המשפט "שיהיה לך יום כתום" מעולם לא קיבל משמעות כל כך אמתית כמו במקרה של יעל פלדמן, 26, סטודנטית לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון שנולדה עם תופעה המאפשרת לה לראות ימים ומספרים בצבעים שונים.
כמי שתמיד ראתה את העולם במשקפיים צבעוניים יותר, יעל מעולם לא הצליחה להסביר לעצמה או לסובבים אותה מה בדיוק שונה אצלה. עד שיום אחד זה קרה: במהלך הבגרות באנגלית, יעל התבקשה לענות על "אנסין", שבו דובר על ילד שניחן ביכולות דומות לאלה שלה. להפתעתה התברר שלתופעה הזאת יש אפילו שם: סינסתזיה.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
"4% מהאוכלוסייה יחוו את תסמיני התופעה במידה כזו או אחרת"
סינסתזיה או "עירוב חושים", התופעה שגורמת ליעל לראות דברים ערטילאיים בצבעים, אינה נדירה. "4% מכלל האוכלוסייה חווים את תסמיני התופעה במידה כזו או אחרת", מסביר ד"ר שי מרקו, מומחה בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, רופא שינה, ונוירולוג ילדים ב"לאומית שרותי בריאות". "הציר עשוי לנוע בין כאלה שיראו אות או מספר מסוים בצבע קבוע, לבין אלה שיוכלו לשמוע צלילים ויחוו אותם כטעמים על הלשון. מישהי סיפרה למשל שבכל פעם שהיא מקשיבה לצליל מסוים, היא חשה טעם של קקאו. אלה שמסוגלים לראות אותיות בצבעים, למעשה חווים תופעה דומה למה שמכונה 'עיוורון צבעים'. רק שבניגוד לזה, המוח שלהם ממש קולט צבע ספציפי כשהוא מבחין באות מסוימת".
לגבי המקרים שבהם אנשים מסוגלים לראות ימים בצבעים, ד"ר מרקו מסביר שמדובר בתופעה דמוית חוויה פסיכדלית, שלרוב מתבטאת בחוש אחד שמעורב בשני (בניגוד לחוויה פסיכדלית רב חושית).
"בילדותי דיברתי עם הוריי במושגים של צבעים הקשורים לימי השבוע - כל יום היווה עבורי צבע אחר. כשאמרתי שהיום הוא יום צהוב, הם לא ממש הבינו מה עובר עליי. בכל בוקר כשאני קמה, אני פשוט מרגישה את הצבע ולכן אני תמיד יודעת לומר איזה יום זה, גם אם אני בחו"ל ושהשעון משתנה בהתאם למיקום", מתארת יעל את התחושות שליוו אותה תמיד.
איך ההורים הגיבו כשסיפרת להם סוף סוף מה יש לך?
"בהתחלה היה להם קשה להבין למה אני מתכוונת, אבל אחרי שהבנתי בעצמי במה מדובר וסיפרתי להם על כך, הם קראו, התעניינו ועכשיו זה כבר היסטוריה".
זה נשמע על גבול המדע בדיוני. במה עוד זה מתבטא?
"אני רואה מספרים בצבעים ולפעמים גם אותיות. אני יודעת על אנשים שיש להם סינסתזיה מסוג קצת שונה, שמסוגלים גם לראות צלילים או לטעום מוזיקה. יש אפילו סברה שלמוצרט היה את זה".
זה מפריע לך בהתנהלות היומית?
"לא. אני פשוט לא מכירה משהו אחר. יש דברים שנראים לא מוחשיים לאנשים 'רגילים', ואני רואה אותם בצבעים. זה ממש לא פשוט להסביר. תנועת הצופים למשל זה משהו שאני רואה בצהוב, ארוחת ערב זה חום. כלומר, אני לא מדמיינת צבע חום, אלא ממש רואה אותו בעיניים. לצורך העניין, אם עכשיו אזכר בארוחת שישי האחרונה, כל הזיכרון יהיה צבוע בחום. זה נשמע דמיוני, נכון?
אני חייבת לציין שיש בתופעה הזאת גם צדדים חיוביים, כמו למשל העובדה שזה ממש עוזר לי בלימודים ומשפר לי את הזיכרון, בעיקר בתחום המתמטיקה שבו לכל מספר יש צבע משלו".
"שאלו את האורחים איזה צבע בא להם לשתות"
אז איך בכל זאת מסבירים לאנשים נורמטיביים את התופעה המרתקת הזאת? יעל מספרת על הרעיון המקורי שלה, שנעשה במסגרת פרויקט הגמר שלה כסטודנטית לתקשורת חזותית: היא החליטה להעביר את החוויות של הסינסתזיה במסגרת תערוכת הבוגרים.
"כפי שציינתי, מאוד קשה להסביר לאנשים במה מדובר. זה מה שהוביל אותי ליצור פרויקט גמר שבו העברתי את החוויה האישית באמצעות אלמנטים גשמיים ופרקטיים. למשל, הנחתי חביות גדולות שכל אחת מהן נצבעה בצבע אחר, ולכל חבית הוצמדה אוזניה שממנה בקע צליל מסוים. מי שהצמיד את אזנו לחבית התכלת, למשל, שמע צליל של מפוחית. בנוסף, היה אפשר לצייר את מה ששומעים. כמובן שבמקרה הזה העניין היה תלוי באופן אסוציאטיבי וסובייקטיבי לחלוטין למה שאדם חווה כששמע את המוסיקה".
