חכו רגע: הכתבה שלפניכם היא פודקאסט. הרעיון הוא לא לקרוא אותה ולא לצפות בסרטון אלא להאזין לה כמו לתכנית רדיו. שמרו אותה לפעם הבאה שתעמדו בפקק


לפני 33 שנים נולדה בישראל התינוקת הראשונה מהפרייה חוץ גופית, ומאז נוצרו עוד המון דרכים להביא ילדים לעולם: תרומות זרע, תרומות ביצית, הומואים שמחברים זרע שלהם עם ביצית ממזרח אירופה ופונדקאית הודית. ונוצרים כך מבנים חדשים של משפחה. הרבה מדינות בעולם מכירות במשפחות החדשות האלה, אבל ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שבה אפשר להוליד ילדים לאדם שכבר אינו חי. כלומר – להשתמש בזרע או בביצית של אדם מת ולייצר מהם חיים.

בשנת 2007 אישר בית משפט בישראל בפעם הראשונה להשתמש בזרע של אדם מת כדי להביא לעולם ילדים לאחר מותו. העותרים היו הוריו של קיוון כהן ז"ל, ובית המשפט קבע שניתן יהיה להשתמש בזרע, בתנאי אחד – שתימצא אם יחידנית, שהזרע של קיוון ישמש כדי להפרות אותה, והיא תהיה אמו של הילד. היום בישראל יש כבר 15 ילדים שנולדו לאחר המוות של אחד מהוריהם, ומאה תיקים נוספים נמצאים היום בשלבים שונים של הליך משפטי. תיק אחד היה שונה מכל השאר: התיק של עמרי שחר ז"ל.

עמרי שחר היה הבן הבכור של אשר ואירית. הוא סיים קורס חובלים, זכה באות הצטיינות מהרמטכ"ל, והציעו לו לחתום קבע. אבל הכל נקטע בפתאומיות בשנת 2012, כשעמרי חזר מערב יחידה בתל אביב ונהרג בתאונת דרכים, כשהוא בן 25. הוריו של עמרי, אשר ואירית, ביקשו שישאבו ממנו זרע לאחר מותו. השופטת אישרה, והזרע של עמרי נשאב והוקפא. אבל הבקשה הבאה של בני הזוג שחר היתה חריגה עוד יותר: הם לא רצו למצוא אישה שתהרה מהזרע של בנם ותגדל אותו, כשהם בתפקיד הסבא וסבתא. הם ביקשו אישור לגדל את הילד בעצמם. להיעזר באם פונדקאית ולהיות הוריו החוקיים והיחידים. במלים אחרות: להיות גם סבא וסבתא של הילד, וגם הוריו.

להמשך לחצו על הסרטון למעלה.

 

יוצרים: סיפור ישראלי - מאיה קוסובר, שי סתרן, יוחאי מי-טל ומישי הרמן.

מוסיקה מקורית: דויד פרץ

וידיאו ארט: דניאל זיני

ליווי וייעוץ אמנותי: דפנה קרון

תמונות: Shutterstock, עו"ד אירית רוזנבלום: יח"צ, מני מזוז: מיכל פטאל לפלאש 90, בית משפט: נתי שוחט לפלאש 90, אירית ואשר שחר: עודד קרני, חיל הים: אופיר שיפרין/דובר צה"ל/פלאש 90, המרכז לרפואה משפטית: Ori, באדיבות ויקיפדיה, התמונות ממופע "על החיים ועל המוות" במסגרת פסטיבל "מקודשת" של "עונת התרבות בירושלים": מיכל פתאל

הסיפור נוצר במסגרת מופע רדיו-חי שנקרא "על החיים ועל המוות" ועלה בפסיטבל "מקודשת"של "עונת התרבות בירושלים"