עירד מרציאנו צייגר (37) היא האישה שהתחילה את הכל. היא הייתה זו שכתבה את הפוסט האנונימי בפייסבוק בו טענה שאיש חיי לילה מוכר אנס אותה; היא זו שקראה לנשים נוספות שנפגעו ממנו לשתף את סיפורן; והיא זו שבהמשך נחשפה באומץ והגישה תלונה במשטרה יחד עם מתלוננות אחרות. אם בסופו של דבר יישב אלון קסטיאל בכלא על עבירות מין - לעירד יש חלק גדול מאוד בזה, אפילו שתלונתה בכלל לא נכנסה לכתב האישום. 

אנחנו נפגשות בביתה בשבוע שבו גייסה מהציבור למעלה ממאה אלף שקל במטרה לממן תביעה אזרחית שהיא מתכוונת להגיש נגד קסטיאל. כשהיא מדברת על השנה האחרונה היא נעה בין כאב, התרגשות, זעם ונחישות - בליל הרגשות שמניע אותה. למרות שהייתה זו שהחלה את חשיפת הפרשה, זו שבזכותה הגיעו עוד מתלוננות, הפרקליטות בחרה לסגור את התיק בעניינה. אנחנו מאמינים לך, הם אמרו לה, אבל בחרו להסתמך על מתלוננות שלדעתם הסיכויים שלהן להוביל להרשעה גדולים יותר. עירד הרגישה נבגדת. "זהו אבסורד גדול של עוול, לשמוע שמאמינים לי, אבל שלא מאמינים ששווה להילחם למעני", אמרה בזמנו.

לקמפיין המימון של עירד מרציאנו צייגר

"הפרקליטות לא פנתה אלי עד הרגע האחרון, לא היה לי מושג איפה החקירה עומדת ואם יש כתב אישום", היא אומרת היום. "הודיעו לי שאני מחוץ לכתב האישום פחות מעשרים וארבע שעות לפני שהגישו אותו. אני חושבת שבאיזשהו מקום היה להם ברור מההתחלה שאני בחוץ, הם ישבו עם דפים ולא עם בני אדם, לא עניין אותם לשמוע אותי, רפרפו על התיק שלי ושרפו".

נשמע שמאוד נפגעת מההתנהלות של הפרקליטות.
"שמעתי סיפורים על התנהלות של שוטרים ופרקליטים בתיקים, אבל שום דבר לא מכין אותך לרגע שבו תוקעים לך את הסכין בלב. הפרקליטות מנקה את החברה עם סמרטוט – והסמרטוט הוא הנפגעת. את בכלל לא צד בהליך. יש לא מעט נפגעות שחתמו על הסדרי טיעון שלא מקובלים עליהן בכלל. ואז את גם עוברת תהליך מזעזע של חקירות שהן 'אונס שני', גם מקבלת איומים שתתני פרטים אישיים וחסויים, גם מושכים אותך חודשים ושנים - ובסוף בכלל אין לך סיי. הרי מה זה אונס אם לא מישהו שמבטל את הקיום שלך? וההליך הפלילי ממשיך לבטל את הקיום שלך. את מסמך, לא בת אדם".

עירד סופי (צילום: עופר חן)
"הם ישבו עם דפים ולא עם בני אדם, רפרפו על התיק שלי ושרפו". מרציאנו צייגר על הפרקליטות | צילום: עופר חן

"אני יודעת שמחכות לי חקירות קשות, התאכזרויות מצד עורכי הדין, האשמות חסרות שחר"

בסוף 2016 הוגש נגד אלון קסטיאל כתב אישום ובו שורה ארוכה של עבירות מין חמורות שנעשו, על פי תיאור של הפרקליטות, "תוך ניצול בוטה של השפעת האלכוהול, לעיתים עד ערפול חושים". אבל שנה לאחר מכן, בינואר האחרון, קטסיאל חתם על הסדר טיעון בו הוא מודה בביצוע ארבע עבירות מין בלבד. נוסח ההסדר לא כלל הודאה באונס, אלא בניסיון אינוס, מעשה מגונה והטרדה מינית.

