פיניטה לה קומדיה

ג'וני קרסון משל בכיפה שלושים שנה. שנות דור – דור ה"בייבי בום" של אמריקה שהתבגר יחד איתו וצחק יחד איתו. קרסון היה האלוהים של הסטנדאפיסטים. האיש עם הטיימינג המושלם, החיוך הממזרי והסרקזם השופע. כל סטנדאפיסט שאי פעם נולד חלם לתת הופעת אורח אצל קרסון. גדולי הקומיקאים עברו שם, נתנו מונולוג והתיישבו לשיחה קצרה על הספה של קרסון. עשית את זה ואתה מסודר – ההופעות שלך בלאס וגאס מוזמנות, יודעים מי אתה.

כולם היו בניו

במשך השנים חזר לשם שוב ושוב סטנדאפיסט מצחיק בשם ג'יי לנו. רק מלהסתכל עליו כבר התפקעת מצחוק. הסנטר שלו לא נגמר, הרעמה שלו קפצה עם תנועות הראש ההיסטריות שלו, החומר שלו היה מבריק, הטיימינג כמו שצריך. האיש פשוט הצחיק. לנו פרח יחד עם השנים הטובות של מועדוני הסטנדאפ. מניו יורק, דרך לאס וגאס ועד לוס אנג'לס זה היה ז'אנר מנצח. בין אם זה מועדון של 20 איש בוילאג' בניו יורק או 2,000 איש בוגאס – אנשים באו ונהנו לצחוק. זה הלך ביחד עם השנים הטובות של אמריקה.

הפעם הירושה עוברת יחסית חלק. ג'ימי פאלון, שהחליף את קונאן, שהחליף את לטרמן במשבצת המאוחרת הוכרז כיורש של לנו ואין מתנגדים. פאלון הוא קומיקאי מבריק שגדל באולפני הטלוויזיה ולא כיתת רגליו במועדונים נידחים ברחבי אמריקה. כבר בגיל 24 הגיע לתוכנית סטרדיי נייט לייב ומשם הדרך נסללה. את תוכניתו הלילית הוא מגיש כבר חמש שנים מוצלחות עם צוות כותבים מעולה. הפורמט של תוכניות האירוח הבידוריות נשמר, אבל פאלון עשה ממנו משהו רענן יותר ובעיקר מצחיק. אפילו הנשיא אובמה התארח אצלו והשתתף במערכון מוזיקלי.

סיבוב חדש של תוכניות הלילה מתחיל וזה לא מצחיק. כשמדובר בכל כך הרבה כסף – קומדיה זה עסק רציני.