בשבת האחרונה צפתה אפרת (כל השמות בכתבה בדויים), 32, בראיון של דניאל גרינברג, ופתאם התחילה לבכות. "כשדניאל דיברה על זה שהיא החליטה לעשות לילדה שלה אח למרות שכבר ידעה שהיא מתגרשת פשוט זלגו לי דמעות. ירדה לי אבן ענקית של אשמה מהלב. הבנתי שהחשיבה 'העקומה' שלי היא לא רק שלי, שזה לא סתם. שהרבה חושבות ככה".
בריאיון שנתנה לחדשות 12 סיפרה דניאל גרינברג, גרושתו הטרייה של אייל גולן, כי את בנה השני, רון, החליטה ללדת כשהבינה שלנישואים שלה ושל גולן יש כבר תאריך תפוגה. "ביקשתי מאלוהים דבר מוזר, דבר קצת מזוכיסטי לאותה תקופה: שלא ייתן לי ללכת לפני שיהיה למיאל אח או אחות", אמרה גרינברג בריאיון, "אני לא רוצה שמיאל תהיה בודדה, אני לא רוצה שהיא תלך לאבא שלה לבד".
View this post on Instagram
באופן מפתיע, גרינברג סיפרה שמי שעודדה אותה בהחלטתה הייתה לא אחרת מאשר אילנית לוי, אשתו הראשונה של גולן, שנפרדה ממנו גם היא רק לאחר שהביאה עימו לעולם שני ילדים: "אני חייבת להיות כנה", אמרה גרינברג, "אילנית היא בין הנשים הכי קרובות אליי בכל הדבר הזה שעברתי. אנחנו מדברות על הכל והיא אמרה לי 'דניאל, זה מה שאני הרגשתי כשליאם נולד'".
גם אפרת, כמו גרינברג, בחרה להביא לבנה אח מהגבר ממנו כבר גמלה בליבה ההחלטה להתגרש. היא מספרת שנישאה צעירה מאוד, ושתמיד היו לה ספקות לגבי הצלחת הנישואים. "מאז שהכרנו ידעתי בפנים שניפרד מתישהו. כאבא הוא לא היה מעורב בטיפול השוטף, על הדף עשה מה שצריך כדי להיראות אבא טוב אבל בפועל לא באמת היה שם ברגש. קודם הצרכים שלו ורק אחר כך המשפחה".
אפרת מתארת איך דמיינה לעצמה את החיים אחרי הגירושים, ומה שעמד לנגד עיניה היה בנה. "רציתי שירגיש שיש עוד מישהו איתו בסיפור הזה, שהוא לא יהיה לבד. אולי כי אני גדלתי בבית עם הורים שלא הסתדרו ביניהם והאחים שלי היו גדולים ממני וכבר לא גרו בבית ולא באמת חלקו איתי את זה. אני לא חושבת שיש כאן עניין של מוסריות מול הבעל. המחשבה באותו רגע היא בעיקר על הילד, את חושבת איך לגרום לזה שיהיה לו הכי טוב שאפשר בסיטואציה הזו", היא אומרת. היא עשתה עם בעלה עוד ילד, והיום הם נמצאים בהליכי גירושין.
"זה סטטוס הרבה יותר טוב"
אנחנו חיים בעולם של משפחות מודרניות. אבא, אמא, ילד, ילדה; אמא, אמא, ילד, ילדה; רק אמא ושלושה ילדים, רק אבא ותאומים, אבא ואמא שפעם אהבו והיום לכל אחד מהם יש בן זוג חדש או אבא ואמא שהכירו והתחברו רק למען הורות משותפת – יש אין ספור דגמים של משפחות, וכולן זכאיות להיות מאושרות במידה דומה. הווידוי של גרינברג הצית דיון סוער על תופעה שאינה חדשה, ושגם אם אינה מאוד מדוברת, היא נוכחת מאוד בשיח ולבטח שבמחשבה הנשית: אם כבר פרידה מבן הזוג, מוטב עם שני ילדים. משפחה מורכבת עם חצאי אחים והורים חורגים היא אולי כבר מזמן בקונצנזוס, אבל אם אפשר להימנע מראש, למי יש כוח לתסבוכת הזו?
"אם אצא לשוק בגילי, עם תינוק, כשאני בפוסט טראומה מהבגידה וצריכה טיפול לפני שבכלל אוכל לפגוש מישהו אחר - מה הסיכוי שיהיה לי עוד ילד?"
כשרוני, מעצבת פנים בת 40 מתל אביב נכנסה להיריון מבעלה, הם היו בעיצומו של משבר זוגי רציני מאוד. "היה די ברור שהמצב שלנו על הפנים. לא היינו שוכבים הרבה, אבל כשכן שכבנו ביקשתי ממנו לגמור בחוץ בדיוק בשביל שזה לא יקרה. לילה אחד שתינו במסיבה, הוא לא גמר בחוץ ונכנסתי להיריון".
