בשבוע הבא ימלאו חמש שנים לפרסום המאמר ב"ניו יורק טיימס" שחשף את מסכת ההטרדות המיניות של המפיק ההוליוודי הארווי וויינסטין, פרשה שגרמה לשחקנית אליסה מילאנו להשתמש לראשונה בהאשטג "MeToo" - ביטוי שהגתה הפעילה החברתית האמריקאית טראגה בורק בשנת 2006 במטרה להמחיש את השכיחות של מקרי האלימות המינית של גברים כלפי נשים, בארצות הברית ובעולם כולו. מה שנולד ברשת גלש מיד אל החיים האמיתיים, ויצר גל שהשפעתו מורגשת עד היום.
חמש שנים זה לא מעט, אבל האם זה מספיק כדי לשנות משהו באופן שבו גברים פונים לנשים, חושבים על נשים, מבינים נשים? שוחחתי עם 12 גברים, בני דורות שונים ובעלי מקצועות שונים (כל השמות שונו לבקשת הדוברים), כדי לשמוע איך הם רואים את הדברים – ולבסוף גם עם שני מומחים שפענחו למה חלק מהמרואיינים סיפקו סיבות לאופטימיות, ואחרים לגלגול עיניים.
עדיף שגברים יהיו מבולבלים מאשר שיתקפו נשים
רון, 49, הייטקיסט
הבנתי טוב יותר מה עובר על נשים בזכות העדויות שהתנועה הזאת עודדה. גם נשים שאני מכיר התחילו לספר על דברים קשים שהן עברו, ואחת מהן אפילו רואיינה בתחקיר על מישהו. העדויות הפחות חד-משמעיות ששמעתי וקראתי, במה שנקרא "התחום האפור", גרמו לי לחשוב אם אי פעם התנהגתי ככה כלפי מישהי. גם לחברים קרובים שלי זה קרה. אומרים לך ששינו את הכללים, ואתה אומר אוקיי, אבל בכללים הקודמים הייתי בסדר או לא? הגעתי למסקנה שהייתי בסדר. ברור שקרה שהתנהגתי מגעיל, אבל לא הטרדתי מינית או כפיתי את עצמי באיזה אופן.
יש המון מסרים חיוביים ב-MeToo, אבל המסר השלילי הוא שאין אמת מוחלטת אלא פרשנות. כלומר, אם מישהי נפגעה, אז זה בהכרח כי מישהו פגע בה. אני לחלוטין לא מסכים עם זה. הרבה אנשים נפגעים בגלל אי הבנות, רגישות יתר או דפיקויות. אני חושב שזה מייצר מציאות שהיא לא תמיד בריאה, ולהרבה גברים היא מאוד מבלבלת. עדיף שגברים יהיו מבולבלים מאשר שיתקפו נשים, אבל זה לא תמיד זה מול זה. אני חושב שגברים מאוד חוששים היום באינטראקציות מול נשים ולפעמים זה מייצר אווירה סטרילית, פוליטית מדי, טרחנית, בכיינית.
עומר, איש תקשורת: "כשדרישת הסף בדייט ראשון היא שזה יהיה במקום ציבורי, אני מבין שזה לשם תחושת הביטחון שלה. לא בטוח שהייתי מבין את זה אינטואיטיבית בעבר"
אני חושב גם שאנשים כבר לא יודעים להיעלב. תקריות שגורמות לאי שביעות רצון, אבל לא לנזק, מתוארות באותה רמת חומרה כמו אונס, וזה גורם לאובדן פרופורציה. מצד שני, MeToo גרמה לאנשים לחשוב יותר על הזולת. לי זה גרם להיות יותר רגיש להתנהגות שלי. להבין שגם אם מישהי רוצה לשכב איתך, זה לא אומר שאפשר לעשות כל מה שרוצים.
שאלתי מטופלת אם היא בהריון, והיא התפרצה עליי
מיכאל, 45, רופא
MeToo היא תנועת מטוטלת. בהתחלה לא הייתה מודעות בכלל, עכשיו יש היפר מודעות. זה קיצון שני טוב, כי הוא מכריח את כולנו לחשוב לפני כל דבר שאנחנו אומרים או עושים. לא רק לגבי לנשים: כל מה שאתה אומר או עושה נבחן כיום על פי הכלים של MeToo.
