יופי, אז היו פה בחירות. מרוצים?

זהו, הבחירות הסתיימו סוף כל סוף ובאופן משונה ביותר - איש אינו מרוצה. נראה לי שלראשונה בתולדות המדינה, אף מפלגה לא פותחת שמפניה, אפילו לא אחת. קדימה, אולי פיזזו מאושר ברגעים הראשונים, עד שהגיע ה"שישים וחמש" המאיים. הליכוד? נו באמת, את חמיצות החיוכים בערב הבחירות ניתן היה להריח מהמסך. ליברמן אולי יכול היה להיות מרוצה מההישג, לולא היה לכוד באשליית "עשרים ואחד מנדטים" המתוקה שלו. מפלגת העבודה? כן, בטח. ש"ס? אלי ישי ייקרא כנראה לשיחה צפופה אצל הרב עובדיה יוסף. גם יהדות התורה שולפים סכינים במחלוקות פנימיות, האיחוד הלאומי חלמו על שמונה מנדטים, חד"ש ציפו ליותר אחרי שכבשו את תל אביב, הבית היהודי רצו בפנים גם את ניסן סלומיאנסקי, מר"צ עדיין הלומים מהתוצאה ובל"ד? מסתכלים על החמישה עשר של ליברמן. איש אינו מרוצה.

ומה עם המצביעים? אותו הדבר בדיוק. כל מי שפגשתי בימים שלאחר הבחירות היה מלא הסתייגויות כרימון, בין אם מכמות המנדטים שקיבלה המפלגה שהצביע עבורה או בין אם מהרכב הקואליציה העתידית. ושוב, מוזר מאוד, שהרי מדובר בתהליך דמוקרטי שחלק גדול מהעם נטל בו חלק – אז איך יתכן שאיש אינו מרוצה?

יש שיאמרו שהפרשה השבוע היא הפרשה החשובה ביותר בתורה, כי בפרשה הזו (שנקראה באופן פלורליסטי ביותר דווקא על שמו של כהן מדייני) מקבלים בני ישראל את עשרת הדברות. מדרש ידוע מתאר את נדודיו של אלוהים בין אומות העולם כדי לשווק להם את התורה. קודם כל הוא פונה אל בני עשיו: "מקבלים?" שואל אותם אלוהים, אבל בני עשיו לא פריירים. "מה כתוב בה?" הם מתעניינים. "לא תרצח" שולף אלוהים דווקא את הדיבר המזיק ביותר מבחינתו. "מצטערים חבר" אומרים הצאצאים האדמוניים של עשיו, "נסה אצל מישהו אחר".

אלוהים לא מתייאש ופונה לבני עמון ומואב "נו, אולי רוצים תורה במצב טוב?" הוא שואל."ומה כתוב בה?" - מסתבר שבני השבטים שהיו אבותיו הקדמוניים של דוד המלך, ידעו דבר או שניים על משא ומתן אפקטיבי. "אה.. לא תנאף" עונה אלוהים וחותם במו פיו על גזר הדין. "כבר תרמנו במשרד, נסה בפעם אחרת" הם עונים לו מיד ואלוהים, עקשן שכמותו, לא מאבד תקווה וממשיך הלאה.

רוצים תורה? יד ראשונה, כמעט ולא השתמשתי בה" הוא פונה אל בני ישמעאל, ששואלים מיד "אבל מה כתוב בה?". "לא תגנוב" נאלץ אלוהים להודות בצער ושומע את התשובה הצפויה "אז לא תודה, יא חביבי" (אתם בטח שמים לב שהמדרש הזה לא יקבל את אות הפוליטיקלי קורקט).

וכך, על סף יאוש מגיע הקב"ה אל בני ישראל, ועוד לפני שהוא גומר לנסח את השאלה צורחים אליו בלהיטות של טירונים "נעשה ונשמע". מה שאומר שקודם נעשה כל מה שתגיד לנו ורק אחר כך נקשיב לתנאים שלך. כלומר, שום הבנה במשא ומתן אין להם, אבל הרבה רצון טוב ותמימות שגורמים לכך שאיכשהו הדברים יסתדרו לטובה.

אנו נמצאים בתקופה נטולת רצון טוב ובטח נטולת תמימות, גם האידיאולוגיה כבר נדרסה בידי קמפיינרים ממולחים וחברי כנסת שחוקים וציניים, וכולם מייללים על שיטת הבחירה וש"חייבים להחליף ומי יודע מה יהיה" ובלה בלה בלה. אבל החלפת השיטה לא תעזור, מה שצריך זו החלפת גישה, החלפת משהו בסיסי מאוד ברצון הטוב שנשחק על ידי הבוחרים והנבחרים כאחד, ולכך אין פתרונות קסם של הזזת גושים ושיטת בחירות "כמו באמריקה". אנחנו לא באמריקה, אנחנו במזרח התיכון המוכה והמזיע, ימים ספורים לאחר מערכת בחירות שאיש לא יצא מרוצה. מותר לי לומר שאני קצת מיואשת?

שבת שלום.