וודי אלן סיפר פעם שכשהוא רוצה להצחיק את אלוהים - הוא מספר שיש לו תוכניות. זה מה שקרה לבמאי וליוצר יגאל לרנר כששיחק כדורגל עם בנו וקרע את רצועת המיניסקוס בברכו, יומיים לפני חגיגות יום הנישואים שלו עם אשתו.

"עדכנתי בפייסבוק סטטוס בו כתבתי ש'לפני שש שנים כרעתי ברך והיום קרעתי את הברך'. תזמון הוא עניין של טיימינג, ולקרוע את המיניסקוס לא בא אף פעם בטיימינג טוב. בדיוק הייתי בעיצומה של סדרה שביימתי עבור ערוץ 10. פתאום תחילת הקיץ, ואני בבית עם שלושה ילדים קטנטנים, ממתין לניתוח".

במקום להמתין בשקט, החליט לרנר לעשות מעשה והקים את אתר בייבי מובי – סרטי הריון ומשפחה אישיים שמהווים זיכרון לכל החיים. הרעיון הוא פשוט: להסריט רגעים מכוננים פחות או יותר במהלך ההריון (בינינו, בזיכרון לאחור – כולם מכוננים), ובמקום להציץ בהם אחת לשנה בלי שום סדר ורצף -  להפוך אותם לסרט של כמה דקות שלא תפסיקו להסתכל עליו. ולהתרגש. ולבכות. ולצחוק.

"את שלוש ההריונות והלידה של שלושת ילדינו הסרטתי, מכיוון שהמצלמה היא חלק בלתי נפרד ממני באופן מקצועי וחלק מההווי היומיומי, יחד עם אשתי בחרנו באופן טבעי לתעד את תהליך ההיריון, שיישאר כמזכרת מהתהליך ומתוך מחשבה שבטח תסקרן את הילד, איך זה היה לפני שבחר לצאת לאוויר העולם. כך נולד הרעיון ל-baby movie".

ובכל זאת, לא כל אישה זורמת עם צילומים, במיוחד לא כשהיא בהריון, אתה יודע
"נכון. את לינר הכרתי על סט צילום, בזמן שביימתי סרטון לחברה בו עבדה והיא נבחרה לשמש כשחקנית. גם היום, שנים אחרי, שיתוף הפעולה מצד אשתי הוא לא מובן מאליו, הרבה אנשים מגיבים ומעריכים את החיבור, שלא לומר ההתמסרות שלה לתהליך, למצלמה ובעיקר אליי עם כל הרגישות הכרוכה בעניין, בטח לכל הנוגע ללידה עצמה. אבל בסוף זה שווה את זה".

מה תיעדתם למעשה?
"שלל סיטואציות. החל מהבדיקות, אירועי משפחה, טיולים, שיחות שלנו בטרם נעשינו הורים וכל אותם דברים שעוברים עלינו כזוג ובהמשך כמשפחה מתרחבת".

לא פחדת לפספס משהו מהחוויה עצמה כשאתה כל היום מאחורי מצלמה?
"צלם טוב הוא צלם שלא מרגישים אותו, אבל חשוב שירגיש בעצמו. זה עניין של מינון והכרה עצמית - להיות שם ברגע הנכון, נוכח ולהתרגש ממנו. למזלי במקביל אני מצליח לתעד את התהליך ובמקביל לחוות אותו שוב ושוב בסרט בכל פעם מחדש ואחרת בכל סרט".

לרנר (38) מתגורר כיום בקרית חיים ("מי אמר שאין חיים בקרית חיים, זו קריית חיים משוגעים"), התחיל את דרכו בתחום העיתונות הכתובה וכותב טור בטיים אאוט ילדים. הוא נשוי כאמור ללינר ואב שמח, כהגדרתו, לשלושה קטנטנים: יהונתן (5) מיקה שנולדה בדיוק שנה וחצי אחריו ורז בקרוב בת שנתיים.

מה מביא במאי שסרטו "ג'וליאנו" אף התחרה בפסטיבל הסרטים בחיפה בשנה שעברה דווקא לעשיית סרטים אינטימיים מסוג אחר?
"בסוף זה היכולת לספר סיפור. במקרה של הריון ולידה, מסגרת הזמן היא מאוד מוגדרת שנגמרת בלידה. האתגר הוא לפצח את מה שקורה באמצע".

יגאל לרנר ומשפחתו
"מהפעמים הבודדות שמישהו אחר מצלם אותנו". יגאל לרנר ומשפחתו
לרנר ואשתו ניסו לפצח את מה שקורה שם באמצע, שלוש פעמים, בעבור כל ילד שהביאו לעולם. "כל סרט הוא אחר ומיוחד, ובכל זאת – זה חלק מהאתגר. לסרט של יהונתן קראנו 'תשעה חודשים ותינוק' והפוקוס היה עלינו כזוג. בסרט של מיקה בחרתי לעשות את זה מנקודת מבטו של יהונתן עם קריינות של חבר משפחתי מוכר ואחרי שהיינו מאוזנים דמוגרפית (בן ובת) בחרנו שלא לגלות את מין היילוד בסיבוב השלישי וזה היה ציר העלילה של הסרט".

אחרי שהפיקו ויצרו את הסרטים והראו לחברים (והחלימו מהניתוח בברך), נרשמה התלהבות מהתוצאה. "אנשים באו ואמרו שחבל שלהם אין סרט כזה, חלק אמרו שאם רק היו יודעים – היו עושים גם ויש אפילו מישהי שביימתי בעבר בדוקו-ריאליטי שסיפרה שאחרי שצפתה בסרט של יהונתן, זה עשה לה חשק לעוד ילד. שלושה חודשים אחרי והיא בהריון".

רוצים גם סרט כזה? יגאל לרנר מציע ללוות יחד איתכם את תהליך ההריון והלידה ובסופו להפיק עבורכם סרט. "אני מלווה את התהליך אם בצילום או הדרכה מה לצלם בעצמם, על מנת לייעל ולדייק את התהליך. הצילום אגב לא דורש בהכרח מצלמות מתקדמות והוא יכול להתבצע גם בסמארטפון, כפי שתיעדתי בכל הסרט השלישי של רז". ליצירת קשר עם יגאל.