לנו כרופאים השינוי מכתיב לוותר על שאלות מסוימות שעוסקות ביחסי מין או בהיריון, שיש להן חלק משמעותי בשיח הרפואי. אז מצד אחד זה מגן על המטופלים ונותן להם שריון בעולם שיכול להיות מטרגר ומאיים, ומצד שני זה פוגע בהבנת מצבו הרפואי של האדם. קרה לי ששאלתי מטופלת אם היא בהריון כדי לדעת איזה כדורים לרשום לה, והיא התפרצה עליי בזעם. זה יכול לקרות רק בעידן הזה.
יכול להיות שמתחנו את זה טיפה יותר מדי, ואולי בצדק, כי כדי להגיע לעידן נורמלי חייבים לקחת את זה לשם, אבל אתה גם יוצא מזה נפסד. כשאתה אומר רק חצי מהדברים שתכננת להגיד, אתה מפספס חצי מהדברים שיכולת לאבחן.
שום תנועה לא תעצור את השיח שיש בין גברים
ירון, 23, פרמדיק
"אני בא מבית ליברלי והערכים של MeToo תמיד היו בסירקולציה אצלי ואצל החבר'ה הצעירים והיותר ליברליים. MeToo נראה לי כמו חלק מתהליך שקורה גם ככה, אבל אולי זה כי אני נחשפתי לרעיונות פמיניסטיים בגלל הסביבה שלי, כבר כתלמיד בבית ספר גבעתיים. אני לא בטוח שבבית ספר בעפולה יש שיח דומה. כשהגעתי לצבא הבנתי שמחוץ לגבעתיים יש אנשים אחרים, שלא שמעו על הארווי ויינסטין ולא יודעים על MeToo.
אני לא חושב ששום תנועה תעצור את השיח שיש בין גברים. חברים שלי ואני לא מדברים בהמית, אבל בצבא הייתי עד לא פעם לשיחות שלא הייתי רוצה שייתנהלו עליי. מישהו מבוגר היה זורק חצי הערה על מישהי שעוברת, ואני ידעתי שהוא זקן וטמבל ואין טעם להיכנס איתו לשיחה הזאת, אבל גם בין צעירים יש דיבור מגעיל.
אני חושב שהצעירים בכל זאת לא מרשים לעצמם לומר דברים שהמבוגרים עדיין אומרים. למשל, כשאבא שלי על הכביש ומישהו נוהג לא טוב, הוא יגיד שזאת בטח בחורה. אחי הגדול ואני מתקנים אותו, אבל הוא תמיד יעשה את זה, זה טבוע בו. זה לא מתוך רוע, והוא גם מבין כשאנחנו מעירים לו. מה גם שבדרך כלל זה יהיה גבר ממש מבוגר שנוהג גרוע.
יש לי תחושה שטורגר איזה פחד מגברים
עומר, 45, איש תקשורת
התחתנתי במילניום הקודם ומצאתי את עצמי שוב רווק ב-2018. אפקט MeToo היה מאוד מורגש בכל מקום, בטח בסצנת הדייטים. אם בחיי הקודמים היו לי מערכות יחסים שהתחילו במקומות עבודה, אז בסיבוב השני הדבר הזה הוא דלת סגורה על בריח מבחינתי. בתודעה שלי, ולדעתי של הרבה גברים, אתה לא עושה שום דבר בעבודה, לא משנה אם יש או אין יחסי מרות. אתה מכבה את הצד הזה לגמרי. גם להתחיל עם מישהי בבר זה משהו שלא עובר יותר לתחושתי, וזה דווקא ייאמר לזכות התנועה הזאת, כי אני לא זוכר את עצמי חושב לפני 20 שנה איך זה נתפס אצלה. היום ברור לי שיש בזה משהו פולשני ומאיים, וזה בעצם מוריד מהשולחן את הסיטואציות שהחיים מזמנים. לכן הפתרון הוא אפליקציות ההיכרויות, כי כמה שהן חרא, לפחות הסאבטקסט ברור. אם מדברים, זה כי שני הצדדים מעוניינים.
