סוערים, כואבים, חסרי רחמים ומרגשים, ספרי הנוער הגדולים באמת מכילים בתוכם את כל מה שמאפיין את התקופה הזאת בחיינו. רגע לפני שאתם מתסערים על חנויות הספרים בחיפוש אחרי רב המכר הבא, הגיע הזמן לוודא שכבר הספקתם לקרוא את ספרי הנוער הטובים מכולם
"הקיץ של אביה" נהיה אמנם פופולרי עד כדי רפרנס תרבותי ליום הולדת רע ומר, אבל ספר ההמשך, "עץ הדומים תפוס", לא קטל קנים בעצמו והפך לקלאסיקת נוער בספרות העברית. אם בתום "הקיץ של אביה", הילדה בת דמותה של גילה אלמגור נשלחת לדודתה אחרי שאמה, ניצולת השואה, אושפזה בשל מצבה הנפשי, "עץ הדומים תפוס" כבר מתרחש בפנימייה אליה נשלחה הנערה על ידי הדודה, בהמתנה שהאם תחלים ותשתחרר. פנימיית "אודים" מאכלסת בני נוער צברים וניצולי שואה כאחד, כולם יתומים או בני משפחות לא מתפקדות המנסים למצוא את מקומם בעולם.
14. אוהל הדוד תום – הארייט ביצ'ר סטואו
הרומן שנטען שהיה הטריגר למלחמת האזרחים והיה לספר הנמכר ביותר בארה"ב של המאה התשע-עשרה (אחרי התנ"ך, כמובן), הפך במאה העשרים לספר חובה עבור גילאי העשרה, שקידם סובלנות והומניות גם בתקופות בהן הרעיון של נשיא שחור היה מציאותי בערך כמו וולדרמורט. הדוד תום הוא עבד צייתן וטוב לב של בעל אחוזה הגון ורחום, אבל פשיטת רגלו של האדון מביאה לטלטלה בחיי העבד. הוא מועבר מפה לשם, מציל את חייה של ילדה לבנה שמשפחתה גומלת לו על כך, אך בסופו של דבר מועבר לידי בעל מטעי כותנה אכזר. למרות שתום יודע מה תהיה התוצאה הקשה עבורו – הוא מסייע לשתי נשים שחורות לברוח ממטע הכותנה לכיוון הצפון, ונשאר מאחור. השמועה אומרת כי סטואו נהגה לומר על רב-המכר העוצמתי: "לא כתבתי את הספר, אלוהים הכתיב לי אותו".
13. משחקי הרעב – סוזן קולינס
לא לגמרי ברור מדוע כל ספרי הנוער של העשור האחרון מגיעים בסאגות מתמשכות בניחוח אפוקליפטי; אולי הז'אנר יושב טוב על הדרמטיות המאפיינת את הגיל ואולי סדרת ספרים פשוט מכניסה יותר מספר אחד. כך או כך, בשנים האחרונות גם מי שעבר את גיל 35 לא יכול היה לסלק מתודעתו את "משחקי הרעב", הספר (והסרט) הראשון בסדרה של קולינס הנושאת את אותו השם. גיבורת הספר, קטניס, נאלצת להשתתף בריאליטי הישרדות עד המוות, המונהג בארצה מדי שנה כעונש מן השליטים על התקוממות עממית שנכשלה. כדי לשרוד עליה לא רק להרוג את כל המתחרים האחרים – אלא גם להעמיד פנים שהיא מאוהבת בבחור שעלה בהגרלה לצידה. הכי מולטיטסקינג.
