יפה מבחוץ, סתמי מבפנים: בלינג רינג חסר כל רגש
כבר התרגלנו לסרטים מעוצבים ומלאי אווירה של סופיה קופולה, אבל מי שקיווה שב"בלינג רינג" היא תצליח להביא משהו מעבר, עומד להתאכזב. מדובר בסרט מגניב ומלא סטייל, אבל חסר נשמה
כל מי שראה לפחות סרט אחד של סופיה קופולה בחייו, יידע לספר לכם שהאווירה היא הכל. המבנה תמיד יכניס אתכם לאווירה הנכונה, הפסקול ילמד על התחושות של הדמויות והרבה מאד צילומי נופים ימקמו אתכם בדיוק במקום שבו הכל מתחבר. הבעיה היא שבהרבה מקרים אצל קופולה, לא תמצאו הרבה מעבר לאווירה. דווקא "בלינג רינג", סרטה החדש והמדובר, הסתמן כמי שעשוי לשבור את הפורמט הרגיל שלה ולספק לנו הפעם יצירה עמוקה מעט יותר.
השילוב הזה של תרבות האינסטנט, הסלבס והמעריצים, בנתה קרקע עם הרבה מאד פוטנציאל, אבל הבעיה היא שגם הפעם קופולה העדיפה להתמכר לאסתטיקה ולאווירה ולשכוח שהחלק המרכזי בסרט, כל סרט, הוא עדיין עלילה מעניינת ודמויות עגולות, כאלו שיגרמו לצופים להתחבר לסיפור. התוצאה היא סרט שכמעט ולא מצליח לעורר רגש. לא ברור אם אנחנו אמורים להזדהות או להוקיע את ההתנהגות של החבורה הזו, אם זה אמור להעציב, להכעיס או להתריס בפני האליטה. אחרי הכל, לא באמת היינו זקוקים לעוד סרט כדי לגלות שבני נוער בוחרים בדרך צעקנית כדי למשוך תשומת לב.
הופעות אורח של סלבס לא יחסרו לכם כאן, החל מפריס הילטון, שאף נתנה את הסכמתה לצילום הסצנות בביתה (שם בוצעו כמה גניבות של החבורה), דרך קירסטן דאנסט, שמבליחה לרגע באחד המועדונים ועד גאווין רוסדייל (סולן להקת "בוש" ובעלה של גוון סטפני) שמשחק את ריקי, בעל המועדון החלקלק.