לא יודע כמה יצא לכם לטייל בנמלי תעופה בעולם, לא יודע כמה יצא לכם לשבת בלאונג'ים שונים. יש לי הרגשה שחוויתם והייתם. ואין לי ספק שבטח מתישהו הייתם בלאונג' המתקרא "טרקלין דן" בנתב"ג. מדי פעם מקבלים כרטיס ויזה שמאפשר כניסה. לעיתים יש חברות תעופה שנותנות לכם כניסה חינם. האמת, גם אם ישלמו לי, אני לא רוצה לשבת שם.
>> לפייסבוק של mako חופש
במה נתחיל? באלכוהול. פעם הייתי בטרקלין שכוח אל בקצה הודו בטיסה פנימית. מה שקיבלתי שם היה גן עדן לעומת השער הישראלי לעולם. בהודו, מדינת העולם השלישי, היה מבחר של יינות, אפרטיפים נהדרים ואפילו ויסקי טוב.
בטרקלין דן אין כלום. האמת שיש, אבל זה נעול בכניסה מאחורי הפקידה. לך תעבור השפלה פומבית, תבקש קמפרי או וודקה כשאלף אנשים מחכים בתור שיאשרו להם את הכניסה ב"חינם" תמורת נקודות או באמצעות כרטיס ויזה יוקרתי.
פעם אחת ניסיתי את העניין. בהתחלה מצפים ממך שתתייאש, כי כל שנייה מגיעים עוד ועוד אנשים, שרוצים להיכנס פנימה להיכל, להיות הרחק מההמון הסואן שם בחוץ. אז אחרי שישה אנשים, אתה נשבר ושואל בשקט, סליחה, אין פה בלאונג' אלכוהול בכלל? בשלב זה הפקידה שיושבת בקבלה, אחרי מאות פושטים על המקום, לא מצליחה אפילו לחייך כשהיא מפטירה: יש יין. וכשאתה מסביר שאתה מתכוון למשהו אחר. מתחיל טקס חיפוש המפתח. איפה הוא. במגרה הימנית? בשמאלית? בארון מאחור? וכשהוא מתגלה, כבר יש תור של עשרה אנשים, שמביטים בזעם עליך ועל הקמפרי, שנמזג ככה סתם על הדלפק בכניסה. לא חזרתי על הניסיון הזה יותר.
יין כביכול יש באופן חופשי. אבל בדרך כלל הבקבוק עומד ריק. ואם יש לך מזל והבקבוק עדיין עם נוזל, מדובר ביין זול לא ממש ראוי לשתייה. הכי זול שיש. חמוץ ומגעיל. כזה שלדעתי עולה למקום 15 שקלים לבקבוק, במקרה הטוב.
שנמשיך באוכל? עוגיות יבשות, גבינה לבנה פשוטה, ופעמיים נתקלתי בסיר מרק ריק. סלט עייף עם ירקות שלדעתי נלקחו משקית סופר כזו, ולחם חום שנראה מהסוג שמתחזה ללחם מלא, אבל קשה לי לומר, לא טעמתי.
סתם לדוגמה, בבנגקוק בטרקלין אכלתי מנות גורמה. סושי, כריכים מפתים, אפילו עוגות נהדרות. בניו יורק - מכל טוב של מטבחי העולם. בגרמניה, ארוחות פאר.
בישראל? בטרקלין דן? קרקר ותפוח. וכרגיל במקומותינו. המקום מלא. מפוצץ בד"כ בכאלה שמרגישים שהיכו את המערכת. קיבלו הנחה או כניסה חינם, אבל לא מבינים, שהבדיחה על חשבונם. אז רבים יושבים עם רגליים על הספה ממול, אוכלים כמויות של קוטג' משלשום, ומרגישים "ביזנס".
כבר טסתי פעם עם חברת תעופה זרה שהציעה לי את האופציה לקבל קופון לכריך ושתייה באחד מבתי הקפה בשדה. גם שם הבינו שאולי עדיף לתת לנוסעים אופציות אחרות. האמת? עדיף.
טוב, לא תמיד. בטח אם אתה מממן את התענוג. ישבתי השבוע ב"סגרפרדו" באחד הטרמינלים בנתב"ג. הזמנתי בייגלה סלמון ב-33 שקלים. קיבלתי לחם יבש, חצי קפוא מהקירור. ברחתי לאילן'ס שם הטוסט היה טעים, אבל קפה וטוסט עלו 51 שקלים. כמעט 14 (!) דולר. אלוהים. כמה טוסטים הייתי אוכל בניו יורק.
שאדבר על הית'רו, סכיפהול, פרנקפורט? טרקלינים עם טבחים, מקלחות ולעיתים אמבטיות. אוכל נהדר, יין צרפתי מושקע וארוחות גורמה. גם בטורקיה, שאנחנו כל כך אוהבים לזלזל בה, יש טרקלין באיסטנבול שישאיר אתכם פעורי פה. מהמקלחת ועד חדרי ההתרגעות.
בישראל כרגיל, חושבים שאנחנו פראיירים, ולעיתים צודקים. אני ממליץ בפעם הבאה להביא לנתב"ג תרמוס וכריך מהבית. בלי להתבייש בכלל.
לבלוג של ניב גלבוע | לעמוד הפייסבוק שלו