הוא נולד כילד נוצרי ברומניה, עבר בין מספר בתי יתומים ומשפחות אומנה ברומניה ובישראל, בדרך התגייר, עדיין אינו מכיר את הוריו הביולוגים, והשבוע הוא יקבל את מצטיין הנשיא. סמל נועם מירסקי, לוחם בחטיבה 401 של חיל השריון, הוא דוגמה ומופת לאדם שניצח את הקושי והאתגר שהציבו לו החיים. אדם שסימן מטרה וניצח.
רגע לפני הטקס המרגש סמל נועם שיתף אותנו במסלול חייו שהוביל אותו לטנקים של צה"ל ולרגעי חרדה לא מעטים במבצע צוק איתן. הוא מספר שהיו רגעים קשים וקרובים לשבירה, אך שהוא גאה במקום שהגיע אליו – ועדיין, הוא שואף ליותר.
"אני עוד לא יודע איך אני מרגיש. כשאמרו לי התרגשתי אבל עכשיו לא נכנסתי לזה יותר מדי, אני מאמין שההתרגשות תבוא בטקס עצמו ובעיקר אחריו", סיפר על התחושות שלו כיום. נועם מספר שהגדוד שלו קיבל את הבשורה כבר לפני שלושה חודשים, אולם הם שמרו עליה כדי להפתיע אותו. "כשאמרו לי שאני מצטיין נשיא מאוד הופתעתי, לא חשבתי שזה משהו שקשור אלי, אבל כולם מפרגנים, החברים מהפלוגה וכמובן שהמשפחה שממש התרגשו".
מסע בין בתי יתומים ומשפחות מאמצות
נועם נולד למשפחה נוצרית ברומניה אחרי ארבעה אחים, "ועוד אחות, שירה נולדה אחרי. אחרי כמה חודשים הופרדתי מהמשפחה לבית יתומים. אני לא יודע למה בדיוק, כנראה בגלל מצב כלכלי. בהמשך אימצה אותי אם חד הורית מערד, הייתי בערך בן ארבע, והיא אימצה גם את אחותי והביאה אותנו לישראל".
נועם הקטן חשב שהוא עלה על מסלול חיים תקין, כמעט כמו של כל ילד, אבל האם המאמצת שהייתה חד הורית נפטרה בגלל בעיה רפואית ונועם ואחותו שוב מצאו עצמם בבית יתומים, הפעם בישראל. "לקחו אותנו לבית מעבר בבאר שבע, שם היינו שנה וחצי. ומשם עברנו למשפחה בצור יגאל, משפחה של דתיים שגיירה אותי וגם החליפה לי את השם מג'ורג' לנועם. אחרי ששנתיים וחצי עזבנו, אני ואחותי, את המשפחה כי לא הסתדרנו ושוב הגענו לבית מעבר בבאר שבע".
קשה לפספס את הרעד וההתרגשות בקולו של נועם כשהוא משחזר את מסלול חייו. כאשר נזכרים שמדובר בילד קטן, כזה שחייב את היציבות שלו, מבינים את הקושי. אבל גם ההמשך לא היה קל. מבית המעבר הוא יוצא לעוד משפחה מאמצת, "אבל הפרידו אותי מאחותי, אותה שלחו למשפחה באריאל ואותי למשפחה באילת", הוא מספר. "זה כשאני בן עשר. זו הייתה משפחת מירסקי שמאז אני חי איתם".
עד היום הוא לא בקשר עם ההורים הביולוגיים שלו, וגם אין לו מושג מי הם, "צריך לעשות טיול שורשים כדי לדעת מי הם", אמר. עוד ציין כי בהמשך חוותה שירה קשיים אצל המשפחה המאמצת שלה, וזו של נועם החליטה לאמץ גם אותה. נועם מבין שהוא חייב להיות חזק ולייצב את עצמו. הוא מסיים את התיכון עם בגרות מלאה בציונים טובים, ובהמשך גם יוצא למכינה קדם צבאית.
