מלחמת חורמה בטרוריסטים: איך השתנתה אמריקה מאז אסון התאומים?

בעשור שעבר מאז הפיגועים שהחרידו את ארצות הברית האמריקאים השתנו. זאת הייתה הפעם הראשונה שארצות הברית הותקפה בריבונותה על ידי אויב חיצוני מאז פרל הרבור, והרחוב האמריקאי למד לחשוש. הם הבינו שהטרור יכול להגיע אליהם ושהבית כבר לא בטוח כפי שהיה; נהלי האבטחה השתנו והלוחמה בטרור יצאה מגבולות המדינה כאסטרטגיה חדשה שהתקבלה בממשל בוש נגד ציר הרשע. הלחץ וההלם גרמו לתגובות שלא היו אופייניות למעצמה הגדולה שבהתחלה ביצעה פעולות בניגוד לעקרונותיה, כמו יציאה למלחמה ללא קואליציה נרחבת. רק כעבור עשור הרוחות נרגעו. קצת.

עשור לאסון התאומים – פרויקט מיוחד

נסו לדמיין מה עבר על האמריקאים מאז שהטרוריסטים של אל קעידה הפכו את המטוסים של אמריקן ויונייטד איירליינס לכלי נשק קטלניים והפכו את בנייני התאומים לערמות של אפר. התמימות, ההרגשה של "לנו זה לא יקרה" נעלמה באבחה כואבת, והממשל האמריקני הפך את עורו. יורם שוויצר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ששרת שנים רבות בקהילת המודיעין, ושימש בעברו כיועץ לאסטרטגיות לוחמה בטרור למשרד ראש הממשלה, מסביר את השינוי החד שעבר על תושבי ארה"ב: "ככלל האמריקאים חיו בתחושה שבאי שלהם, במעצמה הגדולה, דברים כאלה לא קורים. כיום, ברמה הכללית של האזרחים בארה"ב הם מודעים יותר לסכנות הטרור ובעיקר לעובדה שהוא יכול להגיע אליהם הביתה". מדובר בעיקר בתושבי ניו יורק וושינגטון, לדבריו, כאשר במדינות אחרות שלא היו בהן פיגועים החשש קיים אך נמוך יותר.

הנשק החדש של אמריקה: מודיעין משופר. "הם לומדים את הטרוריסטים"

ב-20 בספטמבר 2001 הנשיא ג'ורג' בוש נאם בפני בתי הקונגרס והכריז על מלחמת חורמה בטרור העולמי. ההכרזה הזו שינתה את מדיניות הלוחמה בטרור של ארצות הברית – ולמעשה של העולם כולו. מאז אותו רגע ועד היום האמריקאים השלימו מהפכה של ממש בכל מה שקשור למודיעין: בעוד בעבר המודיעין האמריקני היה בעיקר צבאי ועסק בצבאות ומדינות, היום המודיעין עוסק במה שנקרא הכוונה מול טרור.

עמי אילון, ראש השב"כ לשעבר, השתתף לאחרונה בכנס שהתקיים בארה"ב וכלל אנשי ממשל, אקדמיה ותקשורת בכירים. מטרת הכנס הייתה לבדוק את התפיסות העדכניות של האמריקאים על תפיסת הלוחמה בטרור מאז הפיגועים. "האמריקאים שיפרו בצורה דרמטית את שיתוף הפעולה הבינלאומי ברמה האופרטיבית", אומר אילון. "הם בנו מערכת שמצליחה לשתף פעולה בין מערכות הביטחון והמודיעין של אותן מדינות שמגדירות את עצמן כקואליציה במלחמה בטרור. הם מצליחים לייצר תמונת מודיעין טובה יותר".

האמריקאים עושים זאת בין היתר בעזרת משרד ממשלתי חדש שהקימו שתפקידו הוא לרכז את כל הפעילות, גם המודיעינית וגם הביטחונית, שעונה לשם Homeland Security. "זה משרד שלא היה קודם", אומר איילון. " היה את ה-FBI שטיפל בטרור בארה"ב אבל הוא לא היה משרד ממשלתי". הריכוזיות החדשה, כך חושבים, תרמה ליעילות.