עוד ב-mako בריאות:
>> האם הכי משתלם לעבור השתלת שיער בטורקיה?
>> ג'ניפר אניסטון לא שוכחת לשתות את זה בכל בוקר
>> הדרך המושלמת לרדת במשקל - בלי להישאר רעבים
כדי להמחיש את המראה הצבעוני של האותיות, יעל יצרה מקלדת מיוחדת שבעת ההקלדה גרמה לכל אות להופיע בצבע שונה. והדובדבן שבקצפת - הוצבה שם גם עמדת קריוקי אכיל: "זה אמנם לא משהו שמאפיין את המקרה שלי, אבל מאחר שחלק מהאנשים שיש להם סינסתזיה מסוגלים לטעום צלילים, נראה לי מעניין ליצור עמדה כזאת. בכל פעם שמישהו שר שיר מסוים הוא בעצם טעם סוג של אוכל שונה".
איך הסביבה הגיבה לפרויקט?
"רוב האנשים לא שמעו מעולם על התופעה, והתערוכה עוררה סקרנות רבה. יש לציין שהכל עוצב בקונספט כיפי של מסיבה. במקום משקאות שאלו את האורחים איזה צבע בא להם לשתות. כל התאורה הושפעה מהמוזיקה ומהצבעים, הייתה עמדה של מספרים אכילים ואפילו ריחות בצבעים שחולקו כמארזי בושם - ברגע שריססת אותם הם פיזרו צבע מסוים. היה אפילו אחד בריח של אקונומיקה, כדי להמחיש שזו לא תמיד חוויה נעימה. אני חושבת שזה העביר את העניין בצורה חווייתית ומהנה, ובעיקר מובנת יותר".
חסימה או עיכוב חושי במוח: אלה גורמים ככל הנראה לתופעה
עד כמה שהעניין נשמע מסתורי, גם המידע המחקרי אודות סינסתזיה לא שופך אור רב על הנושא. מדענים ניסו להבין מה בדיוק גורם לה, אבל לא הצליחו להצביע על עובדות מדויקות – בין השאר מפני שלא מדובר במחלה והיא לא נחקרת ככזאת. ובכל זאת, נראה שבדומה לתופעות אנושיות רבות, גם במקרה הזה, לגנטיקה קיימת השפעה מסוימת.
"עד כה הועלו שתי תאוריות מרכזיות שניסו להסביר את תופעת הסינסתזיה", מסביר ד"ר מרקו. "באופן טבעי, אצל כולנו מתרחש תהליך מוחי של חיזוק בין אזורי הפעלה עצביים במוח, כמו הקשר בין תנועה לקואורדינציה. יש מצבים שלא יידרש חיבור כזה, כמו למשל במקרה של הפרדה בין חוש טעם לחוש שמיעה, אבל במצב של סינסתזיה אין הפרדה ולכן חוש אחד משתלב בשני. לפי התיאוריה השנייה לא מדובר בחסימה בין חושית - כל החיבורים עובדים, אלא שהמוח מדכא באופן פעיל מסלולים מסוימים כדי שלא יפעלו, על אף שהם מסוגלים לעשות זאת".
מה שתומך באפשרות השנייה הם מחקרים שהראו כי באמצעות היפנוזה, חלק מהאנשים שלא חוו מעולם את התופעה יכולים לחוות סינסתזיה. זה מחזק את ההנחה שמדובר בחיבור קיים שאותו המוח יכול לעכב באופן שאינו מודע.
יש סברה שמדובר בתופעה דומה לזו שחווה מי שמושפע מסמים, מן "לוסי בשמיים עם יהלומים". האמנם?
"יש פה דמיון. ההבדל הוא שמי שמושפע מסמים עשוי לראות את העולם בצבעים ובטעמים אחרים, לחוות תחושה כללית מבולבלת, וכך גם לחוש את הסביבה בצורה שונה. בסינסתזיה חוש אחד למעשה מפעיל את האחר, והאדם חווה 'חוש כפול' בעל דפוס קבוע באותה העת, ותמיד באותו האופן – כלומר, אותה פעולה תגרום תמיד לאותו סימפטום".
נשמע כמו משימה לאמני חושים.
"האמת, אחת הסברות היא שחלק מהמדענים או האמנים המוכרים חווים את התופעה הזאת, וזה מה שעוזר להם להצליח. ייתכן שחלק מהיכולת להעביר לקהל תחושה חזקה של מוזיקה אינה תלויה רק בכישרונו של האמן המבצע, אלא בסימפטומים של התופעה שהוא חווה המסייעים לו להעביר מסרים בצורה שונה ומיוחד".
איך אתה מסביר את העובדה שלא רבים שמעו על התופעה?
"אני מניח שאם היה מדובר במחלה, העניין היה זוכה ליחסי ציבור טובים יותר כי זה היה פוגע באורח החיים של מי שיש לו את זה. מעבר לכך, חלק גדול מהציבור חווה סימפטומים של סינסתזיה בלי לדעת את זה, מפני שמדובר במשהו שאליו הוא רגיל מילדות. מבחינתם, העולם הוא כזה כי איש לא אמר להם אחרת".