לפני כמה שבועות היה לי דייט, שתינו קצת יין והתחלנו להתנשק בלהט, ומצאתי את עצמי מוודא איתה שהיא כשירה לדבר הזה. גם זה בזכות MeToo. יש דברים שברגע שאתה יודע אותם, אתה כבר לא יכול לא לדעת אותם. גם כשאני מגיע לדייט ראשון ודרישת הסף היא שזה יהיה במקום ציבורי, אני מבין שזה לשם תחושת הביטחון שלה. לא בטוח שהייתי מבין את זה אינטואיטיבית בעבר.
מיכאל, רופא: "MeToo היא תנועת מטוטלת. בהתחלה לא הייתה מודעות בכלל, עכשיו יש היפר מודעות. זה קיצון שני טוב, כי הוא מכריח אותנו לחשוב לפני כל דבר שאנחנו אומרים או עושים"
כמו שמהפכות עובדות, גם פה אני מרגיש שיש נטייה לקחת את הדברים לקיצוניות שיש בה שנאת גברים. בעיקר יש לי תחושה שטורגר איזה פחד מגברים, וזה חבל לי נורא. זה גם כל כך אירוני: דווקא כשאנחנו יותר מבינים אותן, הן יותר פוחדות מאיתנו.
בעיניי, בהינתן ש- MeTooהיא תגובת נגד לפטריארכיה שדופקת את כולנו, נשים וגברים צריכים ללכת יד ביד. אבל מה שאני מרגיש זה שנאה ופחד ממני כגבר. אני חושב שצריך לשים לב איפה עובר הגבול בין פמיניזם לפוביה מגברים, לדברים כמו הספר הזה שיצא עכשיו, "גברים, אני שונאת אותם". אני לא רוצה שהבת שלי היא תפחד מהמין הגברי או תשנא אותו.
אם אני מסכם את כל המהלך, אז ברור שהוא חיובי. אבל יש בו שוליים מסוכנים.
גם ניצולי שואה העידו, אבל הם לא באו ובכו
רפי, 80, איש טלוויזיה
MeToo זה סבבה, אבל היא אומרת "גם אני קורבן", ומתוך הנחה שכל הנשים הן קורבנות, קל נורא לקפוץ להנחה שכל הגברים אשמים. אני רוצה לעשות תנועה שתיקרא NotMe. שגברים ילכו עם שלט קטן כזה, כי רוב הגברים שאני מכיר לא עשו מעולם את הדבר הזה. יכול להיות שרוב הנשים נתקלו בזה, כי גבר אחד יכול להטריד עשר נשים, אבל גם בשנים שלכאורה היה מקובל אחרת, לא הכרתי גברים כאלה. אצלי ואצל בני דורי שאני מכיר, זאת תולדה של יחס בסיסי לבני אדם. זה כמו שאתה לא מתעמר בעובדים שלך ולא לועג לאנשים ממוצא אחר. אתה לא עושה את זה כי אתה אדם שגדל על יאנוש קורצ'אק, והערכים שלך הם של כבוד לאדם.
אני רואה את השינוי, הכל מבורך והכל בסדר, אבל זה כמו לשחרר את היהודים ולהכריז שהם לא מפלצות ולא שוחטים ילדים נוצרים לפסח. ואתה אומר 'וואלה, באמת?'. אלה דברים נורא מובנים, לא צריך להגיד אותם. מה שכן, עניין הקורבנוּת הוא בעייתי בעיניי. את זה אני לא אוהב בשום תחום, את התחרות הישראלית של "מי יותר קורבן". נכון שזה התחיל בארה"ב, אבל לא כל דבר צריך להעתיק.
אני מבין ש-MeToo זה עדויות של נשים, וגם ניצולי שואה העידו, אבל הם לא באו ובכו. הם הקימו את המדינה. תנועה שעל דגלה כתוב "עשו לי"? זאת בעיה בעיניי.
מה יהיה אם מישהי תגיד שקרה משהו לא תקין
יאיר, 45, פסיכולוג
אני מטפל בנערות מתבגרות שבאות ממצוקה, עם קשיים פסיכולוגיים. זה אחד על אחת בחדר סגור, ולפעמים אני שואל את עצמי מה יהיה אם מישהי תגיד שקרה משהו לא תקין. הלכה לי הקריירה, לא משנה אם עשיתי את זה או לא.