לטענת הפרקליטות, עסקת הטיעון נחתמה בין היתר מתוך נכונות למנוע מהמתלוננות את הקושי הנפשי שבהליך המשפטי הארוך, אך עוררה ביקורת רבה שהיא היטיבה עם הנאשם. לדיון בעסקה הגיעה עירד עם שלט שעליו כתבה "אלון קסטיאל אנס אותי", ותמונתה הפכה לביטוי הכי מזוהה עם הפרשה. "ידעתי שהמעשה שאני עושה הוא לא פשוט, אמיץ ופרובוקטיבי באיזשהו אופן. קיוויתי שגורם אחד או שניים מהתקשורת יצלמו את זה אבל לא שיערתי בנפשי מעולם שזו תהיה התהודה".

יכול להיות שבמעשה הזה, באיזשהו אופן, לקחת את החוק לידיים שלך? בכל זאת התיק שלך נסגר.
"מעולם לא ביטלתי את הלגיטימיות של בתי המשפט. אני לא יוצאת נגד הסדר הטיעון עצמו כי הנפגעות חתמו עליו - ואני לא יוצאת נגדן. יצאתי נגד העובדה שהפרקליטות ומדינת ישראל, שממומנת מהכסף שלי ושל כל אלו שסגרו להן את התיק, לא האשימו אותו באונס. הגיעו אליהם ארבע עשרה מתלוננות, חמש מתוכן סיפרו על אונס - ובסופו של דבר מדינת ישראל לא מאשימה את האדם הזה באונס? ישבתי בבית ותלשתי שערות. אמרתי לעצמי, אם הם לא אומרים את האמת, אני אגיד את האמת, סבבה. הרגשתי שלא הותירו לי שום ברירה".

עירד סופי (צילום: עופר חן)
"ישבתי בבית ותלשתי שערות. אמרתי לעצמי, אם הם לא אומרים את האמת, אני אגיד" | צילום: עופר חן

אפשר לומר שבזכות התמונה הזאת הפכת ל"נערת הפוסטר" של פרשת קסטיאל.
"דווקא כשהפרשה נחשפה שמרתי על פרופיל מאוד נמוך, כל האדמה רעדה לי מתחת לרגליים, אבל לעומת נפגעות אחרות  נחשפתי פחות. גם כי הבנתי לאיזה תהום התחלתי לצלול ועד כמה החיים שלי הולכים להשתנות, וגם, אפילו שהיום זה אולי זה יישמע מופרך, לא רציתי להיות השם והפנים של הפרשה. אני כל כך הרבה דברים מעבר לנפגעת, שלא רציתי שברגע שיראו את השם והפנים שלי יגידו 'אה נכון, זו שאלון קסטיאל אנס'".

למרות הרצון לא להיות מתויגת כנאנסת עירד חוזרת לזירה המשפטית, הפעם בהליך אזרחי שאמנם אינו יכול להסתיים בהרשעה פלילית - אבל עשוי להסתיים בתשלום פיצויים לטובתה. "לעומת ההליך הפלילי, בהליך האזרחי הנפגעת היא צד" היא מסבירה, "וזה מה שאנחנו רוצות – הכרה, רוצות קול, רוצות שיראו אותנו. בהליך האזרחי אני התובעת, לא המדינה".

החלטת ללכת על הליך אזרחי בגלל הסדר הטיעון?
"מרגע שהעליתי את אותו פוסט פייסבוק היה לי ברור שאני הולכת עם זה עד הסוף. לא ידעתי בדיוק מה זה אומר ומה אעשה בכל שלב, אבל באיזשהו מקום התחייבתי לחשוף את הפגיעה שלי, לחשוף את האמת ולהילחם באופן אישי במאבק שהוא של נשים רבות במדינה - אבל האנס שלהן הוא לא סלב ואותן לא יבואו לראיין. לארבעת אלפים נשים סוגרים את התיק בפרקליטות בשנה, יש עוד אלפי נשים כמוני שאתם לא יודעים עליהן ולא נחשפו".

