בימים האלה, כשכל יציאה מהבית כרוכה בהתלבטות, יש נשים שנאלצות להתמודד עם דילמה קשה במיוחד: האם ללכת למקווה, או לוותר החודש על הטבילה? "אפשר לומר שזו ההתלבטות הבוערת ביותר היום אצל הנשים הדתיות הנשואות", קובעת מיטליה ארוסי, יועצת מינית בחברה הדתית. "אני מקבלת אין סוף פניות מנשים שצריכות לטבול השבוע, וגם אני חסרת אונים, דואגת ומבולבלת".
ההנחיה של משרד הבריאות, נכון לכתיבת שורות אלה, מתירה טבילה במקוואות - אבל בשבוע שעבר נסגרה מקווה באפרת לאחר שאחת הטובלות התגלתה כחולה בקורונה, וכל הנשים שטבלו באותו הערב נשלחו לבידוד. בציבור הדתי מבולבלים, ובצדק: האם הטבילה במקווה מעמידה את הנשים בסכנת הדבקה ומצדיקה דילוג על מצווה כל כך משמעותית? ומה עם ההשלכות על חיי הזוגיות? אי טבילה משאירה את בני הזוג במצב אסור למשך החודש, כשהם אינם יכולים למעשה לקיים יחסי מין עד לעתיד לא ברור. "לכל דבר יש מחיר: ליציאה מהבית, לטבילה, לאי-טבילה, למותר, לאסור, להכל. שכל אחת תעשה את החשבון שלה", כתב בפייסבוק הרב רפי אוסטרוף וחידד את הדילמה, "אישה שמרגישה חרדה עקב הצורך ללכת למקווה – אינה חייבת בטבילה. חייה ושלום נפשה וגופה קודמים לכל. מבחינה הלכתית, היא כמובן תישאר במצב האסור עד לטבילה הבאה".
הבעל לא ייתן לה להתנזר ממין
את ארוסי תפסה הדילמה בשבוע שעבר, כשהמגבלות עוד היו טריות ומהוססות יחסית. "הבנתי שזו התלבטות שאולי תעלה לי בבריאות", היא משתפת. "מצד אחד הלב הרגיש שזה לא נכון לטבול, אבל השכל והוראות הרבנים ומשרד הבריאות אמרו ההיפך. הרגעתי את עצמי שהרבנות מבינה את גודל הסכנה, ואם היא היתה חוששת לבריאותנו הנשים כנראה שהייתה מבטלת את חובת הטבילה במקווה. אמרתי לעצמי גם שאם משרד הבריאות כל כך מחמיר בשאר הדברים - ואני מקבלת בהבנה את הגזרות והמגבלות גם כשהן לא ברורות לי עד תום, אז אני צריכה לקבל באהבה גם את ההיתר ללכת לטבול, למרות שהוא נראה לי הזוי. אחרי התלבטויות רבות, הלכתי לטבול. זה היה לפני שבוע, אני מודה שאני לא יודעת מה הייתי עושה היום".
"ביבי הצהיר שאהבה זה ריחוק, אבל השאלה עד מתי. אני חוששת שעבור הרבה זוגות שלב הריחוק יהיה אתגר גדול מדי עבור האהבה"
ארוסי מספרת שהיא מקבלת הודעות מנשים מודאגות שנקרעות בין הרצון להישמע להוראות – ולטבול, לבין הדחף להישמע לתחושת הבטן - ולהימנע. "כשאין הוראה מפורשת של הרבנים שלא ללכת למקווה, יש נשים שנתקלות בהתמודדות נוספת מול בן הזוג", מזכירה ארוסי, ומספרת על אישה שכתבה לה שהיא צריכה לטבול היום, והיא מתה מפחד – כי היא יודעת שאם לא תלך, אין סיכוי שבעלה ייתן לה להתנזר ממין עד להודעה חדשה, גם אם היא עצמה תרצה בכך. "נשים חוששות שאם לא יטבלו הן יישארו אסורות לנצח, כשהמשמעות עשויה להיות לא לגעת אחד בשניה, לישון במיטות נפרדות וכו' כשלא ברור מתי התקופה הזו תגמר. ביבי הצהיר שאהבה זה ריחוק, אבל השאלה עד מתי. אני חוששת שעבור הרבה זוגות שלב הריחוק יהיה אתגר גדול מדי עבור האהבה".
גם עדי לוי מחדרה עמדה בהתלבטות הקשה. "רעדתי מפחד, יש לי פה שני ילדים קטנים בבית. ידעתי שלא נצליח לשמור את ההלכה כמו שצריך, כי המשמעות היא לגזור על עצמנו בידוד בבידוד. אני נשואה שמונה שנים, ומעולם לא פספסתי טבילה - אז קורונה זה מה שישבור אותי? בסוף הרמתי טלפון לבלנית שאמרה שאפשר להגיע בשעות מסוימות ווידאתי איתה שהם שומרים על ההנחיות כמה שאפשר, התארגנתי בבית והגעתי רק לטבילה עצמה. אני מקווה שלא נדבקתי, ואיפשהו מאמינה בלב שלם שאם עשיתי את זה באמת מתוך מקום של קיום מצווה ושמירה על הבית שלי, אז יש מי שישמור עלינו בחזרה".
לעומת ארוסי ולוי, אצל שרית, שם בדוי, החששות גברו על הכל – והיא החליטה שלא ללכת לטבול במקווה. "בתקשורת כמעט מתחננים שנישאר בבית. המחשבה שאם אדבק חלילה אסכן את משפחתי ואת השכנים שלי הבהילה אותי מדי. בשבוע שעבר ירד לא מעט גשם, אז הצבתי גיגיות במרפסת ואספתי מים, הוספתי למי הגשמים מי ברז וככה טבלתי. ברכתי בקול ובלב שלם. למחרת שמעתי שסגרו את המקווה באפרת, וראיתי בזה כאישור למעשיי. אני לא יודעת מה אני אעשה בחודש הבא בלי גשם".
ארוסי סבורה שלרבנות יש את האחריות והחובה למצוא למצב פתרונות יצירתיים: "אנחנו כנשים מוכנות להרחיק לכת למען הביטחון שלנו ולמען הזוגיות שלנו. אם הרבנות חושבת שהטבילה מסוכנת, היא יכולה לחפש פתרונות – כמו למשל להתקלח במשך זמן מסוים בבית, אין לי מושג - כדי לא לסכן אותנו. לא סביר שיסכנו את חיינו, ומצד שני גם לא סביר שלא נקיים יחסי מין עם בני הזוג ללא מגבלת זמן. זה הכוח שהרבנות צריכה להוכיח בימים כאלה - לתת לנו את הפתרונות. זה התפקיד שלהם למצוא אותם, לא שלנו".