כוח שאי אפשר לעמוד בפניו

שלושת חברי ההרכב המקורי של ג'יינס אדיקשן - הסולן פרי פארל, הגיטריסט דייב נאברו והמתופף סטיבן פרקינס, בחיזוק הבסיסט כריס צ'ייני (שעשה איתם את האלבום "Strays" ב-2003) הגיעו לראשונה לישראל ונתנו מופע ג'יינס אדיקשני טיפוסי - חזק, מהיר, חושני וקצר שמשאיר אותך המום ומתחנן לעוד.

הגיעו בכושר שיא

כולם היו בכושר שיא ונתנו סט קצר, במונחים ישראליים, של 12 שירים בלבד, אבל כזה שלא מפספס שום דבר חשוב מהקריירה שלהם ובתוכו רק טעימה אחת מהאלבום החדש שיוציאו באוקטובר הקרוב, אחרי שהתאחדו ב-2008.

המופע נפתח בהפגזה עם "Whores" מהאלבום הראשון שלהם עם חוכמת הרחוב של פארל שמעדיף לבלות עם הפריקים והשחורים ואוהב את הזונות כי הן לא יכולות לשפוט אותו מהעמדה הנמוכה שבה הן נמצאות. השיר הזה עוד סבל מבעיות סאונד שהלכו ונמוגו בהמשך, אבל ההופעה המהפנטת של פארל הטווסי חיפתה גם על זה.

פארל השתולל על הבמה בטירוף אופייני

היה מחמם את הלב לראות איך פארל עשה הכל בשביל שהערב הזה יצליח, כשצוות ההפקה סביבו שמר עליו במהלך הימים האחרונים שלא ישחוק את קולו. הוא נראה ונשמע נהדר, השתולל על הבמה בטירוף אופייני, רוקד, רוקע, רוטט, רושף גיצים, מקפץ, מתנועע, מתעלה, מתחרפן, והוכיח לכולם איזה פרפומר אגדי הוא ואדם מלא הומור וחום.

לדייב נאברו לקח רק שיר אחד להיפטר מהוסט השחור שלבש ולחשוף את גופו המרשים ועטור הקעקועים. כל קעקוע על גופו של נאברו מסמל תחנה בעברו. מהמוות הטראגי של אמו, הגיבושון עם הרד הוט צ'ילי פפרז בהוואי, הנישואין לכרמן אלקטרה, ציטוטים אהובים מסרטים, סמלים ועוד ועוד, אבל שום קעקוע לא מחליף את הדבר העיקרי שהאיש הזה יודע לעשות - לנגן גיטרה בצורה מושלמת. נאברו היה ייחודי הלילה, עם גיטרות בשרניות ועוצמתיות והיכולת להריץ סולואים מהירים ומרישים אחד אחרי השני בצורה שנראית חסרת מאמץ.

"Ain't No Right" התניע את הטורבו

משם המשיכו אדיקשן ל-"Ain't No Right", השיר שתמיד מתניע את מנוע הטורבו בכל הופעה שלהם כבר יותר משני עשורים. אחריו הגיע "Just Because", השיר הטוב ביותר באלבומם מ-2003, שקיבל ביצוע סוחף שסגר סופית את סימני השאלה לגבי היכולות הקוליות של פארל לאחר המחלה.

כשהגיע "Ted, Just Admit It..." יצירת הנושא של האלבום "Nothing Shocking" שמתאר את אווירת הג'ונגל של לוס אנג'לס באייטיז עם השורה שחוזרת   Sex is violent… כבר התחיל הטרוף בקהל. השיר המיני הזה לווה בריקודים ארוטיים מצד שתי הרקדניות שמלוות את הלהקה (אחת מהן היא אתי לו פארל, אשתו של פרי) והזכיר את הסצנה המדהימה מהסרט "רוצחים מלידה" שבה מלורי מפתה את המתדלק בתחנת הדלק לפני שהיא רוצחת אותו.

