התמכרות למין, או התנהגות מינית אובססיבית, מוכרת כיום כבעיה ביולוגית הדורשת טיפול תרופתי ופסיכולוגי. במונחים מקצועיים מוגדרת התופעה ההולכת וגוברת הזו באוכלוסיה כ"חוסר שליטה על דחפים", ואם בעבר התייחסו אליה כחולשה אישית או כסוג של התנהגות בוטה וחסרת טעם – הרי שהיום כבר יודעים שמקורה בבעיות פיזיולוגיות וביולוגיות הקשורות במוח ומצריכות, בין היתר, גם טיפול תרופתי.
במציאות האפורה, מדובר באנשים (בדרך כלל גברים, אך לא רק) שכל הזמן חושבים על סקס וצריכים למלא את הסיפוק שלהם בצורה כפייתית. מה שמסתתר מאחורי הרדיפה התמידית הזו אחרי משגלים, כפי שמסתבר ברוב המקרים משיחות עם מכורים, הוא הצורך העמוק שלהם במגע, לאו דווקא בסיפוק המיני.
עוד ב-mako בריאות:
>> האימון שיגרום לכם להתמכר לכושר
>> איך נפטרים מהנגאובר בדרך טבעית?
>> שנה חדשה: 10 טיפים לחיים בריאים יותר
הסימפטומים המצביעים על התמכרות לסקס
* חיפוש מתמיד אחר פרטנרים חדשים
* שימוש בלתי נשלט בחומרים ארוטיים והשקעת כספים רבים בנושא
* הסתרה ואגירה של חומרים פורנוגרפיים
* שימוש מוגזם באינטרנט לגירוי מיני ולמציאת פרטנרים עד כדי כך שזה מפריע למהלך החיים הרגיל
* דרישת בלתי פוסקת למין במסגרת מערכת יחסים
* שימוש בכוח או במניפולציות להשגת מין. אנשים אלה מקיימים יחסי מין בלי הפסקה ובלי אבחנה גם עשר פעמים ביום – ולא נהנים מזה!
נרקומנים של סקס: אנשים מוצלחים עם קושי ביצירת אינטימיות
בכנס שנערך בארצות הברית באוגוסט 2003 הוצג מחקר אשר מצא כי 3-5 אחוזים מהבוגרים האמריקאים מכורים לסקס. באותו מחקר הועלתה ההשארה שההתמכרות היא תולדה של התעללות בתקופת הילדות. אני כותב זאת כאמירה המביאה ממצאים מחקריים ולא כרמז לסיבה העיקרית שמובילה להתמכרות.
רבים מ"הנרקומנים של סקס" הם בדרך כלל אנשים מצליחים מבחינה מקצועית. יחד עם זאת, הקושי האמיתי והטראגי שלהם הוא ביצירת קשר אינטימי. הסיבה המרכזית היא קושי ביצירת קשר וקושי לבנות ולהישאר בקשר אינטימי עם אובייקט אחד לאורך זמן. צורך בכיבוש, ריגוש, חידוש; צורך בהוכחות חוזרות ונשנות לגבי גבריות/נשיות. פחד עמוק מקרבה, מאינטימיות, מזוגיות, ממין שאולי אינו טהור, אך הוא חלק מהותי מקשר רגשי ונדבך ישיר של אהבה טהורה. ובעיקר - פחד מכאב לב, אותו לב שמוצא את המזור בהתמכרות לחיזור ולמין "גורלי".
שביל הבריחה: כך תזהו מכור למין
1. הזנחה של מרכיבים חשובים בחייו של האדם בעקבות ההתנהגות
2. שיבוש במערכות יחסים משמעותיות של האדם בעקבות ההתנהגות
3. כעס ואכזבה מצד האנשים הקרובים לאדם בשל התנהגות זו
4. תגובה מתגוננת או מבוהלת כאשר נשמעת ביקורת על ההתנהגות
5. תחושת אשמה וחרדה סביב ההתנהגות
6. חוסר יכולת להפחית במינון של ההתנהגות המדוברת וצורך מתמיד להעלות את מינון ההתנהגות על מנת להגיע לתחושת הנאה זהה בכל פעם
7. שימוש בהתנהגות על מנת לברוח מהמציאות
8. תגובות של נסיגה פיזית ורגשית כאשר נעשה ניסיון להפסיק את ההתנהגות
ללמד את מהות המין: איך מטפלים במכורים?
בעניין הטיפולי, הקושי המרכזי הוא שהבושה והסודיות הגדולה שמסביב לנושא מונעים מהמכור ומשפחתו את היכולת לחפש עזרה. הסטיגמה החברתית והסלידה ממיניות לא ראויה הם מניעים נוספים למכור ולסובבים להסתיר את בעייתו.
תפקיד המרכיב הפסיכולוגי הוא ללמד את המכור איך לחיות עם הדחף. הטיפול הוא התנהגותי קוגניטיבי, במסגרתו מלמדים את המכור איך לא "ליפול בפח" בעתיד. מטרת התהליך אינה להפוך את המכור לנזיר, אלא להביא אותו ליכולת לתעל את המין לאפיק חיובי ובריא, בתוך מסגרת זוגית ואינטימית. בטיפול הגמילה מלמדים את המכורים לא להתנזר ממין, אלא ללמוד ליהנות ממנו. ליהנות מהמגע, מהליטוף, מהחיבוק, מהחום, מהאנושיות שבו. ללמוד את מהות המין ואת משמעותו, ולראות אותו הרבה מעבר לאקט הטכני.
אחוזי ההצלחה בטיפול תלויים, כמובן, במוטיבציה של המכורים לשנות את מצבם. מעצם ההכרה בבעיה והטיפול בה, יש למכורים תקווה לראות את האור הרומנטי והאינטימי בקצה מנהרת הבדידות, הריקנות והדיכאון. אחוזי ההצלחה נעים בין 70 ל-80 אחוזים.
בנוסף לתרופות אנטי-חרדתיות, מדבר הטיפול המודרני על שימוש בתרופות נוגדות אפילפסיה, כמו למיקטל, טופמקס וגמפנטין. בשיטה זו מסתכלים על הדחף כעל איזשהו התקף אפילפטי, כאל איזושהי פעילות לא סדירה של המוח, הדומה לזו שמתרחשת כשהמוח לא שולט בגל העצבי שיוצר את האפילפסיה, ומטפלים בו בהתאם. במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת סטנפורד חילקו לקבוצה של 24 מטופלים ציפרלקס על מנת להתמודד עם התמכרות, וכתוצאה מכך חל שיפור במצבם.
ומה אני אומר? אני חושב שכל דבר שנעשה בפרופורציות הוא טוב ונפלא לכל אחד ואחת. מידתיות זה שם המשחק.
ד"ר עידן מיליצ'ר הוא אחראי מרפאה סקסולוגיה אנאורגנית גברים במרכז הרפואי איכילוב