את מדברת על הליך אזרחי כעל פתרון, אבל גם שם תעברי חקירות לא פשוטות.
"כמו כל שלב שעשיתי גם כאן אין לי דרך להתכונן לזה באמת. אני קופצת למים ואחרי זה לומדת לשחות. אני מודעת לזה שגם בהליך של תביעה אזרחית מחכות לי חקירות קשות, התאכזרויות מצד עורכי הדין שלו, האשמות חסרות שחר על אמינותי וכנותי, מתקפות. אבל אין לי ברירה. אני הולכת עם זה עד הסוף".

עירד סופי (צילום: עופר חן)
"חברות היו מסמסות לי, 'עירד רק תגידי שאת חיה' ולא מסוגלת לענות" | צילום: עופר חן

ומה את רוצה?
"אני את ההכרה שלי קיבלתי, אפילו מהפרקליטות שסגרו לי את התיק קיבלתי את ההכרה, ומהציבור בטח שקיבלתי. כשלהגיש תלונה במשטרה הייתה אפשרות זה מה שעשיתי, ועכשיו אם תביעה אזרחית זה אפשרות אז זה מה שאני אעשה. קפצתי לאיזושהי תהום ואני ממשיכה בנפילה חופשית עד שאני אפגע בקרקעית, והקרקעית הזו לא הגיעה מבחינתי".

אז המטרה היא לנקום בו? לרוקן לו את הכיס?
"נעשתה בי פגיעה. אני שילמתי ועדיין משלמת מחיר. שישלם. תרתי משמע. זה לא ממקום של נקמה, לי נגרם נזק שאפשר להוכיח על הנייר. סלחו לי על הציניות אבל 'שברת שילמת'. למה אני צריכה לשלם את המחיר על פשעים של מישהו אחר שנעשו לי בגוף ובנפש? למה זו נקמנות?"

את מחפשת להעניש אותו?
"עונש זה הליך פלילי, בן אדם ישב בכלא זה עונש, להרחיק אותו מהחברה. הליך אזרחי זו עסקה. זה שלא הייתי חלק מכתב האישום לא אומר שזה לא התוקף שלי שעומד שם לדין פלילי. אבל יש שם עוד נפגעות שנותרו בכתב האישום ושילמו מחיר כבד ממני".

עירד עם השלט צילום מוטי קמחי (צילום: מוטי קמחי באדיבות YNET)
"ידעתי שהמעשה לא פשוט, אמיץ ופרובוקטיבי באיזשהו אופן". מרציאנו צייגר על צילום התמונה עם השלט | צילום: מוטי קמחי באדיבות YNET

ואיך את מתמודדת עם התקופה הזו ברמה האישית?
"בחלק מהשנה האחרונה הייתי ממוטטת נפשית ולא תפקדתי, חברות היו מסמסות לי 'עירד רק תגידי שאת חיה' ואני לא מסוגלת אפילו לענות חזרה. אבל אני נעה כל עוד יש לי יכולת לנוע. אני באטרף כי אני יודעת שבכל רגע היכולת שלי לנוע יכולה להיגמר. אז אני בין חוסר יכולת - לשיא היכולת, ובלילה שותה עראק כדי להירדם ולעמעם את הסיוטים שרודפים אותי".

"ואז אלון הגיע וריסק את הכל"

לפני שלוש שנים עירד הייתה בשיאו של תהליך יצירה אישי. אחרי עבודה עצמית של שנים, היא הצליחה לשים מאחוריה טראומה מינית קשה שעברה בילדותה; וחוותה פריחה אמנותית ומקצועית ועבדה על עיצוב של קולקציית בגדים, שהיא השקיעה בה אלפי שקלים. "זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהרשיתי לעצמי להאמין בעצמי עד הסוף, להתחיל לחשוב כלכלית ולהתפרנס מהאמנות שלי. ואז אלון הגיע ופשוט ריסק את הכל".