עם כל הדברים הטובים שהגיעו עם MeToo, ביומיום אני מרגיש שהחופש שלנו קצת הוגבל. לא רק ביחס לנשים: אם אשתי מדברת עם ילדים בפארק, אני נשאר בצד כדי שלא יגידו שגבר זר מדבר איתם. זה עולם כזה שהכל בו נהיה מאוד בקונטרול, וזה טוב, אבל זה הוביל גם לחשדנות יתר. אני מכיר הרבה נערות שממש מפחדות מגברים. גדלתי בשכונה קשה עם הרבה אלימות, ואני לא זוכר שנשים פחדו ככה. אבל יכול להיות שאני פשוט יותר מודע עכשיו, או שאז הן לא דיברו.
מתבגרות יודעות היום מה מותר ומה אסור, וזה דבר טוב ש-MeToo עשתה. התנועה החדירה בהן שהן לא צריכות להיות קורבנות. אבל מבאס אותי שזה הפך להיות יריבות בין המינים במקום מלחמה משותפת בתופעה מכוערת, כי ברגע שמלבישים את זה על מין ומגדר, באופן טבעי הצד השני מתחיל להרגיש מאוים. לדעתי אנחנו בדרך להיות כמו החרדים, שמצאו פתרון מאוד נוח ופשוט הפרידו בין גברים לנשים.
לנשים קשה יותר להתקבל לעבודה עכשיו
משה, 65, שוטר לשעבר וכיום עו"ד פלילי
המהפכה של MeToo אומרת שכדי לספק מרחב בטוח לנשים, לא מספיק לשים את הרף במקום הפלילי, אלא צריך לנקות את החברה מהתנהגויות מיניות שלא מגיעות לרף הזה. הקיצוניות מביאות את זה למצב שהמלחמה היא נגד גברים, שכל הגברים הם מטרידים ואנסים וכל הנשים הן קורבנות. זה יוצר אנטגוניזם וזה טרלול שלם, כי הן קופצות ואומרות "מאמינה לך" בלי לבדוק. הפרנויה של הפמיניסטיות הפנאטיות מובילה אותנו למוסרנות מטורפת. אם מישהי מעיזה לצאת נגד, הן אומרות לה שהיא משרתת את הפטריארכיה או שהיא בורה ובוגדת.
תום, בעל פיצוצייה: "הרבה נשים מרשות לעצמן להגיד דברים לגברים שבמצב הפוך לא היו עוברים. היו לי כמה מקרים שגרמו לי להרגיש כמו פלקט"
כמשפטן אני נגד כל תופעת שיימינג פראית שבה הנפגע הוא המוציא להורג. צריכים להיות עוד מקומות כמו "פורום תקנה", שבהם הבחורה יכולה לחשוף בפני הבחור שפגע בה את ההאשמות שלה. זה לא מוסד מעניש, לא חקירת משטרה, אלא 'בוא תתרום להחלמה הנפשית שלי, כי פגעת בי וכדי לרפא את עצמי אני צריכה שתודה בזה'. צריך להבין: אנשים שמגיעים ממקומות שונים, מתקופות שונות, תופסים דברים בצורה שונה. אי אפשר שהשיימינג יגבר בקלילות מדהימה על כל הסייגים והבלמים שפיתחנו, בלי חזקת החפות, בלי חקירה נגדית, בלי דרישה לראיות מינימליות. אם מישהי רוצה להגיד משהו ברשת - שתעלה את הנושא, אבל בלי שמות, כי שנים לא דיברת ועכשיו את פוגעת באדם בצורה לא מידתית.
אני אבא לבנות, ואני יודע שלנשים קשה יותר להתקבל למקומות עבודה עכשיו בגלל MeToo. בצבא יש פתאום פקידי לשכה במקום פקידות לשכה. במקומות רבים גברים מעדיפים לעבוד עם גברים וחוששים שנשים ייכנסו לצוותים אינטימיים. הם חוששים להיות בוסים של נשים.
