איש הקרטון: סופרמן מבזה את המורשת

גיבורי על הם עסק ביש. מלכודת דבש עתירת מזומנים, שעלולה להשאיר מי שנוגע בה עם נפיחות שלא תרד לעולם. אבל גם למטען הנפץ הרגיש הזה יש דרגות שונות של נזק. לחרב את ת'ור, גרין לנטרן או את קפטן אמריקה זה דבר אחד, אף אחד מהשמות האלה לא מלווה במיתולוגיה מצליחה מהטלוויזיה או מהקולנוע. סופרמן הוא סיפור שונה לחלוטין, כזה שמחכה למעלה מ-30 שנה לריבוט שיחזיר אותו בגדול לתודעה. למעשה, לאור ההצלחה האדירה של באטמן, איירון מן והנוקמים מהשנים האחרונות, "איש הפלדה" היה כמעט בגדר הרכבת האחרונה שבן קריפטון יכול היה לתפוס, רגע לפני שייעלם לתוך הארכיונים.

במקום סופרמן, נשדר לקט

המחדל העצום של "איש הפלדה" מתחיל בתסריט, או יותר נכון בתירוץ העלוב שלו לעלילה. דייויד ס. גוייר (שכתב את "האביר האפל" עם ג'ונתן נולאן) לא הסתפק רק בשחזור אלמנטים שראינו כבר בסרטי הקודמים של סופרמן (הצלת אוטובוס תלמידים טובע), אלא הרגיש חופשי לאמץ אלמנטים וסצנות מפתח מסרטים מרכזיים אחרים. כך, בלי שום הצדקה נראית לעין, הופיעו לפתע שדות הגידול מ"מטריקס" בקריפטון. סופרמן וגנרל זוד מנהלים קרב מתיש בעודם מרחפים מעל עיר חרבה בדיוק כמו...ניאו והסוכן סמית'. חלליות החייזרים משתלטות על מסכי המכ"ם (אלוהים, הקלישאות) כמו ב"יום השלישי" וכן, גם "ספינות הקידוח" החוצניות מ"הנוקמים" עושות כאן קאמבק.

אבל הבעיה הגדולה באמת של "איש הפלדה" היא שהאחריות עליו ניתנה למי שמאז ומעולם היה מאוהב בעיקר בעצמו. זאק סניידר הוכיח בסרטים כמו "300", "השומרים" ו"סאקר פאנץ'" שסיפור מסגרת הוא עבורו רק בגדר המלצה. תנו לו אקסטרים קלוזאפ, נוף אורבני ואפקט של פטריית אש ותקבלו את ההגדרה שלו לנראטיב. עכשיו תכפילו ב-3,000, הוסיפו פסקול בומבסטי והרי לכם סרט. האיש הוא למעשה מעצב חובב של משחקי מחשב גרועים, שבדרך מקרה התגלגל לכסא הבמאי. ועכשיו כולנו משלמים את המחיר.

זאת ציפור... זה מטוס...זה אסון

מילא הרפטטיביות המזעזעת, אבל מה עם הליהוק? הנרי קאוויל הוא הרבה דברים: דוגמן שיניים נהדר, בעל מבט של פודל גזעי ושרירי החזה שלו יכולים לשמש כשבלונה מצוינת לבראוניז. שחקן טוב הוא לא. סופרמן של קאוויל כל כך פלקטי וחסר אופי מינימלי, נטול השראה ונוכחות. אין שום סיבה להאמין לכאב שלו, לקונפליקטים שעוברים עליו או לרצות לעודד אותו להצליח, הבעה אחת נטועה עליו לאורך כל הסרט. חוסר ההשראה הזה מדבק גם ליתר הקאסט. ראסל קרואו נראה מגוחך בתור סוג של רוח עם כוחות על (חכו לקטע שבו הוא פותח דלתות בדרמטיות של קוסם במסיבת גן), איימי אדאמס הנפלאה לא מצליחה להכניס השראה בלויס ליין הבנאלית שנכתבה עבורה וקווין קוסטנר, הוא בעיקר נראה עייף מדי לכל הסיפור הזה. אפילו מייקל שאנון (הפחות גרוע במשתתפי הסרט) נופל במלכודת הנבל ההיסטרי.

>> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו