כ-65 מיליון אנשים בעולם סובלים מאפילפסיה. את ההתקף האפילפטי, או בלשון העם "מחלת הנפילה", רובנו מכירים מסצנות דרמטיות בסופרנוס או באנטומיה של גריי - הגיבור מאבד את ההכרה, נופל בפתאומיות על הרצפה, ראשו חובט בשולחן, הוא מפרכס, עיניו מתגלגלות לאחור וקצף יוצא לו מהפה.
אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית עם טווח רחב של ביטויים, כולם קשורים בפגם בפעילות החשמלית במוח. באפילפסיה, ניתן לתאר את הבעיה כמעין קצר חשמלי המתחיל בפתאומיות באזור כלשהו במוח, ועלול להתפשט לאזורים נוספים, שבעקבותיו מופיע השינוי בהתנהגות. הנוירונים במוח, שבשגרה גם אצל החולים פועלים כרגיל, "יורים" בזמן ההתקף האפילפטי בצורה לא תקינה ומסונכרנת שגורמת לסימפטומים.
היום לראשונה יוקדש בכנסת יום להעלאת המודעות למחלת האפילפסיה. מדובר ביוזמתה של ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), שבמסגרתה יתקיימו דיונים מיוחדים בוועדת הבריאות, חינוך, מדע וטכנולוגיה. המטרה היא בין היתר להעלות גם את המודעות בציבור ולהסביר על המחלה וכיצד עלינו להגיב כאשר אדם מקבל התקף.
אפילפסיה בישראל: נתונים
* על-פי מידע שנאסף בידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מארבע קופות החולים, נכון לינואר-פברואר 2017 יש בישראל 81,795 מבוטחים שאובחנו כחולי אפילפסיה. נתון התואם את הערכת משרד הבריאות, לפיה שכיחות המחלה באוכלוסייה עומדת על כ- 1%. בהינתן שמספר החולים באפילפסיה בישראל עומד על 81,795 - מדובר על בין 9 ל- 10 חולים ל- 1,000 נפש באוכלוסייה.
* כ- 20% מהמאובחנים כחולי אפילפסיה הם מתחת לגיל 18 , והם מהווים כ- 0.6% מאוכלוסיית ישראל בגילאים אלה. כ- 52% מכלל המאובחנים הם זכרים.
* בשנים 2016-2011 היו בין כ- 3,400 ל- 3,800 ביקורים בשנה, במחלקות לרפואה דחופה בגין אפילפסיה.
* 70 אחוז מהחולים מאוזנים בעזרת טיפול תרופתי, ואילו 30 אחוז אינם מאוזנים תרופתית וחווים התקפים שפוגעים ביכולתם לקיים שגרת חיים תקינה.
ההבדל בין סתם פרכוס להתקף אפילפטיה
ההתקפים האפילפטיים יכולים להיות כלליים או מקומיים, כתלות במידת ההתפשטות של הפעילות האפילפטית במוח, והסימפטומים יופיעו בהתאם לאזורים המוחיים המעורבים. ההתקף שמוכר לנו מהטלוויזיה נקרא "טוני-קלוני" וכולל אובדן הכרה פתאומי ואחריו מתיחה והרפיה לסירוגין של השרירים, הלא הם יחד - הפרכוס. פרכוס מסוג זה נגרם עקב פעילות אפילפטית כללית, דהיינו משני צידי המוח. תופעה נוספת שיכולה להופיע היא גניחה או צעקה, בגלל מתיחה של מיתרי הקול והוצאת אוויר דרכם כשהם מתוחים.
לאחר ההתקף יש פרק זמן של התאוששות בו החולה יכול להיות מחוסר הכרה. לא כל ההתקפים האפילפטיים הכלליים מתבטאים בתנועות חריגות של הגפיים, סוג נוסף של התקף אפילפטי כללי, נקרא "התקף ניתוק" - החולה מתנתק מהסביבה - בדרך כלל למספר שניות בודדות - בוהה ולא מגיב. בהתקף מסוג זה, אין תנועות גפיים חריגות אלא רק חוסר חיבור רגעי לעולם. "סטאטוס אפילפטיקוס" הוא התקף אפילפטי דרמתי מאד שנמשך מעל חצי שעה ברצף או סדרה של אירועים אפילפטיים קצרים אבל ללא תקופת התאוששות ביניהם. האבחון הוא בעיקרו קליני, על סמך סיפור המקרה. יש בדיקה של גלי מח (EEG) שנעזרים בה לאבחנה.
חשוב לזכור כי פרכוס היא תופעה שכיחה יחסית, ולא כל מי שיפרכס פעם אחת הוא חולה אפילפטי וצריך טיפול תרופתי מונע. ילדים למשל נוטים לפרכס במחלת חום ולא הוכח קשר בין פרכוס בעת חום לנטייה מוגברת לאפילפסיה.
