"ואם הוא יתאבד... את מי אני אתבע?!" (ניקול ראידמן, מעושרות)
תחושת ארמגדון כללית מרחפת בימים אלה על פני הארץ, בעקבות פרסום הדו"ח של סבא"א שחשף את הידוע מראש: לאיראן יש נשק גרעיני. כעת הגיע זמנם של כל המומחים שיושבים בפאנלים מכובדים ומלהגים ומפטפטים וצווחים שכן צריך לתקוף או לא צריך לתקוף, ומעלים השערות כמה זמן יעבור עד שאירן תגיע ליכולת גרעינית מלאה: שנתיים? חודשיים? יומיים? וכמה הרוגים יהיו: 50,000? 5,000? או כולה 500 כפי שטוען מפרק השעונים מאקירוב?
אבל אני רוצה לדבר דווקא על ארמגדון קטן יותר - ועדת הכלכלה של הכנסת, שהחליטה השבוע לדחות את בקשת ערוץ 10 לפרוס את חובותיו, ובכך בעצם דנה את הערוץ לכיליון.
אולי חלקכם יחשבו שזה לא אובייקטיבי מצידי לכתוב באתר "קשת" על ההתדרדרות התרבותית של ערוץ 10, אבל האמת חייבת להיאמר - למעט כמה תוכניות איכות, מרבית התכנים המשודרים בערוץ 10 הם במקרה הטוב פח זבל תרבותי, ובמקרה הפחות טוב התגלמות מודרנית של דאנטה והגיהינום שלו. די להזכיר את גיא פינס, שבדמותו הערפדית מוצץ מאיתנו יום יום את מעט התאים האפורים שעוד נותרו לנו במוח, או את "מעושרות", שכל מילה נוספת עליהן מיותרת, כדי להגיע למסקנה המתבקשת שערוץ 10 הגדיש כבר מזמן את סאת הזבל התרבותי שלו.
בנוסף לעיל, השבוע גם התבשרנו על אקספרימנט טלוויזיוני חדש מבית היוצר של הערוץ - תוכנית ריאליטי במהלכה יצולמו ארבעה זוגות שעושים סקס במשך 61 יום רצוף, כדי שכולנו נוכל להיווכח כיצד הדבר משפיע על הזוגיות המופלאה שלהם. זה בניגוד כמובן ל-"2.3 בשבוע", שהיא דרמה מורכבת אודות ארבעה זוגות שחקנים ונועה תשבי שעושים סקס במשך 61 יום רצוף, כדי שכולנו נוכל להיווכח כיצד הדבר משפיע על הזוגיות המופלאה שלהם.
גם בסדום ועמורה יש צדיקים
לפרשות השבוע יש לפעמים נטייה להיות מראה של המציאות הישראלית. והנה גם השבוע, בתזמון כמעט מושלם, מתארת בפנינו פרשת השבוע "וירא" את סיפורם הטראגי של הערים סדום ועמורה - הירושימה ונגסאקי של העת העתיקה. סדום ועמורה היו בימים ההם סמל לשחיתות המידות: גילוי עריות, ניכור, גזל, שביעות רצון וגבהות לב היו כמטבע עובר לסוחר. אלוהים, שמריח את הצחנה והריקבון העולים השמיימה, מחליט ללכת עד הסוף. לשם כך הוא מפעיל את הצנטריפוגות האלוהיות, או אם תרצו - את נשק יום הדין: "וה' המטיר על סדום ועל עמורה אש וגופרית מאת ה' מן השמיים" (בראשית י"ט, כ"ד).
אך לפני זה ראוי להתעכב על דיאלוג שמתנהל בין אברהם אבינו לאלוהים רגע לפני הלחיצה על הכפתור האדום. "ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע? חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" (שם י"ח, כ"ג). אברהם אבינו מבקש לפרוט את הציבור לפרטיו ומציג בפני אלוהים ארגומנט חזק ומנומק. הרי יש גם צדיקים בסדום ועמורה. מדוע הם צריכים למות בגלל הרשעים?
אם נאמץ לרגע את הטיעון של אברהם אבינו, וכמובן להבדיל אלף אלפי הבדלות, הייתי רוצה לומר לוועדת הכלכלה של הכנסת את הדבר הבא: זכותכם להטיל אש וגופרית על ערוץ 10. אבל בבקשה, אל תספו צדיקים כמו לונדון וקירשנבאום עם רשעים כמו גיא פינס ושות'. חלילה לכם להמית את "המקור" עם "מעושרות" או את צביקה יחזקאלי ורביב דרוקר עם איתן אורבך וגב פשטי. החלטה מן הסוג הזה משמעותה התאבדות תרבותית.
ואז, את מי נתבע?