רוני מתארת את הדיסוננס שחשה נוכח הבשורה: "מצד אחד שמחתי, כי הייתה לנו כבר ילדה בת כמעט ארבע ואני רציתי מאוד עוד ילד. מצד שני הרגשתי אימה: מה אני עושה לתינוק הזה שרק הרגע נוצר ויש סיכוי לא רע שהעתיד שלו הוא משפחה מפורקת? לאיזה מודל עגום ולא רומנטי של משפחה אני מביאה אותו?".
היא הסתובבה בתחושה קשה מאוד, עד ששיחה עם חבר שינתה לה את כל זווית המחשבה. "הוא אמר לי: 'את במצב טוב, יהיו לך שני ילדים מאותו האבא, הוא ישלם מזונות, זה יהיה מאורגן, בחגים הם ילכו לאותה משפחה. תחשבי שהיית יוצאת לשוק בגיל 38 גרושה פלוס אחד שמתה להתעבר ומתפשרת על כל זבל מהטינדר, ככה את תהיי גרושה בת 38 פלוס שניים. מה קרה?'. בשניה אחת זה סובב לי הכל, אמרתי 'וואלה, אמנם הסתכלות קרה ומגעילה אבל סטטוס הרבה יותר טוב'".
"נשים מגיעות אליי ברגעי משבר כשהן שוקלות לפרק את הנישואים, והרבה פעמים עולה השאלה אם לא עדיף לי כבר להישאר ולעשות עוד ילד", מספרת עורכת הדין לענייני גירושין איימי בכור בוני. "הייתה לי לקוחה שהיה לה תינוק קטן והנישואים היו במשבר ענק. היא גילתה שבעלה מנהל רומן במשך שנים וידעה שהיא צריכה לפרק את הקשר - אבל היא הייתה בת 36, והיא אמרה לי: 'אני מעדיפה להישאר וכבר לעשות אח או אחות לילד שלי, כי אם אצא לשוק בגילי, עם תינוק, כשאני בפוסט טראומה מהבגידה וצריכה טיפול לפני שבכלל אוכל לפגוש מישהו אחר - מה הסיכוי שיהיה לי עוד ילד?".
שירה, אחראית מחסן בת 42 מפתח תקווה, מתארת דילמה דומה. היא התחתנה וילדה את בתה הראשונה בגיל יחסית מאוחר: "תשעה חודשים אחרי החתונה הילדה נולדה ואז התחילו הבעיות הרציניות. ידעתי שהנישואים נגמרו והגעתי לצומת - אני בת 39 וחברות שלי מתחילות היריון שני, התחלתי לחשוב אם אני אצליח להתגרש מהר ולפנות לבנק הזרע, אבל לא ידעתי אם אצליח", היא מספרת, "אני בקשר מעולה עם חמותי, וחשבתי לעצמי: 'אם אביא ילד מבנק הזרע אחרי הגירושים, איך אני מסבירה לילדים שהגדולה הולכת לסבתא אבל הקטן לא?' גיליתי שאני לא יכולה להתמודד עם זה, אז ניסיתי להיכנס להיריון נוסף איתו. כבר הייתי עוד רגע בת ארבעים, אבל החלטתי שאני מביאה את הילד הזה. אפילו גררתי אותו לרופאה מומחית לטיפולי פוריות".
לאחר חודשים רבים של ניסיונות, נכנסה שירה להיריון שני והייתה מאושרת. "זה היה היריון שלי, הכל היה שלי, אפילו לא שיחקתי אחרת כלפי חוץ. חיכיתי שהילד יעבור את החודשים הראשונים הקשים לפני שאני מתגרשת, וכשהוא היה בן חצי שנה אמרתי לבעלי שזהו. מבחינתו ההודעה על גירושים נפלה כרעם ביום בהיר, מבחינתי תכננתי את זה כבר שנה-שנתיים. הוא אף פעם לא שאל למה עשינו עוד ילד, לא דיברנו על זה מעולם".
View this post on Instagram
"זה היה קצת מגעיל, אבל הייתי חדורת מטרה"
"לתכנן פרידה אחרי לידה מבלי לשתף את בן הזוג שלך זה כוח על ששמור לנשים בלבד", אומרת עו"ד בכור בוני, "גם גברים יכולים לשדר עסקים כרגיל ולשכנע את האישה לעוד ילד, אבל בסוף זה לא הגוף שלהם ולא תלוי רק בזה שהם ירצו. האם זה הוגן? אני סבורה שבשום שלב לרמות את הפרטנר שלך, לגרום לו לחשוב שאתם עובדים על זה ושהכל יהיה בסדר כשכל מטרתך היא בעצם להביא עוד ילד ולהתגרש מיד אחר כך, לא יכול להיות בסדר. אמון והגינות הם הבסיס לזוגיות ולמערכת הורית טובה. נשים בדרך כלל רואות את התמונה מהזוויות האימהית, ולכן זה קורה לא מעט".
