הבוקר הוגש כתב אישום נגד אביעד משה, שבערב ראש השנה ניסה לרצוח את אשתו, שירה איסקוב. שכנתה של איסקוב, עדי גוזי, התכוננה לארוחת החג כששמעה בכי של תינוק מהבית הסמוך. עדי ניגשה לבדוק למה ההורים של התינוק לא מרגיעים אותו - ואז הבינה שהיא צריכה לפרוץ לבית כדי להציל את השכנה שלה. "זה היה ממש מספר רגעים לפני שנכנס החג", נזכרת גוזי, "סיימתי לברך את כולם, ופלא בן השש נכנס הביתה ואמר שהוא שומע בכי של תינוק שלא מפסיק לבכות. עניתי לו שזה הגיוני שתינוק בוכה, יש לו אמא ויש לו אבא שמטפלים בו. הוא הקשיב למה שאמרתי ויצא מהבית, אבל אחרי כמה שניות חזר ואמר שהוא שומע בכי ומכות".

שירה ניגשה לבית השכן, מרחק עשרה מטרים מביתה. החלונות היו מוגפים והדלת סגורה. "לא פתחתי את הדלת, עדיין לא פרצתי פנימה, קודם כל הנחתי את האוזן על הדלת כדי לדעת אם קורה שם משהו. שמעתי את שירה - לא צורחת, לא צועקת, אלא זועקת חרישית 'הצילו, הצילו, הוא הורג אותי, הוא הורג אותי'".

את רואה דלת נעולה, את עומדת שם – באותו רגע הדבר הראשון שחשבת הוא 'אני פורצת את הדלת הזו', או 'אני מחכה לראות מה קורה'? הייתה לך התלבטות?
"אני לא יודעת אם הייתה לי התלבטות, פשוט הרגשתי שהיא צריכה אותי, שהיא צריכה מישהו שיהיה איתה. לא באמת היה לי איך לפרוץ את הדלת".

אז מה עשית?
"דפקתי חזק על הדלת וצרחתי את נשמתי, 'תעזוב אותה, מה אתה עושה, תעזוב אותה! תפתח את הדלת'. הוא פתח לרגע את התריס, הוא לא ראה אותי, וכשאני הצצתי מהתריס ראיתי אותו חובט בה עם המערוך. חזרתי לדלת וצרחתי שיפתח את הדלת והוא פתח את הדלת ונעמד מולי, מאחוריי שני הבנים שלי".

את לבד ומולך גבר עם סכין ומערוך. מה עשית?
"איך שהוא פתח את הדלת דחפתי עליו את הדלת, היה בינינו עימות, הוא ניסה לסגור את הדלת ואני ניסיתי לפתוח. כשראיתי את הסכין נבהלתי ועזבתי את הדלת. הוא סגר אותה וצרחתי לבעלי ולאבא שלי. השכנה הגיעה ודפקה איתי על הדלת. אבא שלי ובעלי והשכנים הגיעו, כולם נרתמו".

>> אחותה של מיכל סלה: כך תצילו את עצמכן מהגורל של אחותי

איך פרצתם פנימה?
"ברגע שהשכן הרים את התריס ואמר 'הכל בסדר, הכל בסדר, תרחיקו את הילדים שלא יראו את הזוועה'".

את רואה בנאדם שמנסה לרצוח בזמן הרצח. הרבה פעמים האנשים האלה טוענים לאי שפיות. הוא היה נראה לך שפוי לגמרי?
"הוא היה שפוי לחלוטין. איש לא שפוי לא אומר לך תרחיקו את הילדים שלא יראו את הזוועות שהוא חולל. איש לא שפוי לא שואל אותך אחרי שעוצרים אותו מה קורה בפנים ואם היא עדיין חיה. הוא שאל אותי אם אני שומרת לו על הילד".

השכנים סיפרו שאת רצת פנימה ובקור רוח התחלת לטפל בשירה.
"רגע לפני שנכנסתי פנימה, לא אשקר, הברכיים שלי רעדו. ראיתי שם מראה שאי אפשר לתאר אותו, רק סרטי אימה. המבט שלה כשהיא הסתכלה אליי, המבט שלה קרא לי. הרגשתי כוח גדול שדוחף אותי פנימה ונכנסתי אליה ואני לא זוכרת, השכנים אומרים שביקשתי מגבת, אני לא זוכרת את כל זה. אני לא יודעת איך תפקדתי. הדבר היחיד שראיתי זה את הפנים של שירה מולי".

היא הצליחה לדבר?
"היא דיברה איתי, ביקשה ממני לשמור על התינוק שלה, שאלה אותי מדוע הוא עשה לי את זה, אמרה לי 'עדי, הוא הרג אותי, הוא הרג אותי', אמרתי לה 'הוא לא הרג אותך. את שומעת אותי? הוא לא הרג אותך, את חיה. יש לך תינוק שצריך אותך, את שומעת? את איתי?'. וידאתי שהעיניים שלה פקוחות ושהיא עדיין מדברת. אבן ענקית ירדה מליבי כי ידעתי שהיא עולה בהכרה לאמבולנס".

עד כמה היכרות ביניכן הייתה לפני האירוע הזה?
היו בינינו יחסי שכנות, שלום שלום, מה נשמע. לפעמים היינו יושבות טיפה כשהיא הייתה על הספסל עם הילד ואני הייתי מוציאה את הכלב. כמה דקות של שיחה, לא משהו רציני, אפילו לא ידעתי את שמה".

האם היו סימנים מוקדמים? האם ראית משהו מוזר אצל אביעד משה?
"מהיום הראשון שראיתי אותו משהו בו עשה לי לא טוב. משהו בו היה נראה לא שגרתי. הוא לא הצליח להיבלע לי בגרון ולא רציתי לומר שום דבר, שאני לא אשמע מישהי ששופטת או מקטלגת מישהו בגלל המראה שלו, אז שמרתי את זה לעצמי".

היו רעשים לפעמים של מכות, צעקות?
"לא. הדבר היחידי שהפריע לנו, השכנים, היה שהכל היה תמיד סגור והרגשה מרוחקת מאיתנו – 'אנחנו פה לבד, לא להתקרב'".

לסיום בחרה האישה האמיצה להעביר מסר חשוב מאוד: "נשים יקרות ואהובות, אל תשארו עם זה לבד. שתפו מישהו שקרוב לכן. אל תנסו להיפרד מבן הזוג האלים לבדכן".