הממחנה של הלבלובה

זה נראה כמעט מתוכנן מראש, אבל תוכנית האודישנים הראשונה של העונה השמינית של "כוכב נולד" סיפקה לקבוצת המאה, שמיועדת למחנה האימונים, חמישה טיפוסים שונים אחד מהשני, כל אחד בגוון אחר, מרקע אחר ועם ביצוע קולי אחר. התוצאה היא חמש דמויות בימתיות, זמרים אם תרצו, שלכל אחת מהן גם סיכויים שונים להגיע בסופו של דבר לנבחרת. נדרג אותם מהמוצלח ביותר לפחות מוצלח.

אבי בן אבו - "לא קל"

תזכרו את השם אבי בן אבו. תרשמו על לוח הלב, תעשו קעקוע. החשמלאי בן ה-22 מאשדוד כיסה שיר של "היהודים" ויחסית לשלב הנוכחי עשה את זה מצויין. הביצוע שלו היה שונה מהמקור, והתחרה בו באיכותו. לא פחות. הוא שר בלדת רוק בקול שנע על הגבול שבין משה פרץ לבועז מעודה, ולמרות שלא סלסל די ברור שהוא גם יכול לשיר מזרחית. בן אבו הוא כבר עכשיו זמר טוב, שיודע לשיר באמת. כישרון טבעי ואם הוא יודע גם לסלסל אז בכלל הוא מסודר. הוא חייב להיות בנבחרת ולדעתנו יגיע רחוק, לנבחרת בטוח, אולי אפילו לשלבים גבוהים בעונה עצמה.

רוני גינוסר - "חיוכים"

רוני גינוסר, בת 22 ממושב צופית, שרה את "חיוכים" של חוה אלברשטיין (שמבוסס על הלהיט הלטיני "אמורה מיס אמורה") באחד הביצועים הכי יפים שנשמעו אי פעם ב"כוכב נולד", לא כל שכן בשלב הזה של אודישנים ראשונים, ביצוע של תחילת עונה בנבחרת, שאליה היא פשוט מוכרחה להגיע.

גינוסר מוכשרת, עם קול יפה, הגשה אישית מיוחדת, שמדברת ומשחקת את השיר. היא האיטה את הקצב של המקור וזה רק עשה לביצוע שלה טוב. דרך הקצב האיטי היא הצליחה להטעים כל מילה ומילה ולרגש.

היותה אוטיסטית מאובחנת, שמתמודדת באוטיזם דרך השירה, עלולה להפיל אותה למשבצת ה"חריגה", בה בילתה בעונה שעברה מורן מזוז. מצד אחד, גינוסר ומזוז שונות מאוד אחת מהשנייה. מצד שני, הלוואי וגינוסר תגיע גבוה כמו שמזוז הגיעה.

מיכל סגל רצון - "חומות חימר"

למיכל סגל-רצון, המלצרית החביבה מפתח תקווה, יש ביצים של שור. נכון, היא לא הראשונה ב"כוכב נולד" ששרה את "חומות חימר" של מרגול (בועז מעודה, אהוב ליבה של צנעני, עשה את זה לפניה), אבל היא הראשונה לעשות זאת באמצע מסעדה שמגישה ביצים של שור, כשכל הצוות של "כוכב נולד" נמצא שם במיוחד בשבילה - סיטואציה שמזכירה קצת את האודישן של עדי אבישי בהודו בעונה 6.

לסגל-רצון יש גם קול מלא נשמה כמו שהיה לאבישי, ואף יותר. בגלל ההתרגשות היא התחילה בסולם גבוה מדי, אבל החזיקה מעמד עד הסוף. יש לה יכולת ביצוע, היא יודעת לסלסל וכנראה שגם לרגש. נדמה שאפילו הפזמונאית רחל שפירא, שכתבה את השיר, מתרגשת, ולא רק מרגול, שחידשה את ז'רגון הביטויים של העונה החדשה עם "ממחנה" ("קומבינה") ו"לבלובה". שיהיה. רק הערה קטנה לסיום - עד שתתחיל העונה, אם סגל-רצון תהיה שם - בבקשה לפתור את סוגיית הברזלים על השיניים. תודה.

אדיר גץ - "הבחור הבישן על פסנתר"; "אף אחת"

ההתלהבות של השופטים מאדיר גץ (19 וחצי, עתלית, שחקן כדורגל במכבי חיפה) לא ברורה. מדובר בסוג של אריק בנאדו שמנסה להיות עמיר בניון. השיר המקורי שלו "הבחור הבישן על פסנתר" הוא בוסרי, עם לחן שדומה למיליון שירים אחרים וביצוע בעיניים עצומות.

גם הביצוע ל"אף אחת" של מירי מסיקה, שקנה את לב השופטים, העיד שהבחור בעל קול לא גדול, יודע לשיר בעיקר שירים שקטים ואפילו מזייף. איך צדי היה אומר פעם: "זה ליד". קשה לראות אותו מגיע לנבחרת.

אוקסה נובה - "העיניים של בטי דיוויס"

אוקסנה (אוקסה נובה, למי שמתעקש, או "סטייל ביי אוקסה", למי שאוהב לעצבן) מאוד רוצה לנצח ב"כוכב נולד" בגיל 31. יחסית למתמודד ממוצע היא קצת מבוגרת, ועם הציורים על הפנים, הגישה הפריקית והניסיון לשיר בלוז היא מזכירה יותר מכל את השכנה המשוגעת מהקומה למעלה, שהולכת עם בגדים מצחיקים ושרה לעצמה בגינה שירים עצובים ברוסית.

נכון, אוקסנה לא מזייפת, אז מה. מצד שני, היא יודעת לשיר כמו שאמר סרג'יו קונסטנצה ב"גבעת חלפון": "אין בחורה שלא יודעת לשיר", או כמו שאומר חבר שלי: "היא נשמעת טוב כשאתה כבר שיכור ולא שם לב למה ששרים".

>> חובבי ציון בשני רמיקסים להורדה חופשית; המעריצות של ג'סטין ביבר איימו על חיי חברתו; השירים שעושים את זה לנינט