"כה אמרתי לך הדבר: היכונו לימים הקרבים ובאים,
שבהם יוקם הצבא החזק ביותר שנראה עלי אדמות,
אשר יגן בעדך וימחק מעל פני האדמה את כל העומד בדרכו,
צבא גרילה גזעני ואכזר, צבא שיקרא אוהדי בית"ר.
למענך, La Fmilia - הנה זה בא!"
השורות הללו, היוו את אחת הסיסמאות הראשונות של ארגון אוהדי בית"ר י-ם, ה-'לה פמיליה'. אביטל מוטיל, כתבת במגזין "ירושלמי", ציטטה בבלוג שלה אוהד שמספר על הארגון שהוקם ב-2005: "האוהדים בארגון מתעוררים לתוך בית"ר והולכים לישון עם בית"ר. חברי הארגון נפגשים בממוצע פעם בשבוע ולפני משחקים גדולים אפילו יותר. מקום המפגש סודי ביותר ורק כ-50 אנשים יודעים עליו".
לה-פמיליה ידוע כארגון בעל אוריינטציה ימנית ואלימה. שאר אוהדי הקבוצה רואים את הארגון כ"שנוי במחלקות" והדעות לגביו חלוקות. שמו של הארגון נקשר לא פעם להתפרעויות אלימות. התקפת אוהדי הפועל כפ"ס (2007) והשחתת משרדי ההתאחדות (2008) הן רק דוגמאות מתוך שלל התפרעויות נוספות. לקראת התחקיר שישודר הערב (שני) בתכנית שתולים, יצאנו לבדוק איפה אנחנו עומדים ביחס לעולם.
לשמחתנו (או לצערנו) גם ברמת הקיצוניות לארגוני האוהדים הישראלים יש מה ללמוד מאלו של הנוכרים. אין ספק שבמקרה הזה מדובר בפער עצום ברמת האלימות, פער שטוב אם לא ייסגר.
"דוקרים, יורים ותולים"
"אף אחד לא אוהב אותנו, ולנו לא אכפת". כך שרים במשחקים אוהדי מילוול. הקבוצה האנגלית הוקמה ב-1885 בדרום מזרח לונדון. חוץ מזכייה בכמה תארים אזוטריים ומטה (והפסד 3:0 ליונייטד בגמר הגביע של 2004), אין למילוול יותר מדי סיבות להתרברב, אך בתחום אחד אין שאלה – המועדון מליגת המשנה ידוע כבעל האוהדים המופרעים ביותר בכדורגל האנגלי.
לקבוצה עבר עשיר של חוליגניזם ואלימות. ארגון האוהדים, ה"בושוואקרס", היה ידוע לשמצה וחבריו חיים על תחושת הקיפוח של היותם חברים במועדון חסר הצלחה. לא חסרים סיפורים מזוויעים של התפרעויות האוהדים הלונדונים של הקבוצה הנחותה. אחת האחרונות שבהן הייתה בפלייאוף מול ברמינגהאם סיטי, אירוע שה-BBC התייחס אליו כ"אחת מהתפרעויות האזרחים הגדולה ביותר בבריטניה".
על-פי הרשת בריטית, כמעט אלף אוהדי הקבוצה השתתפו במהומות האלימות, בהן נפצעו עשרות שוטרים, חלקם באופן קשה. כמה אוהדים של מילוול ספגו עונשי מאסר ממושכים , ואוהדים רבים הושעו ממשחקי הקבוצה לכל חייהם.
אוהד מילוול התבקש לענות על השאלה "מדוע מתייחסים לאוהדי מילוול כמשוגעים?". "לא יודע", השיב. "אולי כי אנחנו דוקרים, יורים ותולים את אוהדי הקבוצות האחרות, ואז שורפים את בתיהם ואונסים את הכלבים שלהם" כיום עם זאת, שורר שקט יחסי במילוול. המשטרה מתייחסת למתפרעים כקומץ קטן שאינו מעיד על הכלל, ואין יותר מדי מקרים של הפרות סדר וחוליגניזם במשחקי הקבוצה.