המסרים של MeToo הופנמו. נגיד, בחורה עושה השתלת חזה. היא רוצה להיות יפה וסקסית, הולכת עם מחשופים. כל השנים פחדה ועכשיו היא רוצה להשוויץ. אבל אף אחד לא אומר לה כלום והיא לא יודעת אם בכלל שמים לב אליה, כי השיח שלנו הפך להיות פורמלי, יבשושי, מפוחד. אין דבר כזה חיבוקים, נשיקות. אנשים לא רוצים להסתבך.
יש עורכות דין שמגיעות לבית משפט בלבוש פרובוקטיבי. גברים מגיעים בחליפה ולבוש קבוע ולא יכולים לבוא עם חולצה פרחונית. אצל נשים יש התפרקות, אחת באה במיני שרואים לה את התחתונים וכל העצורים מבסוטים. היא מתכופפת ולא באה עם חזייה ורואים לה את החזה. בגלל הכללים של MeToo, שופט לעולם לא יעיר לה על הלבוש. לעומת זאת, שופטת לא תתבייש לשלוח אותה להתלבש.
אגב, כשאני מייצג גבר שחשוד בהטרדה מינית או במעשה מגונה, אני מעדיף שופטת. היא תרשה יותר לחקור את המתלוננת בדברים קריטיים, למרות שהם אינטימיים. שופט לא יאפשר לשאול שאלות כדי לא לפגוע במתלוננת, הוא יבלום אותך כי הוא מפחד. ככה שאלות חשובות לא נשאלות.
התנועה הזאת גרמה לי לראות דרך עיניים של נשים
שלומי, 44, קבלן
בעבודה הקודמת שלי הייתה מזכירה מאוד אלגנטית, ושאלתי את אשתי אם זה סביר שאחמיא לה על זה שהיא לבושה יפה. פעם לא הייתי חושב פעמיים, ו-MeToo גרם לי לחשוב. אשתי אמרה שלעניות דעתה זה בסדר. אבל MeToo גרם לי גם להבין שבסדר או לא זה עניין סובייקטיבי, אז שאלתי את המזכירה, והיא אמרה שברור שכן ושנעים לה לשמוע.
לפני שנה הייתי בפגישת עבודה שהייתה בה רק אישה אחת מול די הרבה גברים, כולם בכירים. איכשהו הגענו לדבר על בתי כלא פרטיים ולמה זה לא אפשרי, ואחד מהם פנה אליה ואמר שרק עובד שב"ס יוכל להפשיט אותה אם היא תיעצר. היא נפגעה מזה שהדוגמה הופנתה אליה, וכשסיפרתי לאשתי היא אמרה שגם היא הייתה מתכווצת.
התמועה הזאת גרמה לי לראות דרך עיניים של נשים. עצם זה שאני מבין גם בדיעבד שמשהו שאמרתי או עשיתי היה לא בסדר ואני אתנצל על זה - זה אומר שהדבר הזה עשה מהפכה.
בנות מרגישות שיש להן הגנה והולכות חצי עירומות
ליאור, 60, צלם
כאבא לשלוש בנות שמחתי מאוד על MeToo, כי אני יודע כמה גברים הם מאיימים ומגעילים. כשהבת הצעירה שלי הלכה לצבא, אמרתי לה שאם מישהו יעז לגעת בה נגד רצונה, אני תולש לו את האצבעות ולא מפחד ללכת לכלא.
מצד שני, אם אתה יושב בשדרה, אחת לשעה תעבור אישה שחוזרת מהים בבד ים רטוב וברור שאני אסתכל. אני גם יוצא מנקודת הנחה שהיא יודעת שהגברים מסתכלים עכשיו. יש גם את הבנות ששמות מכנסי יוגה שנכנסים לתוך הפושפוש. היא נעמדת לידי להזמין קפה והוא בגובה העיניים, מה אני אמור לעשות עם זה? אני לא רוצה לראות את זה בכלל, אבל זה שם בחוץ.
משה, עורך דין: "אני נגד כל תופעת שיימינג שבה הנפגע הוא המוציא להורג. אי אפשר שהשיימינג יגבר על כל הסייגים והבלמים, בלי חזקת החפות, בלי חקירה נגדית"
אין לי מחשבות רעות, אני לא פדופיל. אני רק אומר שזה יותר מדי. אלו בנות שמרגישות ש-MeToo עובד, שיש להן הגנה ומותר להן ללכת חצי עירומות ואף אחד לא יכול להגיד כלום. אני מבין את זה, אבל זה לא נעים: עומד לידך פושפוש עטוף בניילון חום אופנתי ואתה לא יכול להסתכל על הקפה שלך כי השחלות שלה שם. שום דבר לא יקרה אם תשימי מכנסיים קצרים.
