משחקי הפוטין

גם הפעם צריך להפנים שיש שם עולם בחוץ שעוקב אחרי המשחקים האלה בנשימה עצורה. מעצמות שלג כמו צרפת, שוויץ, אוסטריה, או גרמניה מתמודדות שם על הכבוד הלאומי לא פחות מאשר על מגרש הכדורגל. הסינים והיפנים באים להראות לכולם שגם הם יודעים. והאמריקנים מספקים כמעט באופן קבוע דרמות אישיות סביב אתלטים כאלה ואחרים או אחרות. האחרונה שבהן – פציעתה של אלופת הסקי הפרובוקטיבית לינדזי וון, שאילצה אותה לוותר על האולימפיאדה כמתחרה אבל תשאיר אותה שם כפרשנית של רשת NBC.

כל מסיבת עיתונאים רצה בכל העולם, כל התבטאות עושה גלים עוד יותר מכרגיל. כשמאחוריו כמה מהלכים בינלאומיים מוצלחים בשנה האחרונה, עכשיו פוטין מאפיל על ארה"ב אפילו במשחק הביתי שלה – שואו ביזנס. למעשה, הוא יצר זהות מוחלטת בין אישיותו לבין האולימפיאדה הזו. אפשר לקרוא לה בקלות "משחקי פוטין" וכולם יבינו שזה אותו הדבר.

יש בזה גם סיכון גדול מבחינתו: אם משהו רע יקרה – זה עליו. השחיתות נדבקת בו, האבטחה על אחריותו. בארה"ב כבר מחמיצים פנים. ההתבטאויות של פוטין בגנות הומוסקסואלים לא עזרו. באמריקה מדברים בלי הפסקה על האבטחה והטרור, כאילו היו אולימפיאדות ומונדיאלים בלי דאגות אבטחה. המגזין רב ההשפעה "ניו יורקר" אימץ את הקו הזה בשער הגליון שלו: זו לא אולימפיאדה – זה פוטין.

ד"ש מסנודן

אלא שהחמצת הפנים מארה"ב מחווירה מול המתח של פוטין עם האיחוד האירופי. ביום שלישי השבוע הוא הגיע לבריסל והרוח הקרה שנשבה שם לא הייתה מביישת את התלולים שבמסלולי הסקי באלפים. פוטין בא לדבר עם ראשי האיחוד האירופי על הידוק הקשרים הכלכליים ועל מה שהוא מכנה "כלכלה אחת מליסבון ועד ולדיווסטוק".

הדאצ'ה הפרטית של פוטין משקיפה על הים השחור ועל סוצ'י השוכנת לחופו. שם הגה את הרעיון הדי הזוי לערוך אולימפיאדת חורף בעיר קיצית. מבחינתו הוא מגשים חלום בשבוע הבא, גם אם יש מי שמנסה לקלקל לו את החגיגה. נשיא ארה"ב ברק אובמה ביטל את הגעתו למשחקים אחרי שהתברר שאדוארד סנודן קיבל מקלט ברוסיה. אולי פוטין מעדיף את זה כך. למה לו לחלוק את אור הזרקורים? מה שבטוח – על סנודן הוא לא מצטער. האיש מטיל ביצי זהב בכל יום והנזק התדמיתי שהוא גורם לארה"ב ולבריטניה הוא אחת המתנות היותר שוות שהאיש בקרמלין קיבל. עכשיו רק נותר לו לקוות שהכול יעבור בשלום ואז ולדימיר פוטין יוכל לומר לכולם: ניצחתי. תתרגלו.