>> וגם: מהי אנמיה ואיך אפשר לטפל בה?
החולים כאחוזי דיבוק
מחלת האפילפסיה מוכרת אלפי שנים ומתוארת בכתבים עתיקים כ"מחלה הנסתרת". הסימפטומים הפתאומיים של המחלה, גררו אחריהם גם סטיגמות על החולים - שנחשבו כ"אחוזי דיבוק" או כמשוגעים ובתרבויות מסוימות דווקא כ"נבחרים" ואלוהיים. במסופוטמיה, נהגו לקשור התקפי אפילפסיה לחטא ובאסטרולוגיה הלטינית למשל האמינו כי מיקום הירח משפיע על הנטייה לפרכס. ישו ריפא ילד שחווה תסמינים אפילפטיים, ובהתאם הנצרות נהגה לראות בחולים האפילפטיים כמי שדבק בהם שד או כחוטאים. ומה אצלנו ביהדות? ד"ר אריק אלטשולר, נוירולוג מאוניברסיטת קליפורניה, טוען כי הנביא יחזקאל, אבי חזון העצמות היבשות, היה חולה אפילפסיה. לטענתו, יחזקאל סבל מהתעלפויות חוזרות ואובדן לסירוגין של היכולת לדבר.
היפוקרטס ותלמידיו, סביב שנת 400 לפני הספירה, טענו בתוקף כי האופי האלוהי והמיסטי של האפילפסיה נובעים מבורות וחוסר ידע, ושהאפילפסיה "איננה יותר אלוהים מכל מחלה אחרת". למרות הידע שנצבר אודות המחלה, גם היום חולי אפילפסיה סובלים מסטיגמות ודעות קדומות. במחקר שבוצע בקנדה בשנת 2002, נבדקו עמדות של סטודנטים בנושא האפילפסיה - 11% מהנשאלים חשבו שאין מקום לשוויון הזדמנויות בתעסוקה לחולי אפילפסיה. בסקר דומה שנערך בגרמניה בשנת 1996, 20% מהמשיבים חשבו שאפילפסיה היא סוג של מחלת נפש.
עיקר הטיפול באפילפסיה הוא טיפול תרופתי מניעתי. לא ניתן לצפות מתי יתרחש ההתקף הבא, אבל יש חולים שגירוי מסוים מעורר אצלם התקף - למשל הבזקי אור, תאורה במועדונים וכדומה. אם ידוע הגירוי שמעורר התקף, כדאי כמובן להימנע ממנו. דוגמא לגירוי להתקפים הייתה בשנת 2011, כשהסרט "דמדומים - שחר מפציע" יצא לקולנוע וגרר מספר התקפי אפילפסיה ברחבי ארה"ב. ההערכה הייתה שהשילוב בסרט של הצבעים אדום, לבן ושחור יחד עם הבזקי האור הם שעוררו את ההתקפים אצל החולים.
איך מטפלים באדם מפרכס?
התקף אפילפטי, למרות המופע הדרמתי שלו, חולף לבד לרוב. ובכל זאת, מה חשוב לדעת אם נתקלים באדם מפרכס? ראשית נרצה להרחיק מהחולה חפצים חדים. אם מתאפשר, כדאי לרפד (עם שמיכה, בגדים או כל דבר רך) את אזור הראש של החולה. כדאי גם במקביל לקרוא לעזרה - ולהזמין אמבולנס, כי אי אפשר לדעת מראש כמה זמן ימשך ההתקף ומה יהיו תוצאותיו. עד להגעת האמבולנס, בהתאם לעקרונות רפואת החירום, חשוב לוודא שיש למטופל נתיב אוויר פתוח ומתאפשרת נשימה תקינה. למשל אם פיו מלא קצף, כדאי להטות את המטופל הצידה כך שלא ייחנק מההפרשות. יש להימנע מלהכניס אצבעות לפיו של המטופל (!), מכיוון שבמהלך ההתקף תתכן סגירת לסתות חזקה מאד, "ספאזם", שיכולה להוביל לאובדן האצבע (וגם לשבירת שיניים של החולה).
בעברית, אפילפסיה נקראת "כפיון". מקור המילה בתקופת חז"ל, בה חולי האפילפסיה כונו "נכפים". נפוליאון, יוליוס קיסר, אלכסנדר הגדול, רוזוולט, ואן גוך, סוקרטס, צ'ארלס דיקנס, מיכאלנג'לו, דוסטוייבסקי וניל יאנג - כולם סבלו מאפילפסיה (חלקם אובחנו בדיעבד). המחלה אמנם נכפית לרוב על החולים, אבל הסטיגמה השלילית עליהם לא נכפית עלינו.
>>כתבה נוספת שיכולה לעניין אותך: איך זה נראה ואיך זה מרגיש? כל מה שחשוב לדעת על דיכאון
* הכותבת היא סטודנטית לרפואה בשנה ה' באוניברסיטה העברית בירושלים.