לזרוק מכל הבא ליד
החוליגניזם הספרדי לרוב מתקשר לגזענות, בעיקר כלפי שחומי עור, אבל לעיתים גם לתחומים אחרים. זכור המקרה המפורסם בו כוכב בארסה, לואיס פיגו, עזב ליריבה המושבעת, ריאל מדריד. כשפגש פיגו את ברצלונה בקאמפ-נואו הושלכו לעברו בקבוקים, טלפונים סלולאריים ואפילו ראש של חזיר. כל המשחק לווה במהומות אוהדים.
ארגון האולטראס של בארסה נקרא ה"בויצ'וס נויס". התפרעות אחרונה של הארגון זכורה לפני ארבעה חודשים בדרבי של ברצלונה, באצטדיון מונז'ואיק של אספניול. הדרבי כמעט פוצץ עקב התפרעות מצד ה"בויצו'ס נויס" , שהשליכו חזיזים ואבוקות לעבר יציעי אספניול.
זרים? לא בבית ספרנו
אתלטיק בילבאו, הקבוצה מחבל הבאסקים, ידועה בהנהגת חוק ה"קאנטרה" – חוק המתיר רק לשחקנים באסקים לשחק במדי המועדון. הזר האחרון עזב את המועדון ב-1912. בשנים האחרונות הקבוצה התגמשה קלות ומאפשרת החתמת שחקנים שנולדו צמוד לגבולות החבל, למשל בקנטאבריה.
זהות המועדון באסקית לחלוטין. בילבאו מעולם לא ירדה ליגה (רק ריאל ובארסה שותפות להישג זה), אך עם זאת שנים לא קלות עוברות על המועדון. למרות חוסר ההצלחה, אוהדיה הקנאים של הקבוצה חושבים שזהות מועדון חשובה יותר מכדורגל יפה או תארים. ובינתיים זה מה שהם מקבלים – קבוצה בלי זרים ובלי תארים מ-1985.
באסקים קיצוניים מהווים חלק מאוהדי הקבוצה, ומתנהגים בהתאם. צעקות כגון "בוא נהרוג ספרדי" נשמעות לעיתים מיציעי הקבוצה. חלק מהאוהדים תומכים במחתרת הבאסקית, ה-ETA.
אנטי יהודים
אוהדיה של פיינורד ידועים בנאמנותם לקבוצה. הם מכונים "הלגיון", והם נמצאים בכל רחבי הולנד. המספר 12 מעולם לא ינתן לשחקן בקבוצה והוא שמור אך ורק למען הלגיון. היריבות הגדולה של הקבוצה מרוטרדם היא מול אייאקס אמסטרדם. אוהדי פיינורד קוראים לאוהדי אייאקס "יהודים" ומפגינים גילויי אנטישמיות רבים, מכיוון שזו קמה ברובע היהודי באמסטרדם ומזוהה עם היהודים. אייאקס מצידם אימצו את השם הזה.
ליריבות גם רקע סוציאלי, והמנון אוהדי פיינורד כולל את השורה: "בזמן שבאמסטרדם חולמים, ברוטרדם עובדים". בין שני הצדדים היו מהומות רבות. ב-1998 נהרג אוהד אייאקס בעימותים בין מחנות האוהדים. לפני שנתיים הושעתה פיינורד מגביע אופ"א לאחר התפרעות אוהדיה שגרמה לפיצוץ משחק החוץ מול נאנסי הצרפתית.
יש מקומות שזה כבר נגמר ברצח
ארגוני החוליגנים הדומיננטיים בכדורגל הסרבי שייכים לבלגרד. מצד אחד, ה"גובארי" (קברנים) שעוקבים אחר פרטיזן, ומצד שני, ה"דליז'ה" (גיבורים) של הכוכב האדום. הקבוצה הפחות בכירה בעיר, פ.ק ראד, מציגה ארגון אולטראס אלים ביותר, "הכח המאוחד", שידוע בתמיכתו באידיאולוגיה הנאצית.