גברים נזהרים, וזה טוב
אוריה, 55, רופא בכיר
MeToo היא תנועה מוצדקת, אבל יש מי שמנצל אותה לרעה.
יש אצלנו מתמחה שטענה שרופאים בכירים הטרידו אותה מינית. היא תיארה את התחושות שליווה אותה, איך הייתה חוזרת הביתה ומתקלחת וכמה היחס הזה מעליב. היא לא נקבה בשמות, אין תביעה עד כמה שידוע לי.
לפני שאותה אישה סיפרה את מה שסיפרה, היא התנהגה באופן שלא מצופה ממתמחה. כאילו כולם חברים שלה, בפאמיליריות, בפלרטטנות. כולנו פחדנו ממנה בגלל זה, עד כדי כך שגם בשיא העומס העדפנו שלא תבוא לעזור כי לא רוצים להיות איתה לבד בחדר. גם האחיות לא הבינו למה היא נשענת או נשפכת על מישהו ככה. העניין הוא שהיא מתמחה לא טובה, עושה פשלות, מסכנת חיי אדם. כשפניתי למנהל המחלקה ואמרתי שיש בעיה איתה, הוא אמר שהוא יודע אבל אי אפשר להתעסק איתה. הרי היא טענה שהיא הוטרדה, ואם יפטרו אותה היא תטען שבית החולים מנסה לפגוע בה. לפני MeToo הוא היה מעיף אותה. היום אף אחד לא יתעסק איתה.
שגיא, איש צבא: "MeToo לא שינתה את הקוד המוסרי של אנשים. הדיבור נהיה 'אחי, תהיה זהיר, אתה עלול להסתבך' ולא 'אחי, תיזהר, אתה פוגע'"
כשהייתי מתמחה עשיתי בדיקות רקטליות, גם לנשים כמובן, כשיש רופא או אחות בחדר. הקפדנו על זה. היום אני נמנע מלעשות בדיקות כאלו בגלל נושא הטרדות המיניות, אני לא רוצה להיכנס לסיטואציה שיכולה להתפרש לא נכון. במקרים כאלה אני מעדיף לשלוח את האדם למיון ושיעשו את זה שם. אני רוצה להישאר נקי, אבל אני בספק אם בדיקות רקטליות מבוצעות במיון. בטח לא בצורה אינטנסיבית כמו בעבר. אני חושב שגם שם הרופאים חוששים שמישהי תטען שהבדיקה נעשית שלא לצורך.
זאת ההשפעה השלילית של MeToo על העבודה שלי. החיובי הוא שגברים נזהרים הרבה יותר באיך שהם מדברים בנוכחות נשים. תקינות פוליטית היא דבר נכון, גברים לא צריכים לדבר בצורה מינית שיכולה להעליב נשים. אני חושב שטוב שהם ייזהרו באמירות שלהם, ואני רואה שינוי.
יש צביעות בתנועה הזאת
תום, 27, בעל פיצוצייה
מה זה MeToo? להקה? אה, נזכרתי.
גם אני מוטרד מינית כל היום. נכנסת לי אמא עם תינוק ומניקה אותו, למה אני צריך לראות את זה? נכנסת בחורה בלי חזייה ואני בדיוק סופר כסף והיא מבלבלת אותי. אני לא רוצה לראות את זה, אבל אתן הולכות ככה, איך לא נסתכל? ואז אומרים שאני אנס.
אבל אני מבין את הנשים. אי אפשר לחיות עם ההרגשה שהוטרדת, זה כמו שפרצו אליי הביתה והרגשתי מלוכלך. או כשאמא שלי עברה הטרדות מיניות מהבוס שלה. גם לי היה סיפור כשהייתי בן שמונה, ילדה בת 12 רכבה עליי ורק הרבה אחרי הבנתי מה זה היה בכלל.
