פרס מבקר תלמידים בפתיחת שנת הלימודים (צילום: מארק ניימן/לע"מ)
אף פעם לא מאוחר מדי להשלים בגרויות | צילום: מארק ניימן/לע"מ

כל עוד עולה הבוקר, סעמק

כמדי אחד בספטמבר, גם השנה פייסבוק הוצף בתמונות של ילדים שהולכים לגן ולבית הספר, לרוב לצד אימוג'י עם דמעה, ציטוט של עלי מוהר ורגשות אשמה שווי ערך לשליחה לאימוץ ולא לשעתיים הסתגלות בגן. מיד אחריהם הוצפנו בשלל סטטוסים שיוצאים נגד הסטטוסים עם תמונות הגן, לרוב עם אימוג'י מגלגל עיניים וציטוט של עלי מוהר. כלומר, אם עלי מוהר היה כותב אי פעם את המשפט "חלאס עם הילדים המכוערים שלכם חנקתם את הפיד". באופן אישי אני מוכרחה להודות שאני דווקא אוהבת את תמונות הילדים. גם אני הלכתי עם בני לשעת הסתגלות יחידה בגנו החדש, שחמישים דקות מתוכה הוא בילה על הידיים שלי ואת עשר הדקות הנותרות הקדיש לדריסת ילדים בעזרת בימבה. אני אפילו יכולה להבין את הקטע של רגשות האשם (יש בגן רק שעה אחת בשבוע של יוגה, התעללות), אבל איכשהו נוצר הרושם שכולם שכחו את אוגוסט, חודש הבלהות והדמים, מהר מדי.

 כלומר, החודש האחרון היה כל כך נוראי ומדכא בעיקר בגלל שלא שלחתם את הילדים שלכם כל יום לגן. החופש שלהם, בתוספת ההכרח לתמרן בינם ובין עבודה של אדם בוגר שלרוב לא כוללת חופש גדול, הפכה אותנו לצל העצוב והמותש של עצמנו. אוגוסט היה מלא באנשים גמורים בעלי מבט מזוגג שאומר - נכון שאני מחייך בזמן שהבן שלי פה איתי בעבודה הורס עמדה משרדית, אבל רק שתדעו שבערב אני אהיה כל כך מפורק רגשית שלא אוכל לעשות כלום חוץ מלשכב על הספה ולחבק פיצה דומינוס וללחוש לה "את היחידה שמבינה אותי". אז בואו נחליט שאת התמונות שלנו אפשר להעלות בכיף, אבל אחרי אוגוסט אתם לא אמורים לחוש אשמה צורבת בגלל שעתיים הסתגלות בגן או חצי יום בכיתה חדשה, אם כבר אז לכעוס על זה שהגננת לא לוקחת אותם ללילה.

19 + 7 = למי אכפת

לא ברור מה שורשי האובססיה של נפתלי בנט עם חמש יחידות במתמטיקה. גם לא של פרס שכמו שכולנו יודעים, בילדותו עדיין לא הומצא החילוק הארוך. הרי כל מי שסיים את פרק הבגרויות בחייו כבר יודע שאם יש דבר חסר משמעות ותועלת בעולם זה חמש יחידות מתמטיקה. וגם ארבע. ושלוש. בגדול היינו יכולים להפסיק עם זה אחרי לוח הכפל. אפילו אלו שעבורם מתמטיקה היא לא סבל צרוף, מלובן ומערער רגשית (כלומר רובוטים או יפנים), עתידים לגלות אחרי התיכון שחיי היומיום שלהם לא כוללים חישוב קוטר של מעגל, או קוסינוס במשולש, או כל מה שעושים עם מלבן. שכל דבר שזקוקים עבורו למתמטיקה בחיים או באוניברסיטה, מישהו אחר (רובוט, יפני) יעשה בשבילנו או שנסתדר בעזרת מחשבון או אקסל. מתמטיקה, ממש כמו זכירת מספרי טלפון בעידן הסלולרי או תאריכי ימי הולדת בעידן הפייסבוק או כל דבר בעידן הגוגל, היא מיומנות מיותרת ונכחדת, להטוטנות מספרית שהרלוונטיות שלה לעולם שלנו היא כשל לימודי לטינית או התגוננות מפני כוחות האופל (למוגלגים). אז ילדים, אל תבחרו בחמש יחידות מתמטיקה. תבחרו בחיים. 
או במילים אחרות - אם לבריכה מחוברים  שני צינורות שממלאים אותה באופן חלקי תוך 10 שעות, כמה זמן ייקח לצינור אחד למלא אותה מספיק על מנת שתלמיד 5 יחידות מתמטיקה יוכל להטביע בה את עצמו?

איך נסיכות דיסני היו נראות עם שפם?

בחודשים האחרונים אי אפשר להמלט משלל פוסטים המשערים בעזרת אמני אנימציה, דמיון ושלוש שעות מיותרות, איך נסיכות דיסני נראות בלי איפור (חיוורות יותר) איך הן נראות עם קו מתניים אמיתי (שמנות יותר), איך הן היו נראות אם הן היו מדויקות מבחינה היסטורית (מוזנחות יותר), עם שיער ריאליסטי (מסודרות פחות), איך הן היו נראות אם הן היו ולוסירפטורים (חמודות) וכזקנות (זקנות). ככל הנראה בקרוב יגיעו גם "איך הן היו נראות עם צלוליטיס", "איך הן היו נראות עם שפם", "איך הן היו נראות עם שפם היטלר" ו"איך הן היו נראות עם פטרוזיליה בשן". שזה נחמד, וככל הנראה התחיל מהצורך לספק לנערות דימוי גוף הגיוני יותר, ובעקבות פוסטים של אמהות אמריקאיות בנושאים כמו "הבת שלי זקוקה למודלים נשיים שחורים". ואמנם הילדות תמיד אהבו נסיכות, אבל "פרוזן" הפך את כל העסק לאובססיה. כל ילדה רוצה להיות אנה ואלזה, ואז מתנפצת על חומת המציאות שכוללת נשירת שתי שיניים קדמיות וגיל שעדיין לא מאפשר, אתית, להוריד להן גבות. אז במקום להתבאס על זה שהן לא אלזה, למה לא לגרום לאלזה להיראות כמוהן? למעשה מדובר בשירות להורים שהבינו שהם לא יכולים לתת לילדות שלהם את הדבר היחידי שהן רוצות בחיים האלה – להיות נסיכות, שזה אומר להיות מושלמות. ואם הן לא מושלמות, אז אף אחת לא תהיה.

מתקן הצינון בכניסה לאושוויץ (צילום: מאיר בולקה)
מקלחות בכניסה לאושוויץ. זהירות מדרגה | צילום: מאיר בולקה

ויצים

הכנה למאדים: שישה מדענים בודדו לשנה. ספוילר: הצרפתייה תודח ראשונה.

מול חופי מצרים התגלה "מאגר הגז הגדול במזרח התיכון".אז אחרי כל ההפגנות והוויכוחים, בסוף יש גז כמו זבל הא?

הציבו מקלחות רענון בכניסה לאושוויץ ומבקרים מתלוננים על זה שזה חסר רגישות ומעלה קונוטציות לשואה. די נו אנשים, נסעתם לבקר באושוויץ, הקונוטציות היו מגיעות מתישהו. נגיד, בשלב הסלפי עם הר האפר.

שרון גל התפטר מהכנסת. הלוואי וזה בשביל להשקיע יותר בקשר עם אביבית.