בסרביה לא חסרים מקרים של אלימות מוגזמת במגרשים. באפריל האחרון נרצח אוהד במהומות ליד נובי סאד, בין ה"גרובארי" של פרטיזן לאוהדי וויוודינה המקומית. באותו שבוע, לאחר משחק גביע בין פרטיזן לכוכב האדום, אוטובוס אוהדים הושחת ע"י חוליגנים. בספטמבר נגזרו על אוהד 10 שנות מאסר בגין תקיפת שוטר במשחק בין הכוכב האדום להיידוק קולה.
מוסוליני ושות'
למרות שה-S.S פירושו - societa sportive, יש המשייכים לשם קונוטציות שליליות יותר עקב אופי אוהדיו. על-פי אתרי כדורגל רבים מדורגת לאציו כקבוצה האנטישמית והפאשיסטית ביותר באירופה. זו הרי הקבוצה של מוסוליני, שהרבה להגיע למשחקי הקבוצה באצטדיון אותו בנה.
מפלגות ימניות קיצוניות באיטליה השתמשו באצטדיונה הביתי של לאציו לצרכי גיוס. במשחק דרבי נגד רומא לפני כמה שנים, נתלה שלט ביציעי לאציו: "אושוויץ זו עירכם, התנורים הם ביתכם".
איסטנבול. הכל כלול
בטורקיה לא חסרים מקרים של התפרעויות במשחקי כדורגל. בכל משחק בו מעורבות שתיים משלוש הקבוצות הגדולות של איסטנבול (גלאטסראיי, פנרבחצ'ה ובאשיקטאש) יש כמויות אבטחה עצומות (בגמר הגביע הטורקי ב- 2005 בין "האריות" מגלאטסראיי לפנר שמרו על הסדר כ-8,000 שוטרים).
מהתקופה האחרונה זכורות בעיקר המהומות ערב חצי גמר גביע אופ"א של שנת 2000, בין אוהדי גלאטסראיי ואוהדי לידס. במהומות לפני המשחק נדקרו למוות שני אוהדים אנגלים. הטורקים טענו לפרובוקציות מצד האנגלים השתויים. אוהדי לידס טענו שאוהדי הקבוצה הטורקית ארבו להם עם סכינים ובאו במטרה להרוג. אופ"א הסכימה לדחות את המשחק, אך שחקני לידס התעקשו לשחק וענדו סרטים שחורים. לאנגלים היה כעס רב כלפי הקבוצה הטורקית, ששחקניה סירבו להזדהות עם האנגלים ולא הסכימו לענוד את אותם סרטים. הטורקים ניצחו במשחק 2:0, ואחרי 2:2 בלידס עלו לגמר מול ארסנל וזכו בגביע.
המוות עבר לגור כאן
על ל-200 אוהדים ארגנטינים איבדו את חייהם במהומות במגרשים ומחוץ להם. במרץ האחרון נרצח אוהד ולס סארספילד לפני משחק מול סאן לורנסו. אוהדיה צמאי-הדם של ולס התפרעו, והמשחק בוטל מחשש למהומות גדולות עוד יותר. בנובמבר 2006 פוצץ הדרבי השני בחשיבותו בארגנטינה, בין אינדפנדיינטה לראסינג, לאחר התפרעויות אלימות במהלכן שוטרים ירו כדורי גומי ופיזרו גז מדמיע.
ארגוני האולטראס בארגנטינה פולשים גם מעבר לספורט. יש דיווחים על כך שה"מפקדים" בקהל של אינדפנדיאנטה, אחראים על כנופיות, על שודדים ועל סחר בסמים באזור דרום בואנוס איירס. בליגה הארגנטינאית זכורים לא מעט מקרים אלימים, ואין זה נדיר לשמוע על משחקים שפוצצו או אוהדים שנפגעו.
חצי נחמה
וזהו רק קמצוץ של החוליגניזם בספורט העולמי. באופן מצער, היכן שיש ספורט, יש גם אלימות. העניין הוא בכמות וברמה. בכל פעם שמתרחשת תקרית אלימה בארץ, אנחנו מיד תוהים למה אצלנו לא שקט כמו במדינות אחרות. אחרי שרואים מה קורה במדינות אחרות, לפעמים אפשר קצת להתנחם בעובדה שלפחות אצלנו המצב לא עד כדי כך גרוע. בינתיים.