למה אנחנו סוגדים לכוכבים נולדים?

אנחנו משקיעים כל כך הרבה מהמרץ ומהרגשות שלנו בדברים בני חלוף - הערצה של כוכבים נולדים ונופלים, מעקב אחרי הבורסה המתנדנדת, כסף שבא והולך. ובעצם... מה רע בזה?

פרשת עקב דנה בנושא עבודה זרה. לא מדובר בפועלים תאילנדים (אם כי יש קשר), אלא בסגידה לאלילים. הדמות הראשונה המייצגת את האמונה באל אחד היא אברהם אבינו. הוא נחשב לאבי המונותיאיזם לא רק ביהדות, אלא גם בנצרות ובאסלאם, בזכות יציאתו נגד עבודת האלילים שהייתה נהוגה בכל העולם כולו, ואף בבית אביו.

אבל עבודה זרה היא לא רק הבערת קטורת או הקמת פסל לאליל מיתולוגי. ביהדות, העבודה הזרה מסמלת את השעבוד למשהו חיצוני, בר חלוף, שאינו בדיאלוג איתנו. לכן היא מונעת מאיתנו את המיקוד הפנימי, את הרצון בדיאלוג עם האל הנצחי.

לעומתה, עבודת השם היא דבר נצחי. אבל זו לא רק הוראה כללית, היהדות גם מספקת לנו כלי - השבת. בשבת אנחנו למעשה מצווים לבדוק מהם המקומות שבהם אנחנו משועבדים (או משעבדים), וממה היינו רוצים להשתחרר: מהמרדף אחרי כסף, קריירה או מעמד, מהריצה אחרי השעון, או אפילו מהשעבוד הפנימי לפחדים ולאגו. כפי שאמר רבי יהודה הלוי: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד השם הוא לבד חופשי".

שלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית מליץ וטל שקד, סמנכ"ל בינה, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל.

>> ללימוד נוסף בפרשה
לפרשה הקודמת, פרשת ואתחנן: הכושי עשה את שלו
לכל פרשות השבוע