ד"ר בועז גנור, מנכ"ל ומייסד של המכון למדיניות נגד טרור (ICT) שכתב את הספר "מבוך הלוחמה בטרור – כלים לקבלת החלטות" שפורסם בשנת 2005 ונלמד באוניברסיטאות בארה"ב, מרחיב על המשרד החדש: "הצטרפו אליו רשויות וגורמים רלוונטיים רבים. יש לו תקציבי ענק והמון מסגרות שהוכפפו למחלקה הזאת. כל מנגנון בטחון התחבורה, כל אותם בודקים בנמלים ושדות התעופה וכן הלאה. הוא מטפל לא רק בטרור, גם באסונות טבע. הגיעו למסקנה שכמעט אותם גורמים צריכים לטפל בשני הגורמים ביחד".

אחד מהפרויקטים של המשרד הוא, לדברי גנור, הקמת 18 מרכזי מצוינות אקדמיים שחוקרים את תופעת הטרור. הוא הקצה לכל מרכז אקדמי כזה 3-5 מיליון דולר. המון במונחים אקדמיים. "הם יצרו עניין עצום של עולם האקדמיה האמריקאי בסוגיות של ביטחון פנים", אומר גנור. "יש 80 אוניברסיטאות שפועלות בתחום. הוקמו מכוני מחקר. יש גאות של סטודנטים שרוצים ללמוד את התחום".

אבטחה קיצונית בשדות התעופה; רשלנות במקומות ציבוריים אחרים

מדיניות האבטחה האמריקאית השתנתה משמעותית לא רק ברמת המאקרו אלא גם במיקרו, לא רק ברמת הממשל הגדול אלא גם ברמת הפעולות הקטנות יותר - ובעיקר בכל הנוגע לאבטחת מטוסים ושדות תעופה. מגוחך ככל שיישמע, דווקא את מנגנוני האבטחה שלהם במקומות פוטנציאליים אחרים לפיגועים הם לא תגברו. כך למשל בקניונים ואצטדיונים. "יש הגברה מאסיבית של פעילות בשדות התעופה שנתפסים כיעד לפגיעה", אומר שוויצר. "היו כבר כמה וכמה ניסיונות אחרי ה-11.9 ולכן רואים את זה בהגברה והקפדה על הנהלים בתוך שדות התעופה". בכל הנוגע לשינויים נוספים שחלו באבטחת טיסות אחת התוצאות היא שבתוך טיסות בארה"ב לפני נחיתה בערים אי אפשר לקום, מה שהיה אפשרי בעבר. "בעקבות ניסיונות של אל קעידה לעשות פיגוע בתעופה בבריטניה באמצעות בקבוקים הגבילו את הכנסת למשקאות", הוא אומר. "ובנוסף הקוקפיט נסגר, מה שלא היה לפני כן".

למרות האבטחה הקפדנית, ולמרות שהאמריקאים אכן מצליחים לבלום ניסיונות לפגע, שוויצר מציין שהם לא יעילים במיוחד בשיטת העבודה שלהם. "יש המון כוח אדם שלא ממוקד בפעילות שלו. אתה רואה כל מיני סבתות ובעלי מוגבלויות שבודקים באותה רצינות כמו בעלי פרופיל רציני יותר לפיגוע. לא שאני פוסל אפשרות של סבתת תופת, אבל אצלנו בארץ למשל זה יותר ממוקד. הפרופיילינג שעושים, יש בו יותר היגיון".

הנשיא האמריקאי היה, וממשיך להיות, בלתי פגיע

המחבלים בפיגוע לפני עשור ניסו לפגוע גם בבית הלבן. הטייס שהיה אחראי על הפעולה אמר שזאת מטרה שאי אפשר להצליח בה. מפקד הפעולה אמר שאי אפשר לפגוע שם ואוסמה בן לאדן, שהלך לעולמו לא בשיבה טובה השנה, יוזם הפעולה, ויתר לו. לכן בסוף נבחר הקונגרס כיעד. הסיבה הייתה האבטחה האיכותית בבית הלבן.

"האזור עצמו שמור באופן טבעי מתוך אפשרות שארה"ב היא יעד ובתוך זה יש שם אבטחה", מסביר המומחה שוויצר ואומר שלאור האבטחה הגבוהה גם כך לא נעשו שינויים מהותיים לאחר הפיגועים. היה יותר מתח מבצעי בתקופה שלאחר הפיגועים אבל "החיים עצמם שוחקים את זה. אין שם כבר מתח, לא קרה כלום בפועל כמעט בשנים האחרונות". אגב, כך הדבר גם לגבי הטיפול בנשיא המכהן. "השמירה הייתה גבוהה ונשארה גבוהה", הוא מוסיף.