אם ב-"Ted, Just Admit It" היו ניצנים של פוגו בקהל המשתוקק, הרי ש-"Been Caught Stealing" כבר גרם להתפרעויות מלבבות, שליוו ביצוע מפואר להמנון הגראנג' הזה.

"לא רע עבור יהודי קטן וכחוש!"

לצד הכיף והעוצמה של המוזיקה הגיע גם הסטנדאפ של פארל. ישראל היא כנראה המקום היחידי בעולם בו הוא יכול להיות יהודי עד הסוף, לפתוח את הערב ב"אוקיי, זה לא רע עבור יהודי קטן וכחוש!", לספר איך הלך לכותל המערבי ודוסים הפריעו לו להתפלל, להזכיר את בר המצווה שחגג לפני 31 שנה המתופף סטיבן פרקינס ולחשוף את שמו העברי - "שלמה" ולהלל את איבר מינו ("ליהודים יש איבר מין עבה, זה ידוע, ראיתי אבל לא נגעתי"). גם הקהל המקומי נסחף לתוך העניין והריע "שלמה! שלמה!" בקריאות קצובות ואוהדות.

וכך סטיבן פרקינס, מגדולי המתופפים בהיסטוריה של הרוק בעשורים האחרונים, ושותפו הצמוד של פארל לג'יינס ו"פורנו פור פיירוז", זכה הלילה לכבוד המגיע לו. לפעמים נדמה שבגלל הדומיננטיות התקשורתית של פארל ונאברו שוכחים כמה שהאיש הזה מתופף גדול וחלק חשוב בקיומה של הלהקה.

כיף לבעוט באנשים בתוך מעגל הפוגו

"End To The Lies" היה הנציגות היחידה מהאלבום העתידי, בביצוע חזק עם גיבוי קולי מצד נאברו. ב-"Ocean Size", אחד השירים הכי סוחפים של ג'יינס, היה פשוט כיף לבעוט באנשים בתוך מעגל הפוגו שנפער בלב הקהל.

השיא הבא הגיע מיד עם ליין הבס של היצירה הגדולה ביותר של האדיקשנים "Three Days", אפוס המהלל סקס וסמים, שמיוחס לסופשבוע פרוע בו בילו יחד פארל, אשתו הראשונה קייסי ניקולי וקיולה בלו. ב-Three Days" גם נמצאים כל הדברים הגדולים שעושים את ג'יינס אדיקשן למוזקאים נפלאים. מליין הבס המהפנט של אריק אברי (הבסיסט המקורי של הלהקה), שבוצע נהדר על ידי כריס צ'ייני, התיפוף הדינמי של סטיבן פרקינס, שיכול להיות רך ואוורירי ומיד אחר כך שבטי וכוחני, הגיטרה הקטלנית של נאברו שדופק סולואים מדהימים וכמובן השירה האדירה של פרי פארל.

קונצנזוס בין קהל לאמנים עם פיות פעורים

שיא רדף שיא ואז הגיע "Mountain Song", להיט הפריצה הגדול של ג'יינס והרוק האלטרנטיבי לתוך המיינסטרים מ-88'. ומיד אחריו הגיע שיא נוסף עם "Stop!" עוד המנון אלטרנטיב של סוף האייטיז-תחילת הניינטיז.

ג'יינס אדיקשן נחשבת ללהקה של מוזיקאים (ג'ון פרושיאנטה סיפר איך הלחין את הבלדה המצמררת של הפפרז "I Could Have Lied" בהשפעת הריף של "Three Days") ואכן הרבה מוזיקאים ישראליים מילאו את ביתן 1. רובם המכריע נשארו עם פיות פעורים לנוכח ההצגה המדהימה שהיתה על הבמה.

ההדרן היה כמובן הגרסה האקוסטית של "Jane Says", מלהיטיה הגדולים של הלהקה שהפך להמנון שסוגר את הופעותיה ופארל נפרד מהקהל באיחולים כנים לשלום במזרח התיכון. לכל האנשים בקהל היה מרוח חיוך ענקי בסוף הערב הזה וכמעט אפס תלונות, במילה אחת - קונצנזוס.