וכשההחלטה להיפרד אחרי הלידה היא מודעת, כמו שמתארת דניאל גרינברג בראיון, יש לה מחירים. שירה מספרת שהרגישה כמו שותפה לדירה של בעלה בתקופה בה ניסתה להיכנס ממנו להיריון. "כמעט ולא דיברנו או נפגשנו. שכבנו רק בביוץ, וזה היה טכני בשבילי, להשיג את המטרה. זה היה קצת מגעיל, אבל הייתי חדורת מטרה להיכנס שוב להריון. אני זוכרת שכשהייתי מרדימה את הבכורה הייתי אומרת בלב שוב ושוב: 'הוא לא קיים, הוא לא קיים'".
"אני שואלת את הלקוחות שלי שמתלבטות אם להישאר רק בשביל לעשות אח לילד שלהן, 'את לא תהי בדיכאון אם תישארי בסיטואציה הזו?", אומרת עו"ד בכור בוני, "את בכלל תצליחי לחיות איתו חיים נורמטיביים, אפילו לתקופה מספקת כדי לעשות איתו עוד ילד? להיות אינטימית איתו? כמה זמן תצליחי להחזיק ככה אם זה משחק?'".
"אפשר בהסכמה לעשות הורות משותפת גם אחרי שמתגרשים, ראו דוגמת שיר אלמליח, שעשתה בדיוק את זה - בכנות ובשקיפות וללא מניפולציות שמשפיעות על המצב הרגשי של כולם"
איימי בכור בוני, עו"ד לענייני גירושין
רעות, בת 34 מנוף הגליל, גרושה פלוס שלושה, מספרת שהמחיר הנפשי שנאלצה לשלם על החלטתה להישאר עם בעלה ממניעים טכניים היה כבד. "עוד לפני החתונה הרגשתי שאני עושה טעות ואמרתי לעצמי שכבר מאוחר מדי, הופצו הזמנות וזה קורה. אחרי שהילדה נולדה חששתי להתגרש ושאף אחד לא ירצה אותי ואני ארצה עוד ילדים. בעלי לא רצה עוד ילד, אבל לחצתי עליו והתחננתי והצלחתי פשוט לגנוב את הילד הזה ממנו. אמרתי לו שאני רוצה עוד ילד ושאם הוא רוצה שישים קונדום. הוא לא שם".
במהלך השנים, היא מספרת, ניסתה לתקן את מערכת היחסים. "ניסיתי לאהוב אותו, לשכנע את עצמי. אמרתי לו שאני לא רוצה להתנשק, כשהייתי נשכבת לידו הייתי מסובבת את הראש אחורה. אני חושבת שמשהו היה דפוק גם אצלו, כי אתה רואה שאתה לא נאהב, איך אתה ממשיך? הייתי שואלת אותו, 'אתה לא מרגיש את זה? אני מצטערת שאני קרה אליך אבל אני לא מסוגלת'. הבנתי שזה לא יחזיק. פעם אחת אמרתי לו: 'אתה יודע שאת הילדים הבאתי לא כי אני אוהבת אותך, אלא כי רציתי להתגרש ממך?' הוא לא לקח את האמירה הזו ברצינות".
רעות מספרת כיצד הייתה ממהרת למקלחת אחרי כל פעם שהיו שוכבים. "הייתי בוכה-בוכה במקלחת, משחררת את כל העומס הנפשי שהרגשתי. הייתי פשוט מסמנת וי, כי ידעתי שאם אני אשכב איתו אני אקבל דברים בבית, הוא יהיה שמח יותר ויעזור יותר. זה היה מאוד קשה".
טובת הילד
כשמדברים על מחירים, עו"ד בכור בוני מבקשת להתייחס דווקא למחיר שעלול לשלם הילד הראשון. "טובת הילד היא שהוריו יהיו מאושרים. כשאישה נשארת רק כדי להביא עוד ילד, אז הילד שכבר קיים מצוי בתוך מערכת משברית וזה פוגע בו", היא אומרת. "אפשר בהסכמה לעשות הורות משותפת גם אחרי שמתגרשים, ראו דוגמת שיר אלמליח, שעשתה בדיוק את זה - בכנות ובשקיפות וללא מניפולציות שמשפיעות על המצב הרגשי של כולם".