רצה להיות הכי קרבי
כשמגיע רגע הגיוס כל מה שהיה לו בראש זה יחידות מובחרות ופיקוד. "אבל זה לא הצליח לי והתגייסתי לשריון, לגדוד 52 בחטיבה 401", סיפר. "אחרי שהבנתי לאן אני מתגייס כמובן שלמדתי על החיל ומה אני הולך לעשות, אבל עדיין יש לי בראש את הקטע הזה של סיירת, אבל זה צבא ולא מקבלים כל מה שרוצים, את זה הבנתי מאוד מהר".
הוא עבר מסלול הכשרה בשריון ושובץ כתותחן בטנק של סמל מחלקה בפלוגת חוד החנית. פעילות מבצעית ראשונה הוא רואה באזור אילת, ומאוד מהר, אחרי אימון קיץ, הוא מוקפץ עם חבריו לעזה – מבצע צוק איתן. הוא מציין שגם פה היו לו כמה רגעים של תסכול, כאשר נועם היה בטוח שהוא הולך "לפספס" את המבצע.
"הגיע מ"פ חדש ועוד מפקד שהיה צריך טנק, אז פרקו לי את הצוות ומצאתי את עצמי בחוץ בזמן שהם נכנסים לעזה. חיכיתי בצאלים וזה היה ממש מתסכל, הרבה עצבים כשאני לא מבין למה אני לא נכנס עם הפלוגה שלי". את המבצע הוא ראה מהחדשות, עד שהודיעו לו לעלות על טנק ולהיכנס לעזה.
"זה היה שמונה ימים לפני שהסתיים המבצע. הגזרה שלנו הייתה שקטנה בהתחלה, אבל אז היה את האירוע של גבעתי, החטיפה של (הדר) גולדין. פתאום כל האזור התפוצץ ובער". רק שדווקא אז הטנק שלהם פרס זחל ונועם ושאר הצוות מצאו את עצמם תקועים. "נתקענו שם בשטח שלושה ימים, כשהטנק לא יכול לזוז והאזור בוער, אנדרלמוסיה של להעיף פגזים לכל מקום. נתקענו משהו כמו 200 מטרים מהמקום שהוא נחטף", מספר נועם.
"לא יכולנו לזוז אבל חיפינו לכל הכוחות בשטח. בשלב מסוים קיבלנו משימה לירות פגז לבית שחמאס הפכו למחסן נשק. יריתי לכיוון הבית פגז חדש מסוג חצב, שזה פגז עוצמתי שאני יריתי בפעם הראשונה. באמת הכול עף והתחיל לבעור, ככה שבאמת היה שם אמל"ח. מה שכן אתה מדמיין פיצוץ כמו בסרטים, דברים שעפים באוויר אבל זה היה פחות ונראה אחרת לגמרי".
הם ממשיכים ככוח חיפוי סטטי עד שלבסוף, אחרי שלושה ימים, נשלח לכיוונם כוח חילוץ. "שלושה D-9 גררו את הטנק שלנו ועוד כלי גרר את הזחל שפרסנו", סיפר על החילוץ. אחרי שחצו את הגדר הצוות התארגן לכניסה מחודשת שם העביר נועם עוד כמה ימים של לחימה, "עד שפתאום אמרו לנו בקשר שחוזרים ואתה רואה את כולם מתקפלים ומניפים דגלים. זה היה בהפתעה ואנחנו היינו בין האחרונים שיצאו מעזה".
אחרי המבצע נועם נאלץ להתרגל ל"קו רגיל", שמבחינתו זה "פשוט שינוי מחשבה מהתקפה להגנה. בהתחלה היה חשש שהם ירצו להתנקם בנו בגלל המבצע, אבל מאוד מהר השקט חזר והלחץ ירד". כיום נועם ויחידתו נמצאים בקו חי"ר בגוש עציון. חשוב לו להגיד לסיום, "בסוף אתה מבין שאתה חלק מצבא ההגנה לישראל והמגן של הישובים בגזרה. גם חשוב לי להגיד שאני גאה בפלוגה שלי, אני מאמין שבזכותם ובזכות הגדוד אני נמצא במקום שאני נמצא בו היום, עוד משפחה".