זאת, אתה לא פוחד לאבד את השפיות או סתם להיכנס לסרט רע במדינה זרה, כשהילדים הקטנים שלך לידך?
"מעישונים? לא, ממש לא. מדובר רק בגראס, וכולם מפוכחים ושומרים על עצמם. תקשיב, זה מה שאני אוהב לעשות היום. גם אם אני אסע למקסיקו אני אעשה את זה שם".

אין לך בעיה עם זה שהילדה רואה אתכם מעשנים?
"לא, זו דרך חיים שאתה לומד לחיות איתה".

וכשהילדה תגדל ותשאל מה אתה עושה?
"זה סביבי כבר הרבה שנים. סביב חברים, משפחות. זה חלק מהחיים. הם מכירים את זה מגיל אפס אז הם לא שואלים מה זה בגיל שמונה. אבל גם נתקלתי בגואה בהורים שעישנו יחד עם הילדים שלהם שהיו בני 16, 18. אתה רואה שם מכל הסוגים והמינים".

ומה הסבתא אומרת על זה שאתם לוקחים את הנכדה להודו, אין חשש?
"כולם מתארים לעצמם מה קורה, אבל לא מדברים על זה. הם רואים בן אדם מתפקד, עובד, אז הם לא רואים את זה כבעיה".

יש מינון או מיותר לדבר על זה?
"כל היום, כמה שאתה יכול. תראה, אנשים שנוסעים לשם אלו אנשים שגם ככה מעשנים כל היום, וברור שבגלל זה הם נוסעים לשם ולא לטורקיה, כי זה הרבה יותר פשוט שם. גם שם זה לא חוקי ואסור וצריך להיזהר. אבל העניין כאן הוא חופשה חלומית, זולה, כשאתה מוקף בהודים שיעשו כל מה שתרצה, בגרושים".

 

ההורים על שמונה טריפים, הילד בלי השגחה

אם תשאלו את ההורים הסטלנים, הפחד הגדול ביותר שלהם הוא לא לאבד את השפיות, אלא שיום אחד מישהו יקום ויפוצץ את החגיגה. "היינו עשרים-שלושים זוגות יחד", מוסיף ג', "והשאלה היא כמה זמן יחזיק שם כל הפאן הזה עד שההודים ישימו לזה סוף. אבל זה לא רק בקטע של העישונים. לפני שטסתי חשבתי לעצמי 'מה, אני ארכב על אופנוע עם האישה והילדה בלי קסדות?' ואז אתה מגיע ואתה רואה שכולם עושים את זה".

נאור טופז, ישראלי שחי בהודו כבר ארבע שנים ומנהל את הגסטהאוס "אלסנדרה" בדרום גואה, מכיר גם הוא את התופעה מקרוב. בשיחה משם השבוע הוא מספר על כמה שגרתית התופעה של הורים ששמים את הילדים שלהם על החוף ויוצאים לעשות כל העולה על רוחם. "האזור פה מאוד מתאים לילדים בכל הגילאים, וכל שנה מגיעות לכאן יותר ויותר משפחות", הוא אומר "אני לא יכול להגיד לך שבארץ זה לא חופשי. מי שמעשן בגילאים האלה של שלושים פלוס, אלו חבר'ה שחיים את זה. אבל נכון, יש פה מקומות שבהם נסחפים עם זה קצת יותר מדי".

אבל כמו בכל תחום, יש לבלוט ויש לבלוט, הכול שאלה של מינון. אמנם יש את אלו שטוענים שהם נשארים מפוכחים לאורך כל הדרך, אבל יש את אלו שמעשנים את עצמם לדעת, מבלי לדעת איפה הילד שלהם נמצא.

דנה ספקטור, שהיתה בטיול משפחתי בהודו, זוכרת את התופעה ממסע קודם שלה.
"נתקלתי בזה בטירוף, זה היה מזעזע", היא נזכרת. "אלו היו מסיבות טראנס שהורים ישראלים פשוט נזרקים על שמונה טריפים והילדים רוקדים בלי משגיח, ילדים בני שלוש, ארבע. אמנם במסע הזה פחות ראיתי את זה, אבל זו תופעה שקיימת. זה נכון שזה מקום שנוסעים אליו כדי לחדש ימי קדם. וכן, הורים שנוסעים להודו עם הילדים שלהם באופן כללי מעשנים גראס".

"הייתי בהודו לא מזמן וטיילתי בכל מיני כפרים בצפון", מספרת ש' ממרכז הארץ. "אני זוכרת מהישראלים שם בעיקר מראות די קשים. זה לראות ילד בן שנתיים, עם חיתול או אפילו עירום לגמרי, והאבא עם צ'ילום ביד, מסתובב לו (הצ'ילום הוא צינור חרס שנחשב לאחד מאביזרי העישון החביבים על המטיילים בהודו – ע.א). הילד עושה מה שהוא רוצה, אוכל מהרצפה, עושה צרכים ליד כולם. אמנם בטיול שלי נתקלתי בישראלים ומשפחות מכל דרגות העישון, אבל היו מקרים מזעזעים. מה שכן. גם ראיתי משפחות שבאו כדי לראות טבע נטו".

בהודו חייבים לפקוח עיניים כל הזמן

והבנתם נכון. מובן שלא כל מי שעולה על המטוס להודו עם הילד עושה זאת כדי לעשן. רבים נוסעים עם הילדים אך ורק כדי לראות טבע, ומתנגדים נחרצות גם לג'וינט הכי קטן. ליזה בן גיגי-גאבר, בת 31 מאשדוד, חזרה לפני כמה שבועות מטיול בהודו עם בעלה ובנה בן הכמעט שנתיים, והיא מודאגת מאוד מהעניין. "התופעה הזו מאוד מטרידה בעיקר בתור אמא", מודה ליזה. "כשאתה במקום כמו הודו, אתה חייב לפקוח עיניים כל הזמן. אם אתה מעשן ולא מפוקס אתה לא יכול לדעת איך תהיה באותו רגע, ובטח לא לדעת מה קורה לילד שלך. לפני שנסענו היה בחדשות את הסיפור על הזוג שנטש את התינוקת שלו אחרי שאכלו פטריות. המשפחות שלנו שמעו את זה ומאוד נבהלו. למרות שהם יודעים מי אנחנו. בסוף הצלחנו להרגיע אותם, כי אנחנו בכלל לא מחפשים את זה".

"לא יותר זול לעשן בתל אביב?", מסכם הסופר והעיתונאי צור שיזף שטייל בהודו רבות. "הרבה מעשנים בהודו, זה חלק מהחופש של המסע. אבל מכיוון שהודו משתנה ויותר קשה לעשן בשקט בהרבה מקומות, נדמה לי שגם זה יילך וידעך. אנשים פשוט ייסעו להודו מכיוון שבכל זאת זה המקום המרתק, הפשוט, הצבעוני והשווה שיש, והורים ייקחו את ילדיהם להראות להם את האופציה ההפוכה ללחץ, לצביעות ולסגירות שיש בארץ. מצד שני, אם אנשים נוסעים להודו לעשן, שיהיה להם לבריאות. אני לא רואה בזה שום רע - לא בתל אביב ולא בגואה."