12. מישהו מקשיב לך – סמדר שיר
בעוד שסביר להניח שרוב ילידי שנות התשעים לא מכירים את סדרת "מישהו מקשיב לך" (לסוד שלך, ללב שלך, ידה ידה), ילידי – אוקיי, ילידות – האייטיז זוכרות את הספרים עם העטיפות המתקתקות שהיו סוג של ריגוש ונחמה סודיים עבור צרות גיל ההתבגרות, או מה שקורה היום לילדות בגיל תשע. שיר אספה סיפורי טינאייג'רים אותנטיים – מדחייה במסיבת ריקודים (לא כל מסיבה היא מסיבת ריקודים, יו נואו) ועד התמודדות עם גירושי ההורים – והביאה את הרשמים עד לחדר הפרטי של הקוראות. באופן כללי, לא הייתה בשנות התשעים ספרייה בבית ספר שמדפיה לא היו גדושים בספריה של שיר, שגרמו לכיתה י"ב להיראות כמו הדבר הכי מגניב שיכול לקרות לך.
11. פנג הלבן – ג'ק לונדון
ספרו המפורסם ביותר של לונדון ראה אור לראשונה ב-1906 ונתן משמעות ליטרלית מאוד למונח 'זאב בודד'. פנג, שיכול בקלות להוות מטאפורה לנפשו המעונה של המתבגר, הוא בן תערובת, חצי כלב חצי זאב, ששב לשבט האינדיאני שבו גודלה אימו ומתקבל בעוינות על ידי להקת הכלבים של השבט. בדידותו ושורשיו הזאביים הופכים אותו במהרה ללוחם הטוב ביותר של הלהקה. בעוד השבט האינדיאני מתייחס היטב לפנג, כשהוא נמכר לאדם לבן הוא מבין לראשונה שבני אדם עלולים לנצל חיות למטרות רווח, כמו קרבות הכלבים אליהם נשלח בעל כורחו.
10. אליפים – אסתר שטרייט וורצל
אמנם רוב הנוער סביר שאליפים היא סדרת טלוויזיה של יס ותו לא, אבל לפני שאפשר היה להקליט אותם במקס היו רוני, אילנה דוידי וקטנצ'יק גיבורי פרוזה מדגם 82'. הסיפור מתרחש בפנימייה החקלאית "גנות" בה שוררת חלוקה היררכית נוקשה על בסיס גיל והשתייכות שכבתית. שולטים בכיפה, איך לא, הי"בניקים (המכונים גם דלידים), המכוננים טקסי חניכה משפילים עבור שאר התלמידים. רוני מגיע לגנות אחרי שאימו נפטרה ושם הוא פוגש לראשונה ילדים משכונות מצוקה, ואיך לא, גם מתאהב.
9. אי המטמון – רוברט לואיס סטיבנסון
'אי המטמון' הוא כנראה האבטיפוס של ספר ההרפתקאות לנוער, ולבד מיצירתן של אחת מדמויות המופת של עלילות פיראטים – הלא הוא לונג ג'ון סילבר – ממשיך להיות רלוונטי ומותח גם מאה פלוס שנים לאחר פרסומו. הסיפור מוצג מנקודת מבטו של הנער ג'ים הוקינס שהוריו בעלי פונדק, אליו מגיע הפיראט המסתורי בילי בונס, שמסתובב עם תיבה עלומה. מאוחר יותר מתברר כי בתוך התיבה מוחבאת מפה של אי שכוח אל ובו מטמון אדיר. ג'ים ואימו מצליחים לשים ידם על המפה ומביאים אותה לאציל מקומי, על מנת שיארגן ספינה למצוא את המטמון – מסע אליו מצטרף ג'ים הצעיר. אלא שסילבר, שהצליח להצטרף למסע כטבח והבריח פנימה כמה מחבריו הפיראטים, מארגן מרד על הספינה ומתכנן לקחת את המטמון כולו, בשם הפיראט המנוח שקבר אותו באי מלכתחילה.
8. אל עצמי – גלילה רון-פדר
הספר הראשון בסדרת "אל עצמי" המוכרת של רון-פדר מבוסס על סיפורו האמיתי של המוזיקאי מיכה ביטון, שאומץ על ידי משפחת אומנה בירושלים, הלא היא משפחתה של רון-פדר עצמה. בעוד ביטון גדל בשדרות, גיבור הספר, ציון, גדל בבית שאן במשפחה קשת יום, השולחת אותו בסופו שלדבר להתגורר עם סבתו. אלא שהשירותים הסוציאליים לא מתירים לו לגור שם ומעבירים אותו למשפחה אומנת חיפאית, אליה הוא מתקשה להסתגל. הספר כתוב כיומנו של ציון, המספר על הקשיים עם אחיו החורג והשחצן ניר, על הרצון והקושי להשתלב בשכונה החדשה ועל הגעגועים למשפחתו ולחייו הקודמים.