 מה זה אומר, את הכל?
"זה לאבד אמון בבני אדם, במיוחד במין הגברי. זה חזרה להתמכרויות כמו סיגריות ואלכוהול, נטייה לדיכאונות והתפרצויות זעם בלתי נשלטות. מדי פעם עולה לי צורך עצום להתנתק מהעולם ומהחברה, לתקופות ארוכות, ממש תחושה של להיעלם מעל פני האדמה. גם למשפחה שלי מאוד לא פשוט עם מה שקרה לי. להיות קרוב משפחה של מישהי שנפגעה זה קושי ומחיר גדול לשלם והחשיפה בעצם נכפתה עליהם".

עירד סופי (צילום: עופר חן)
"קורבן זה מישהו ששמו על המזבח, קשרו ושרפו ומת. אני לא קורבן" | צילום: עופר חן

במשך כמעט שנתיים התמודדה מרציאנו צייגר לבדה עם התקיפה, עליה היא מעדיפה לא לדבר. "הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שהוא אנס". אלא שבשלב מסוים נודע לה שבשונה ממה שחשבה, קיימות נפגעות נוספות - והרבה. באתו רגע היה לה ברור: היא לא לבד והיא חייבת לעשות משהו כדי לעצור את זה. בנובמבר 2016 פרסמה פוסט אנונימי בו הזדהתה כנפגעת אונס על ידי גבר מוכר וכתבה, "אם נפגעתן בעצמכן על ידי איש עסקים, נדל"ן וחיי לילה תל אביבי, אני ממש מפצירה בכן לפנות למאגר התוקפים מינית של 'אחת מתוך אחת'. אם אתן מכירות מישהי כזו, אנא תיידענה אותה לגבי הפוסט הזה, אבל בבקשה אל תלחצו עליהן במקרה שהן לא רוצות".

כמה ימים בלבד לאחר מכן הפרשה התפוצצה בתקשורת, ושמו של קסטיאל נחשף ביחד עם שורה של עדויות על תקיפות מיניות. "אמרתי לעצמי עכשיו! עכשיו! צריך לעצור אותו עכשיו! כל שנייה שאני לא עוצרת אותו, בפוטנציה מישהי נפגעת!"

למה בחרת לפוצץ את זה ככה, ברעש וצלצולים ומול כל עם ישראל? למה לא ללכת למשטרה וזהו?
"כפעילה פמיניסטית אני יודעת איך הדברים עובדים. אמון גדול לא היה לי בגורמי אכיפת החוק ובהמשך הדרך איבדתי אותו אפילו עוד יותר. הרגשתי שאם אלך להגיש תלונה ישר איזה שוטר ירים אליו טלפון או שיצחקו לי בפרצוף. רציתי להגיש לתלונה במשטרה ממקום של כוח - ובשביל זה הייתי צריכה שהסיפור יהיה כבר בחוץ. יתרה מכך בגלל שידעתי בוודאות על קיומן של נפגעות רבות, רציתי שהן ידעו שהן לא לבד. כי אם המשטרה הייתה בשושו מגיעה לכל אחת מהן אני חושבת שהן לא היו מעזות להגיש תלונה במשטרה. החשיפה של הפרשה הביאה ארבע עשרה מתלוננות תוך חודש. עבור רבות מהן זה היה אישרור שהן לא לבד. נכון שזה נתן לו זמן להתכונן חודש בבית עם עורכי הדין שלו ולהמציא סיפור על כל אחת, אבל אני רציתי שהנפגעות תקבלנה כח ואומץ".