View this post on Instagram
איילת רוזן ישראלי, מדריכת הורים ומתאמת הורית להורים גרושים ומתגרשים המנהלת את הקבוצה "להתגרש עם ילדים", ליוותה מספר זוגות שבחרו בדרך מקורית וסיכמו על פרידה מראש. "אני מכירה זוגות שיחסית מסתדרים והחליטו שהמטרה המשותפת עולה על הלא-משותף ונשארו יחד עד ללידה הנוספת. לפעמים אני ממליצה לזוגות כאלה ללכת לטיפול זוגי שילווה את התהליך הזה, כדי שהתחושות הלא טובות ביניהם לא יפגעו בילד המשותף ובהריון.אני מכירה זוגות שחתמו על הסכם גירושים או הסכם גישור מראש, בו הם מסדירים את כללי החיים המשותפים עד הפרידה. זוג אחד שהכרתי סיפר לי שחמש שנים לפני הפרידה הם הלכו לייעוץ, למדו לחיות אחד עם השניה כשותפים, הגדירו זמני שהות עם הילד שהיה אז בן שנתיים, ועשו את זה. זוג מקסים אחר סיכם שהם נשארים לגור ביחד, שאפשר להכיר בני זוג חדשים אבל לא מכירים אותם לילדה הקטנה שלהם. יש זוגות שמפרידים חשבונות בשלב הזה ומתנהלים כלכלית בנפרד, ורק את הוצאות הבית והילד מנהלים בחשבון משותף. יש הרבה גמישות ויצירתיות בשלב הזה כדי שאפשר יהיה להתנהל בצורה טובה עד הלידה".
"אחים הם מקור תמיכה מאוד משמעותי בתהליך גירושים. ההורים הרבה פעמים לא פנויים רגשית והיתרון של אחים בתהליך הזה הוא גדול"
אילת רוזן ישראלי, מתאמת הורית להורים גרושים
האם כל זה שווה בשביל אח לילד? לפי רוזן ישראלי, יכול מאוד להיות שכן. "מחקרים מראים שאחים הם מקור תמיכה מאוד משמעותי בתהליך גירושים ואחרי ההפרדה לשני בתים. במהלך הגירושים ההורים הרבה פעמים פחות פנויים רגשית לילדים, מאחר והם עסוקים בתהליך האבל הפרטי שלהם ולפעמים גם בהישרדות, והיתרון של אחים בתהליך הזה הוא גדול. גם אחרי הגירושים, כשמגיעים לחלוקת זמני השהות, הנטייה היא כמעט תמיד לא לפצל בין האחים, בדיוק מהסיבה הזו".
"מהניסיון שלי אני סבורה שיש דרכים טובות יותר להבטיח את טובת הילד אצל האב ומהלך טקטי כזה הוא לא בהכרח ערובה לכך", אומרת עו"ד בכור בוני, "אני מאמינה שהריאיון עם דניאל נירמל במידה רבה את התופעה הזו בקרב לא מעט נשים".
רעות, שעשתה עם בעלה שלושה ילדים בכוונה להיפרד ממנו בסוף, לא מרגישה רע עם הבחירה שלה. "פעלתי מחוסר ניסיון ומפחד, אבל אני לא חושבת שעשיתי חטא", היא אומרת. "אני גם חושבת שאספר את זה לילדים יום אחד. בסופו של דבר הוא מאושר ואוהב את הילדים שלו. לא 'תפרתי' אותו במזונות, ביקשתי רק 3,000 שקל לחודש כולל הכל. כשאמרתי לו את הסכום העיניים שלו ברקו משמחה. היום אנחנו בקשר טוב ומעריכים כל אחד את מה שהשני נתן לו, וכשאני רואה את הילדים ביחד, אני לא מתחרטת לרגע".
רוני נפרדה מבעלה לבסוף כשהתינוק שלהם היה בן שנה. היום היא חושבת שעשתה את הבחירה הנכונה. "אני שמחה שהדברים התגלגלו ככה. האם יש לי אשמה כלפי הבן שלי שנולד לתוך גירושין על הראש, עם כל הכאב והקושי והקשיים הכלכליים והלוגיסטיים, בלי מודל הורי של שני הורים שאשכרה אוהבים אחד את השני? מאוד. אני מלאת אשמה. זה דבר קשה מאוד לתת לילד שלך כשהוא נולד, להטיל אותו לתוך מסגרת כזו. אבל יש לו אחות ושני הורים שאוהבים אותו ושביחסים טובים אחד עם השני, אז בסופו של דבר אני מאוד מרוצה שזה יצא ככה. האם הייתי מתכננת את זה? אני לא חושבת".