לא מהססים לדווח על התרעות מחוץ למדינה

על הבית שלהם האמריקאים למדו להגן יותר, אבל מה לגבי אמריקאים שמבקרים בחו"ל? אחרי הפיגועים רשויות הביטחון בארה"ב לא חוששות יותר להצהיר על הסכנות. שוויצר: "פעם המודיעין היה שומר את זה לעצמו ועושה את הסיכול שלו בעצמו. מאז הפיגועים יותר מיידעים את הציבור על סיכונים. לארה"ב יש התרעות מסע וכאשר הם חושבים שיש מדינות מסוכנות יותר או כתוצאה מהערכת מודיעין או מהערכת מצב אז מודיעים ומזהירים, מפרסמים באתרים של הסטייט דיפרטמנט".

בניגוד לגישה הרווחת בארץ, שגם אם אזרח ישראלי טס לחו"ל בניגוד להמלצות ככל הנראה יגנו עליו, לא כך הדבר בארה"ב. שוויצר: "הגישה המשתמעת היא שמי רוצה לנסוע יישא בתוצאות. אנשים שנחטפו במקומות שונים לא זנחו אותם אבל לא שקלו להיכנס למו"מ עבורם. ארה"ב לא תשנה את המדיניות שלה עבור אזרח שהוזהר".

מקשים את החיים על אורחים מבחוץ: קשה יותר להשיג ויזה

בנוגע לתיירות נכנסת לתוך המדינה שוויצר אומר ש"ארה"ב הקשתה את ההיענות לבקשות לביקורים וויזות. יותר קשה להיכנס". גם לפני כן הייתה מדיניות מוקפדת, שעצרה, לדוגמה, קבוצה של תימנים מלהיכנס לתחומי המדינה מאחר והיה מידע על אזרחי תימן שקשורים לאל קעידה. זאת, אגב, הסיבה שבפיגועים המחבלים הגיעו מסעודיה.

בהקשר זה, הוא אומר, היחס למהגרים דווקא לא השתנה והאתוס האמריקאי של מדינת ההגירה נשמר. מעת לעת נתפסים מהגרים שחשודים בטרור, גם כאלה שכבר נקלטו בארה"ב. שוויצר לא חושב שזה יצר מצב של אנטגוניזם למהגרים. "אמריקה עדיין נחשבת למדינת הגירה. כשאתה מסתכל בראייה של עשור את האתוס הזה לא שברו".

אתגרים טכנולוגיים: איתור פצצות, איתור טרוריסטים

בתחום הטכנולוגיה ללוחמה בטרור יש כמה אתגרים שעדיין עובדים עליהם, אומר ד"ר גנור מהמרכז הבינתחומי, ומנסים לפתחם בעשור שחלף. הראשון, איך לא, הוא הערכת ואיתור פצצות. "כשמדברים על טכנולוגיה וטרור צריך לזכור שיש כל הזמן תחרות בין הטרוריסטים לבין אלה שנלחמים בהם", הוא אומר. "כל אחד מנסה להיות צעד לפני השני".

לא תמיד ידם של האמריקאים על העליונה, ובעשור האחרון היו מקרים שבהם במעבדות פשוטות וצנועות בתימן הצליחו לייצר חומרים שהאמריקאים לא היו מסוגלים לזהותם. למשל במקרה של מעטפות נפץ. "האמריקאים המשוכללים לא מסוגלים לעלות על החומרים שמיוצרים בתימן", אומר גנור. "הגיע מידע מודיעיני שהביא לסיכול הפיגוע הזה".

סוגייה נוספת היא המעבר מהניסיון למציאת הפצצה למציאת המפציץ. "יש מערכות שבנוסף לגלאים מתשאלים את הנוסעים באופן טכנולוגי על ידי ביו-סנסורים שמזהים כוונות זדון באמצעים ביוטכנולוגיים. מגיע אדם לעמדת בדיקה והוא בעמדה הזאת יכול להישאל שאלות כמו האם ארזת לבד וכד'. הערכים הביולוגיים נמדדים לפני השאלות ותוך כדי השאלות ומי שבמודע נותן תשובות שקריות אפשר בלי מגע לעלות עליו. יש מערכות ביטא כאלה".

