גבר הולך לאיבוד דרך מחזמר

"לילה לא שקט" הוא לא בדיוק מחזמר, כמו שיעל בר זהר ואקי אבני הם לא בדיוק זמרים. זה ליד. "לילה" הוא יותר אוסף של סצנות שהודבקו להן יחדיו, עם עלילה קלושה ושטחית שמחברת ביניהן, על גבר באמצע החיים שיוצא לחפש את עצמו, עוזב את הבית בחצות וחוזר בבוקר. חיפוש עצמי של גבר מתלבט זהו כמובן נושא הכתיבה המועדף על שלמה ארצי בשיריו, מהם הוא מביט על העולם מנקודת האמצע הישראלית-הגברית-המיינסטרימית. לכן טוב היו עושים ארצי וחבריו ב"קאמרי" לו היו מניחים את מלאכת חיבור העלילה בידיו של כותב אמיתי, כמו יאיר לפיד למשל, שהוא סוג של שלמה ארצי רק דור אחד מתחתיו, וכמובן כותב מוצלח.

עודף הכוכבים גורם לריבוי סצנות ושטחיות

אבל עודף הכוכבים והדמויות, בקאסט שכולל 12 שחקנים שכל אחד רוצה את הפוקוס שלו והנאמבר שלו והסצנה שלו, הכתיב עלילה נמהרת, מתנשפת, מעין מרדף לילי ושטחי ברצף של כעשר סצנות הנמתחות על פני שעתיים ומכילות כעשרים שירים מובחרים של ארצי, שתופסים את רוב העניין. בלי תפאורה אמיתית של מחזמר (לא, חברים, מיטה, בר וספסל הם לא תפאורה של מחזמר, אפילו בהצגות הילדים של מיכל אמדורסקי רואים הרבה יותר מזה), בלי לרדת לעומקם של דברים, בלי לנמק.

וככה זה נראה: אקי אבני עוזב את רוני הדר באמצע הלילה, פוגש את החבר אבי גרייניק (משעשע כתמיד) שמגלה שאשתו לסבית. משם אבני עובר לאקסית המיתולוגית יעל בר זהר, שוכב איתה ובורח. אחר כך הוא פוגש את ניר זליחובסקי, שאפרת גוש מנסה לגמול מאלכוהול, ואת אמיר דדון שמת בקרב, שמנחמים אותו. עידו מוסרי בוגד באשתו עם יעל בר זהר שחולה במניה דיפרסיה. זהר ליבה לא שוכב עם מיי פיינגולד האלמנה של דדון, ובסוף אבני חוזר הביתה לזרועות רוני הדר ויושב איתה לארוחת בוקר רומנטית, ואז שלמה ארצי נכנס ושר להם את "ירח" (טוב, זה קרה רק בפרמיירה, בטח לא בכל ההצגות). יהיו אנשים שזה בטח יזכיר להם את הטקסטים הלא ברורים של ארצי על החתולים והדוכיפת.

פרשנויות חדשות לחלק מהשירים

אבל יש גם נקודות אור, והן בעיקר האופן שבו שירים שחוקים של ארצי מקבלים טוויסט מעניין ואף מפתיע, בביצועים לא רעים בכלל. יעל בר זהר מתגלה כשחקנית מצוינת בסצנת ההשתגעות, וכזמרת לא מבריקה, אבל בהחלט מספקת, שעושה מ"ניקח לנו יום" קברט סקסי. אבי גרייניק, כאמור, מצחיק בדרכו. אפרת גוש מתוקה אמיתית בתפקיד המלצרית הצעירה שרוקדת על הבר, ואחר כך נותנת יופי של "גבר הולך לאיבוד".

אמיר דדון משחק אותה הכי קול כמת, שדווקא הוא שר את שיר הנושא "לילה לא שקט" על החבר ששוכב עם האלמנה של החבר הכי טוב שלו שנהרג, ומיי פיינגולד "גונבת את ההצגה" (יחי הקלישאה) בסוף עם ביצוע ל"הוא לא יודע מה עובר עלי", שהופך אצלה לשיר האלמנה, באינטרפרטאציה שאפילו ארצי עצמו (אני מנחש) לא חלם שניתן לשיר אותו ככה.

מי שאוהב את שלמה ארצי - יהנה

גם האחרים לא ממש רעים. ניר זליחובסקי נותן קטע נחמד כבעל הבר האלכוהוליסט. הביצוע שלו ל"לא עוזב את העיר" אנרגטי, אבל טעון מעט שיפור. אקי אבני הוא אקי אבני. החוליה הבאה בשרשרת הגבר הישראלי האולטימטיבי אחרי ארצי ולפיד. עידו מוסרי מפגין יכולות משחק נאות. גם איילת רובינסון וכנרת לימוני בסדר גמור. זוהר ליבה הרבה פחות. לא ברור איך נתנו את הסצנה הכי חשובה במחזמר בידיו של שחקן כמוהו.

מי שאוהב את שלמה ארצי ואת השירים שלו (ואת יעל בר זהר בקומבינזון צורחת על טל מוסרי "אני אהרוג אותך" ושנייה אחר כך מנשקת לו את כפפות הרגליים) יתחבר למחזמר הזה ואפילו יאהב אותו. מי שהאובר-ישראליות, אובר-מיינסטרימית ואובר-גבריות מתלבטת של ארצי מראש לא מדברים אליו - שלא יתקרב. כי זה עלול להיגמר בסיוטי לילה הכוללים את זהר ליבה מנסה לבכות עם ידיים על העיניים וקורא לזה משחק דרמטי. אבל אולי זה נושא חדש לשיר של שלמה ארצי, משהו בסגנון "גבר הולך לאיבוד דרך מחזמר".

>> שלומי סרנגה האדיר אירח את גליקריה באמפי שוני. היה יווני