אני חושב שיש צביעות בתנועה הזאת, כי הרבה נשים מרשות לעצמן להגיד דברים לגברים שבמצב הפוך לא היו עוברים. היו לי כמה מקרים שגרמו לי להרגיש כמו פלקט, אז אני מבין נשים, אבל יאללה, מה להיתקע על זה עכשיו? יש יותר מדי תקינות פוליטית, כולם נעלבים מכל דבר. אם מישהו יקרא לי יהודון, אני איעלב? למה מי הוא? כן, מאדר פאקר, אני יהודי ואני שם עליך זין. שימו זין גם אתן.
עדיין יהיו בדיחות גסות, משפילות ומבזות
שגיא, 50, איש צבא
MeToo בפירוש יצרה הרתעה משמעותית בעיקר בקרב מפקדים מול פקודות, כי הם מפחדים לאבד את הקריירות שלהם, אבל אני לא חושב שהיא שינתה את הסטייט אוף מיינד או את הקוד המוסרי. הדיבור נהיה "אחי, תהיה זהיר, אתה עלול להסתבך" ולא "אחי, תיזהר, אתה פוגע". עדיין יהיו בדיחות גסות, משפילות ומבזות. הן רק יסופרו בחדרים שבהם אין נשים.
הצבא בהקשר הזה הוא סביבה ייחודית ומאתגרת. אני לא מכיר הרבה מערכות ששמות בחור בן 25 עם בחורה בת 18 בלילה בסיטואציה אינטימית בחלל סגור, ותסתדרו כי זה מה שיש. הצבא מאתגר את האופי האנושי בהקשר הזה ומייצר פוטנציאל לאי הבנות. אני נמצא בחדר שלי עד 12 בלילה, פתאום מגיעה הקצינה שלי על אזרחי כדי לדבר על סוגיה מסוימת. האם אין בי חשש שתיווצר אי הבנה? יש. לשמחתי זה לא קרה.
נתקלתי לפחות בשני מקרים שבהם הרוח של MeToo נוצלה לרעה. היה מקרה של נגד מטבח שחייל איים להתלונן שהוא הטריד אותו מינית אם ישלחו אותו לעבודות מטבח, והמקרה השני היה עם אישה. זו הבעיה בתנועה המבורכת הזאת. אם יש תלונה, המשפחה שלי תדע מזה וירחיקו אותי מהתפקיד. אולי יום אחד יגידו לי שזוכיתי מחמת הספק, אבל השם שלי כבר הרוס. האם זו תופעה רווחת? ברור שלא. אבל אם על כל 20 הטרדות מיניות יש מקרה אחד כזה, זאת עדיין בעיה.
לקחו להם את הכוח. רחמים עליהם
ד"ר זאב לרר, התוכנית ללימודי נשים ומגדר אוניברסיטת תל אביב
MeToo לקחה מגברים את הכוח לערפל את מה שהם עושים. הרי איך זה עובד? אני כופה עלייך פעולה אלימה מינית, אבל לי יש את הכוח לקרוא לזה בשמות אחרים: אני רק צוחק איתך, סתם הייתי נחמד אליך, את רצית את זה. הכוח טמון ביכולת שלי לקרוא לדברים בשמות שונים, וכך להמשיך לעשות אותם. ב- MeTooבאו הנשים ואמרו שהטרדה מוגדרת על פי מה שהן מרגישות וחוות, וזה מאוד אפקטיבי. כל כך אפקטיבי שאת רואה גברים שבוכים על זה שלקחו להם את הכוח. רחמים עליהם, הם לא יכולים להטריד יותר וגם לא לתת לזה שמות אחרים.
יש כמובן גם גברים שהפנימו את השינוי, אבל רבים מדברים במונחים של "אני מפחד, כל אחת יכולה להגיד כל דבר". אני בכוונה לא מדבר על האשמת קורבן, שזה שיח שאני שומע גם מנשים מבוגרות: איך הן מתלבשות ככה, איך הן מפלרטטות ככה. נשים יותר מרשות לעצמן להגיד את זה מגברים, כי עבור גברים זה לא לגיטימי.