7. יומנו של חנון – ג'ף קיני
כנראה שכל בני הנוער מרגישים במוקדם או במאוחר מגושמים ודחויים, על כן הפך סיפורו של הלוזר גרג הפלי, תלמיד חטיבת ביניים, לרב-מכר דו ספרתי ופריט חובה בספריה של ילידי שנות התשעים המאוחרות. גרג היה במקור גיבור קומיקס, ולכן, כשהפך לגיבור פרוזה, החליט המחבר לא להפנות גב לחלוטין לז'אנר המקורי של היצירה ולפרסם אותה בכתב יד ילדותי עם קשקושים וציורים מסביב, שהופכים את כל ההתעסקות הבלתי נגמרת במקובלות ותצוגות כוח של חטיבת הביניים לאותנטיים יותר.
6. נשים קטנות – לואיזה מיי אלקוט
יש האומרים שספרה הידוע ביותר של אלקוט לא עומד במבחן הזמן בשל האלמנטים הפוריטניים עליהם הוא מושתת – אבל כדאי בכל זאת לזכור שמדובר בספר שפורסם לראשונה ב-1868 ומתמקד בבית שכמעט כולו נשים, ורק על כך צריך להוריד בפניו את הכובע. הספר מגולל את קורותיהן של ארבע האחיות לביץ מארץ', המתגוררות בעיירה ליד בוסטון בתקופת מלחמת האזרחים בארה"ב; מג השמרנית, ג'ו המרדנית, בת' הצייתנית ואיימי, בת הזקונים המפונקת. חלומותיהן של האחיות למשפחה העשירה-לפנים נתקלים בחומות המציאות ההפכפכה של תקופתן, וגם אחרי מאה וחצי אין קורא שלא מחזיק אצבעות לג'ו ולחלומה להפוך לסופרת.
5. התפסן בשדה השיפון – ג'יי. די. סלינג'ר
ברור שספרי הנוער הטובים ביותר אינם מוגבלים לנוער כלל, והתפסן הוא אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך. הספר הפך לקאלט תרבותי וידוע שנמצא בכיסו של מארק צ'פמן אחרי שירה למוות בג'ון לנון בפתח ביתו. הספר, טען צ'פמן מאוחר יותר, גרם לו להבין כי לנון היה מלך המזויפים ואילו הוא-הוא התגלמותו הארצית של גיבור הספר, הולדן קולפילד. קולפילד הפך לסמל אולטימטיבי למתבגר המרדן והמנוכר, למרות שהספר נוגע בסך הכל בימים בודדים בחייו, אחרי שסולק מהפנימייה היוקרתית בה למד. הוא נוסע לניו יורק ומחפש אינטראקציה אנושית משמעותית, אך מסיים במסע רווי ניכור, בדידות וכעס מתבגרי על הצביעות וחוסר הצדק שבחברה.
4. מישהו לרוץ איתו – דוד גרוסמן
רעיון החוזר לא מעט בספרי נוער הוא הצלתם זה על ידי זה בעולם נטול מבוגרים או לפחות נטול מבוגרים הגונים ושפויים, כסמל לתחושתם של בני נוער שברגע האמת יוכלו להסתמך רק על עצמם. בעולמם של תמר ואסף, גיבורי ספרו האהוב של גרוסמן, ההורים חלשים או נעדרים ולכן תמר נאלצת לצאת ולהציל את אחיה, שי, מוזיקאי שהתמכר להרואין ומוחזק על ידי איש מאפיה. אסף מצדו לוקח על עצמו להציל את תמר, לפני שהכיר אותה בכלל, כשהוא מבין שהכלבה הנטושה שאת בעליה הוא מחפש שייכת לאותה תמר.