מה שהאמריקאים עדיין לא הצליחו לפצח לגמרי קשור לפיגועי התאבדות. הניסיון לזהות חומר נפץ מרחוק עדיין נמצא במחקר על ידי טובי החוקרים האמריקאים. כנ"ל לגבי הניסיון לייצר נשק אל הרג שיוכל לנטרל מחבל מתאבד אך לא להרוג אותו - מחשש של טעות בזיהוי.

לומדים מטעויות: האמריקאים הגדירו מחדש את ציר הרשע

בעשור שחלף האמריקאים מכים על חטא. יהיה זה מיותר לציין שעיקר כעסם מופנה למחבלים, אך הם מתבוננים גם על הטעויות שלהם בתפיסת הלוחמה בטרור. "מסקנת ביניים אחת היא שאמריקה עשתה טעות חמורה שהיא הלכה בגישה מכלילה אחרי ספטמבר על רקע המכה שהם קיבלו", אומר אילון את שלמד בכנס בארה"ב. "הם בנו תפיסה של ציר הרשע. הם הגדירו מרחב עמוק מאוד של אויבים שמתחיל בצפון קוריאה, אירן, סוריה, חיזבאללה ומדינות נוספות".

ההגדרה הזאת לא מאפשרת מיקוד. אילון: "היא במידה רבה מאוד יוצרת איום שלא בהכרח קיים וכתוצאה מזה, מאחר ואין קשר משמעותי בין כל אותן מדינות, אז הלחימה או המאבק באחת מהן לא בהכרח מחליש את השנייה. במידה רבה מאוד אולי אפילו מחזק אותו.

הם היו בהיסטריה?
"כיום הם הגיעו למסקנה חד משמעית שזאת הייתה תגובת יתר. ברור להם לגמרי שזאת הייתה טעות. בוש התייחס במידה רבה מאוד לציר הרשע כאל קעידה, חמאס, סוריה, חיזבאללה, צפון קוריאה ואירן במה שנקרא האויב ולכן מי שהוא אויב משותף שלנו הופך אותנו לידידים. בעניין הזה מדינת ישראל מאוד 'זכתה' לתמיכה של הממשל האמריקאי. אמריקה של היום רואה את זה בצורה שונה לחלוטין. היא עושה אבחנה מאוד ברורה בין טרור בינלאומי לג'יאהד הגלובלי ואל קעידה לבין טרור מקומי לאומי כמו למשל חמאס".

ההכאה על חטא לא מסתיימת כאן. "הם הגיעו למסקנות שכוח צבאי לא מספיק על מנת לנצח במלחמה בטרור", הוא אומר. "המאבק הוא גם מאבק אידיאולוגי. המסקנה השנייה היא שבמלחמה הזאת אין הכרעה. המאבק הוא ארוך ויקר הרבה מעבר למה שהעריכו בתחילתו. המסקנה השלישית היא שיש הערכת יתר של הטכנולוגיה הצבאית במאבק הזה".

שכחו את המוסר: האמריקאים עושים הכול כדי לנצח את הרעים

האמריקאים הוציאו מיליארדים רבים, מאות מיליארדים לפי ההערכות, על המאבק בטרור. עם זאת, הטכנולוגיה האמריקאית לא בהכרח תעניק לה את היתרון. בנוסף, ארה"ב מתחרטת על כך שלא העריכה נכון את חשיבות הדיפלומטיה והתמיכה הבינלאומית במאבק בטרור. היא נלחמה כמעט לבדה בחזיתות מורכבות מתוך תחושת צדק אך לא בהכרח מתוך חשיבה מעמיקה. "ב-50 השנים שמאז מלחמת העולם השנייה ארה"ב, בכל פעם כשפעלה צבאית, ייחסה חשיבות עצומה לגיוס התמיכה הבינלאומית", אומר אילון. "היא בדרך כלל מצאה את עצמה עומדת בראש כוחות קואליציה". הפעם האמריקאים רצו לנצח את הרעים לבד.

