גן עדן לעבדים

לפני שאתחיל, ברצוני לפתוח בדברי ברכה לעובדי השמירה והניקיון, שבזכות ידם הפתוחה של פקידי האוצר יוכלו מהשבוע ליהנות משכר חודשי של 4,500 ש"ח ברוטו, במקום 4,100 ש"ח שקיבלו עד כה כעובדי קבלן. אכן, יום חג הוא לכם, חבריי הפועלים העברים. או ליתר דיוק – האתיופים והרוסים. עכשיו הכי חשוב שתקפידו לא להתפרע עם ה-400 ש"ח הנוספים שקיבלתם. ההיסטוריה הרי מלאה בסיפורים על אנשים שחטפו פלופ מסכומים קטנים אפילו יותר. ולא, אני לא מתכוון לניקול ראידמן.

תראו, אני לא מתיימר להיות יועץ השקעות פיננסי, אבל כאחד שקרא פעם "כלכליסט" הייתי מציע לכם, אחיי הנובו-רשים (ביטוי ששאלתי מהסופרת יעל הדיה), לשים את הכסף שהתפנה באפיק השקעה סולידי, כמו למשל אג"ח של חברות מרכזיות במשק, כדוגמת דלק נדל"ן או פרטנר. בדרך זו תרוויחו פעמיים – גם תזכו בתשואה נכבדת וגם תקבלו תספורת על הדרך. אם לא חשקה נפשכם להשתכשך בביצה הפיננסית, אולי פשוט תנצלו את הכסף שנפל ברשותכם כדי למלא עד הסוף את מיכל הדלק ברכב שאין לכם, או לחילופין תשלמו בזמן את חשבון הארנונה על הדירה שאף אחד לא מוכן להשכיר לכם.

יודעים מה, עזבו שטויות – הכי טוב תקפצו לחרמון. שמעתי שיש שם עכשיו הרבה שלג, ומי יודע, אולי בזכות הכסף שקבלתם תצליחו לשכור שקית ניילון קרועה ומגלש אחד (שניים אפשר רק בליסינג). תחשבו על זה. חופשה בחרמון היא התשובה המושלמת ביותר עבורכם. א. מדובר בחופשה כיפית ופסטורלית. ב. זה יפתור לכם את ההתלבטות היומיומית מה עושים עם הילד שתקוע כל היום בבית כי אף בית ספר לא מוכן לקבל אותו.

אם יהיו אוטובוסים בשבת, מי ינהג בהם?

פרשת השבוע "משפטים" מתרחשת בתקופה בה עבדים שווים במעמדם לבהמות משא, ובימים בהם אירועים כמו ניקור עין וכריתת אצבע לעבד לא צייתן הם דבר שבשגרה. ובכל זאת, פרשתנו קובעת מערכת חוקים כלכליים, משפטיים, חברתיים והכי חשוב הומניים ליחסים שבין אדם לחברו. הנושא הראשון שעולה על הפרק הוא שלילת מוסר העבדות, מתוך הבנה כי הוא מנוכר לרעיון האדם, כל אדם, שנוצר בצלם אלוהים: "כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם. אם בגפו יבוא, בגפו יצא. אם בעל אישה הוא, ויצאה אשתו עמו" (שמות כ"א, ב').

הרמב"ן מסביר שהעובדה שהעבד יוצא לחופשי בשנה השביעית באה להזכיר לנו את מעשה בראשית: "השנה השביעית לעבד", כותב הרמב"ן, "היא שבתון ממלאכת אדוניו, כשם שיום השבת שבתון הוא ממלאכה".

ולמה אני מביא את דברי הרמב"ן? כי השבוע קראתי על קמפיין חדש שקורא להפעלת תחבורה ציבורית בתל אביב בסופי שבוע. לקמפיין הצטרף כמובן גם הפופוליסט הראשי, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו כי צריך להחזיר את התחבורה הציבורית בסופי שבוע, אחרת מה יעשו אלו שרוצים לנסוע לים בשבת ואין להם כיצד להגיע.

חשוב להבהיר: הוויכוח כאן הוא לא במישור הפוליטי-דתי; עבדכם הנאמן הוא הראשון שקורא להפרדת הדת מהמדינה. העניין כאן הוא במישור החברתי-סולידרי. כי את האוטובוסים העמוסים ב"מסכנים" שאין להם איך להגיע לים בשבת, יסיעו עשרות נהגים שיכפו עליהם לעבוד בשבת, אנשים כמוני וכמוך שאין להם את הפריווילגיה לסרב לבוס.

לא יודע מה אתכם, אני אישית מוכן לוותר על ים בשבת כדי שמאן דהוא יוכל לשהות במחיצת משפחתו בארוחת שבת, כמו בן אדם. לא כמו עבד.

>> אחרי שלושים שנה: פגישת פיוס היסטורית בין האדמו"רים
>> המכשיר שיודע לפניכם מה אתם מרגישים