3. הרפתקאות אליס בארץ הפלאות – לואיס קרול
אחת מעוולות התרגום המבאסות ביותר שנעשו בארץ הייתה הפיכתה של אליס לעליזה; אלא שלמזלנו, מאז עלו תרגומים חדשים ואפשר לקרוא את קרול בעברית בלי להרגיש שאליס בת השש היא קיבוצניקית באימוני חליבה. אין גיל שבו סיפור חלומה ההזייתי של אליס, המתחיל בנפילה במחילת ארנב, מפסיק לרתק. סרטים וסדרות כבר ניסו לחקות את מסיבת התה של הכובען המטורף שחוגג את האין-יום הולדת, ובכל זאת, אף הר טים-ברטוני של אפקטים לא יכול על תיאורו בכתב של קרול. וזה כולל גם את משחק הקריקט שבו ציפורי פלמינגו הן מחבטים והכדורים הם קיפודים מכורבלים.
2. שרה גיבורת ניל"י – דבורה עומר
למרות שראה אור בשנת 1967, ספרה ההיסטורי של דבורה עומר ממשיך לככב בין ספרי נוער מד"ביים שלכולם קוראים בהם קאי. עומר לקחה על עצמה את סיפורה של שרה אהרנסון, שהשתייכה לרשת ריגול למען הבריטים שפעלה בא"י תחת השלטון העות'מני ונטלה את חייה בגיל 27, אחרי שהיא ובני משפחתה התגלו ועונו בידי השלטונות. הביוגרפיה המורכבת של אהרנסון לא בהכרח התאימה לתבנית הסיפורים לנוער, אך עומר טוותה אותה ברגישות ובכישרון שהפכו את הספר ללהיט אמיתי שסביר שישאר כזה, כל עוד לעולם לא יוכנס לתכנית הלימודים.
1. הארי פוטר – ג'יי. קיי רולינג
עם כל המטען העודף של סרטים, מרצ'נדייז, מתקני לונה פארק ויותר פארודיות משאפשר להכיל, קל לשכוח שכשהספר הראשון בסדרת הארי פוטר ("הארי פוטר ואבן החכמים") ראה אור לפני 17 שנים, הוא היה פצצה של מקוריות וחינניות בנוף ספרי הנוער המוכר. לפני שפוטר הפך לסאגה מתבגרית קצת ארוכה (וקצת מסחרית) מדי, רולינג הצליחה ליצור עולם שריתק והקסים מיליוני קוראים צעירים ברחבי העולם ופירנס מאות כתבות בנושא "האם יכול להיות שבני נוער חזרו... לקרוא?!". פוטר לא נענה למודל הילד החננה שמגלה את הקול שבתוכו, אלא היה ונשאר הילד החננה שלא מצליח לרכוש יותר משני חברים; ובכל זאת אין ילד בעולם המערבי שלא התחפש לדמותו בעשור הראשון של שנות האלפיים. עוד הוכחה לכך שהחננות תמיד מנצחים בסוף.
וכמה שלא נכנסו למצעד:
אשמת הכוכבים/ ג'ון גרין: רכבת הרים רגשית ורגשנית, להפרה מוחלטת של האיזון ההורמונלי.
פיטר פן/ ג'יימס מת'יו ברי: לא לגמרי ספר ילדים ומזכיר גם למי שמבגרים את עצמם בכוונה תחילה שהם עוד יתגעגעו לחייהם הקודמים.
יומנה של אנה פרנק: לא רק הדרך האפקטיבית ביותר לחבר מתבגרים לנושא השואה, אלא גם אחת היצירות הפשוטות והמרתקות שחוזרים אליה לפחות עוד פעמיים אחרי הקריאה בתיכון.
ספר הדקדוק הפנימי/ דוד גרוסמן: אחד התיאורים המדויקים והרגישים של האפרוריות והייסורים שבהתבגרות.
אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות/ לואיז רניסון: מתברר שמתבגרים הם בכל זאת לא קהל משולל לגמרי הומור עצמי. עובדה.