הרצון לנצח את הרעים, לפי גישת האמריקאים, פגע גם בערכים דמוקרטיים. על כך יש ויכוח אם זה נכון או לא לעשות שימוש באמצעים לא הומאניים במלחמה - האם יש להשתמש בהומאניות מול מי שאין לגביו ספק שאינו פועל בצורה מוסרית. "הלחימה שלהם בטרור, בצורה שבה הם ניהלו אותה, הייתה פגיעה אנושה בערכים הבסיסיים שעליהם בנויה הדמוקרטיה", אומר אילון. "כלפי פנים זאת פגיעה אנושה בזכויות פרט וקבוצות מיעוט".

"זה בא לידי ביטוי בתהליכי מעצר, בשלילת זכויות של אסירים, בתהליכי סינון בטחון בשדות תעופה. בלחימה עצמה זה בא לידי ביטוי בהרג אזרחים שאינם לוחמים, אפילו אם הוא לא מכוון. בסופו של דבר אלפים נהרגים כתוצאה ישירה מהפעילות האמריקאית בעירק ואפגניסטן". לסוגייה זאת מצטרף גם בית הכלא בגוואטנמו, שזוכה לביקורת מצד ארגוני זכויות אדם על אפשרויות החקירה שבו שלא כפופות לחוקי ארה"ב ולאמנות בינלאומיות.

הטעות של אובמה: "הוא קובר את ראשו בחול. הבעיה לא קרובה לפיתרון"

לפי ד"ר גנור, יש הבדל משמעותי בין ממשל אובמה לממשל בוש בכל מה שקשור ללוחמה בטרור. בעוד שממשל בוש לא היסס לקחת את המלחמה רחוק ופתח במלחמות בעירק ואפגניסטן, ממשל אובמה טוען שאסור לסכן את הערכים הליברלים דמוקרטיים של אר"הב תחת כותרת של לוחמה בטרור. "הנשיא אובמה, עוד מנאום ההכתרה, לא רק בא ואמר אני מעדיף לשמור על הערכים הליברליים הדמוקרטיים שלי על חשבון התועלת או היכולת של הלוחמה בטרור, אלא אמר שהוא לא מקבל שיש סתירה בין הערכים האלה להשגת הישגים ללוחמה".

גנור טוען שאובמה טומן את ראשו בחול. "זה בסופו של דבר יתפוצץ בפניו. זאת התעלמות מהמציאות הכואבת". לדברי גנור, הסיבה שלא סגר את גווטאנמו למרות התחייבויותיו היא כי "כנראה גילה מהר שהמציאות שונה ממה שהוא הטיף לה לפני שהוא עלה לשלטון. אובמה טוען שטרור הוא לא האויב שלנו. הוא אמר שטרור הוא שיטת פעולה, ושיטת פעולה לא יכול להיות אויב של ארה"ב. הנשיא והשלטון שלו הגדירו את האויב כאל קעידה וגורמי הטרור שקשורים אליו".

כלומר, הנשיא בחר להתמקד באל קעידה ובחבריה במקום בטרור במשמעותו הנרחבת יותר. לפי ד"ר גנור, שוב, אובמה שוגה ומתעלם מן המציאות. "לארה"ב יש הרבה יותר אויבים מאל קעידה באופן נקודתי. יש הרבה מעגלים שפועלים בחסותה ובהשראתה. "אני די משוכנע שאם המדיניות הזאת של התעלמות מהמאפיינים האמיתיים של בעיית הטרור תימשך, אז אפילו אם המלחמה בגרעין הקשה של אל קעידה תצליח ואפילו אם מנהיגים נוספים יחוסלו, הרי שהבעיה לא תתקרב אפילו לכיוון של פתרון. היא תהיה חמקמקה יותר".

בכל זאת, לא רואים בשטח קטסטרופה ממדיניות אובמה.
"הקטסטרופות לא הגיעו לכלל מימוש. אם שורה של מטוסים היו נופלים בו זמנית כפי שתוכנן ובוצע וסוכל ברגע האחרון על ידי התרעה מודיענית קונקרטית, אם מחבל בדטרויט היה מפיל את המטוס על העיר כפי שתכנן וחומר הנפץ היה מופעל כמו שהוא קיווה, המחשבה הייתה אחרת. לא יודע להגיד אם מזהים את החולשה שלו, אבל בוודאי שאין רגיעה בניסיונות. לא רואים שום תוצאה בשנתיים האלה שיכולה להצביע על מגמה חיובית חוץ מחיסולו של בן לאדן עצמו".