קונאן לילה: איך הייתה התוכנית החדשה של קונאן אוברייאן?

סוף בסוף, אחרי כל הטררם והחגיגות והמאבקים המשפטיים והירידות ההדדיות הכה מוצלחות, קיבלנו עוד טוק שואו. נכון, הוא בטי.בי.אס, יש לוגו אחר ונעימת פתיחה אחרת, אבל בסופו של יום זה עדיין קונאן אובראיין מנסה להוכיח שהוא טוב יותר מג'יי לנו. ועל אף חוסר חיבתי לאיש והסנטר, לנסות לנצח את לנו במגרש הביתי שלו אף פעם לא היה רעיון מוצלח במיוחד.

מערכון הפתיחה של קונאן, שמכונה באתר הרשמי שלו כקולד אופן (מושג מקומדיות המתייחס למערכון שיהמם את הקהל) היה רחוק מלהיות קולד אופן. הוא היה, מקסימום, פושר. הוא היה מצחיק מאוד, שלא תבינו לא נכון, עם הופעות אורח מצחיקות של ג'ון האם (כוכב "מד מן") ולארי קינג, ובאמת שנרשמו כאן בסלון כמה צחוקים בקול רם (כולם שלי, והס מלהזכיר שאני הייתי הצופה היחיד), אבל בסוף בסוף, גם עם האזכורים החמודים לסנדק ולמד מן ולאיך לאבד בחור בעשרה ימים, אי אפשר להתנתק מההרגשה שמהקונאן הזה ציפינו ליותר.

למעשה, מהקונאן הזה ציפינו להיות ברברי. ובברברי אני לא מתכוון לירידות על הרשת הקודמת שלו, זו שזה היה כה מגניב לרדת עליה לפני, אה, חמישה חודשים. כי לפחות לפי התוכנית הראשונה, קונאן לא מתעסק בלהמציא את עצמו מחדש, אלא יותר בלסגור חשבון עם כל מה שקשור לעצמו הישן. ואם בסוף יסתבר שכל העסק הזה, כל התוכנית הזו בסי.בי.אס הייתה רק בשביל לסגור חשבונות, זה יהיה אולי הדבר העצוב ביותר שקרה לטוק שואוז בארה"ב בשנים האחרונות.

גם אם התסכול של קונאן ברור ומובן, אסור לו יותר להסתכל אחורה. יש המון דברים אחרים לצחוק עליהם, והמעבר לרשת כבלים כמו טי.בי.אס אמורה לסמל לו שעכשיו הוא יכול. למעשה, עם טי.בי.אס מאחוריו ובלי שום מחוייבות לפוליטקלי קורקט, קונאן יכול לעשות, ובכן, מה שהוא רוצה. והדוב המאונן האהוב ששולף מספרי לוטו זה אחלה, באמת. אבל זה עדיין לא זה.

גם הבדיחה של סת' רוגן, המתארח הראשי בתוכנית ("אף אחד מפורסם יותר לא היה יכול לבוא") נאמרה עם חיוך מריר במקצת. זה נכון שלקטעים שלפני התוכנית הגיעו אושיות כמו ג'ים פרסונס והאם עצמו, אבל מדיבורים ושמועות על שבירת שתיקה של ג'ק ניקולסון בתוכנית הראשונה ועד, ובכן, לסת' רוגן, גורמת לך לתהות מה בדיוק הכוח של "קונאן", והאם היא בכלל תהווה תחרות. ועל אף שרוגן הוא בהחלט אורח ראוי לתוכנית הראשונה (וגם הראיון היה בסדר, אפילו קצת מצחיק), קשה שלא לתהות האם זה באמת בגלל שאף מפורסם נחשב יותר לא הסכים לבוא.

מערכון הפתיחה המדובר של התוכנית, שבו קונאן יוצא לחפש עבודה. הוא לא מפיל מצחוק, אבל הוא בהחלט דבר שקונאן חייב לעשות יותר. סדרת הפרומואים הייתה פשוט מצויינת ומבריקה. קונאן מצטיין בפארודיות, מצטיין בסרטים קצרי ופחות במונולוגים, שנונים ככל שיהיו.

ולא שהם לא היו שנונים. ולא שלא היה מצחיק. אבל אחרי הפרומואים הכל כך מקוריים, נדמה לי שלפחות המעריצים האמיתיים של הג'ינג'י רצו לראות אותו עושה משהו קצת אחר. מקורי יותר, נועז יותר. כמו אצל אפרים קישון, גם לג'ינג'י הזה יש חתיכת מפתח, וזה מאוד מבאס לראות שבתוכנית הראשונה הוא רק השתמש בו כדי לפתוח חריץ בדלת וטרק אותה בבהלה. ועכשיו קבלו את סת' רוגן. לא משהו שלא ראיתם קודם.

איש לא עוצר את קונאן. לא חברת הכבלים, לא הקהל, לא הכותבים. זה פשוט שאחרי שנים של הכנה, ג'יי לנו הוא כבר לא יהיה. והסכין בגב כואב, ההשפלה גם, אבל מתישהו הוא יהיה חייב לצאת מזה. המתישהו הזה היה צריך להיות כבר אתמול, אבל היות וכמעט כל מונולוג הפתיחה שלו היה מוקדש לזה, המתישהו הזה חייב להיות היום לפנות בוקר.

אז התוכנית הראשונה, כאמור, עברה חלק. מערכון פתיחה, דב מאונן, אורח מיוחד, בדיחות קצת צפויות. החלודה הוסרה. היום לפנות בוקר, בתוכנית השנייה, יהיה זה הזמן לראות האם קונאן יכול להיות הקולד סטאנר שכולנו רצינו שהוא יהיה, או שכל מה שנשאר ממנו הם שאריות מחוממות של ג'יי לנו והטונייט שואו.

>> עכשיו זה רשמי: למדונה יש נער שעשועים חדש. גם אמא שלו מאשרת