אחרי חמש שנים, אני לא חושב ש-MeToo היא מהפכה גדולה. היא באה לידי ביטוי ברמה של שיח, אבל בפועל הנשים לא מוגנות מהטרדות מיניות, לא מקבלות צדק ולא מוגנות. התנועה הזו לא תורגמה למערכת פרקטית, בין השאר כי החוק הפלילי והארגונים לא באמת יכולים להסביר מה זאת הטרדה מינית. אפשר להבין מה זה רק דרך העיניים של האישה, כי הטרדה זו כל פעולה שנכפית עלייך ושאת חווה אותה כפגיעה.
לרר: "האשמת קורבן אני שומע גם מנשים מבוגרות. איך הן מתלבשות ככה, איך הן מפלרטטות ככה. נשים יותר מרשות לעצמן להגיד את זה, עבור גברים זה לא לגיטימי"
יש הרבה גברים שמסתובבים עם שלדים בארון, והם רואים את ההוקעה הפומבית ואומרים, 'אולי מחר תבוא מישהי ותעשה לי שיימינג'. הפתרון הבעייתי הזה של השיימינג - אנחנו דרדרנו את עצמנו לשם, כי שום דבר לא הגן על הנשים. MeToo נתן להן כוח שהחוק לא נתן להן.
הגברים צריכים לקפוץ למים וללמוד לדבר
תמיר אשמן, מומחה לטיפול בגברים ומנהל הפורום ללימודי גברים באוניברסיטת תל אביב
MeToo היא לא מאבק על שוויון מגדרי, אלא על איכות חיים של נשים. השנים הנוכחיות הן תקופת הסתגלות, אז יהיו גברים שיגידו שנשלל מהם לייצר מגע או שהם מבועתים. אבל אני יכול לומר שסביבת העבודה של נשים בטוחה יותר משהייתה לפני חמש שנים.
גם הקורונה האיצה דברים. זה שנדחסנו בתוך הבתים שינה את הפוליטיקה המגדרית בתוך המשפחה, וכמו ש- MeTooזעקה על החוויה של נשים שהוטרדו והותקפו, כך גם בשדה המשפחתי נשים רצו לפרוץ את המבנה הדכאני. לכן ראינו עלייה מטורפת בכמות הפניות לטיפול באלימות במשפחה.
אשמן: "יש אפשרות לעבודת ריפוי שבה במקום לתלות את הגבר בכיכר העיר, מבינים שגם הוא עבר הסללה, כמובן בלי להצדיק את מעשיו. חמלה אינה הצדקה"
כדי ליישם באמת את מהפכת MeToo, נדרשת תנועה דומה של גברים. זה התחיל לקרות בתוך הקהילה הלהט"בית, שם יותר גברים מדברים על מה שהם עברו. MeToo היא תנועה של ריפוי, כי נשים פוסט טראומטיות נעות כל הזמן בין להדחיק ולחשוף, וגם בגבר פוסט טראומטי פועלים שני הכוחות האלה: מצד אחד הוא רוצה להדחיק, מצד שני לדבר. השאלה היא אם החברה הישראלית תעודד גברים לשבור שתיקה ולספר על פגיעות מיניות בטירונות, בישיבות, בקיבוצים, באקדמיה, כי אנחנו יודעים שעד גיל 17 נערים ונערות נפגעים מינית כמעט באותם מספרים. רק שזה לא סימטרי, כי הצד התוקף הוא בדרך כלל גבר.
מעבר לדברים הללו נדרש צעד נוסף, כי מגדר אחד שהוא רעיל מול מגדר שני שהוא קורבן - כך לא נראית מפה של גאולה וריפוי. יש אפשרות לייצר תהליכים של צדק מאחה, עבודת ריפוי שבה במקום לתלות את הגבר בכיכר העיר מבינים שגם הוא עבר הסללה, כמובן בלי להצדיק את מעשיו. חמלה אינה הצדקה, אלא הבנה שגם היא וגם הוא עברו תרבות מגדרית דכאנית ואלימה. אם היא לא תדבר, הוא לא יידע שהוא פגע. וכשהוא יודע שהוא פגע, זו האחריות שלו להיכנס לתהליך של ריפוי וסליחה.
צדק מאחה זה שלב שטרם הגענו אליו, מוקדם מדי לזה. קודם גברים רבים צריכים להתעורר וללמוד להסתכל על האופן שבו לימדו אותם על מיניות, אהבה. הם צריכים לקפוץ למים וללמוד לדבר.