עירד סופי (צילום: עופר חן)
"מדי פעם עולה לי צורך עצום להתנתק מהעולם ומהחברה" | צילום: עופר חן

היא מתגוררת ברחוב שקט בעומק שכונת התקווה בתל אביב. רחוב צר, מרוצף אבנים הולנדיות, מקושט בכביסה שמתייבשת בשמש אפריל הנעימה. דירת שני החדרים אותה היא שוכרת מלאה בצמחים ויצירות פרי עבודתה. בדירה שלושה חתולים וגור אומנה, לאחד מהם חסרה עין. כשאנחנו עושות הפסקה קצרה, היא מביאה לשולחן שתי כוסות זכוכית מלאות עראק ומתיישבת על ערימה של כריות. למתבונן מהצד השקט הזה יכול להראות כמעט אידאלי, אך למעשה הוא מסתיר סערה גדולה, שהולכת להתגבר בקרוב, כשבעוד חודשיים ייגמר קמפיין המימון באתר Giveback, ועירד תצא לקרב המשפטי הבא.

"ההחלטה לפתוח קמפיין מימון המונים היתה לא פשוטה. כשהבנתי כמה מטורפות העלויות של הליך אזרחי, הרבה אנשים אמרו לי תפתחי מימון המונים מלא יתרמו לך, אבל משהו לא הרגיש לי נכון. קשה לי לבקש עזרה ועוד יותר קשה לקבל עזרה. פחדתי שזה ייראה פופוליסטי או יהפוך לקרקסי, במיוחד אחרי שהתמונה שלי מחזיקה את השלט הפכה למשהו הרבה יותר גדול ממה שדמיינתי".

אז מה בסוף גרם לך ללכת על האפיק הזה?
"מרגע שעלתה האופציה לרתום את הסיפור האישי שלי עבור נפגעות אחרות, ולנסות לגייס כסף שיעזור גם לאחרות - זה מה ששכנע אותי".

_OBJ

והקמפיין גיוס שלך התפוצץ.
"אני חושבת שהקמפיין הצליח לא רק בגלל הפרשה, אלא גם בגלל שינוי תודעתי בחברה. כשהסיפור נחשף היו מלא טוקבקים שקראו לנו 'גולד-דיגריות' והיו בטוחים שמדובר באיזו המצאה. אני זוכרת איך לפני כמה שנים היינו מדברות בקהילה הפמיניסטית על האשמת הקורבן - ובחוץ העולם היה מלא בזה. היום אני רואה שתוקפים מאשימי קורבן. נחשבנו אז למשוגעות כשפמפמנו את זה, אבל באיזשהו מקום הצלחנו. ואנשים מבינים שנשים לא סתם מדמיינות וממציאות ומשקרות ומאשימות שווא, ואם מישהו מיליונר ויש 16 נשים שמאשימות אותו, אז זו לא קונספירציה".

יכול להיות שלאנשים קל להתחבר ולתרום לקורבנות?
"אני ממש לא חושבת שאנשים רואים אותי כקורבן. נפגעת – כן, לא קורבן. קורבן זה מישהו ששמו על המזבח, קשרו וביתרו ושרפו ומת, ואני לא קורבן. אני עדיין חיה ונושמת. אני לא קורבן, נפגעתי ומאז אני אוספת את הרסיסים אבל אני עוד חיה. מה שעשו לי הוא לא בלתי הפיך ובקורבן יש משהו סופי וסופני".

נכון לרגע כתיבת שורות אלה, גייסה מרציאנו צייגר 109 אלף שקל, מספר שיגדל בחודשיים הקרובים. בסכום תשתמש כדי להוציא לפועל את תביעתה, ואת מה שיישאר ממנו היא מייעדת לקרן נאמנות שתסייע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לממן חוות דעת פסיכולוגית לטובת הליכים אזרחיים. "אני לא יודעת כמה כסף יישאר בקרן בסוף התהליך", היא אומרת, "גם אם זה יהיה מאה אלף שקל זה לא הרבה בשביל קרן. אבל כששמעתי שרותם אלוני דוידוף, עורכת דין שמלווה הרבה נפגעות גם בהליך האזרחי והגם בפלילי, ציינה שהעלויות הגבוהות של חוות דעת פסיכולוגית מהווה מכשול בהרבה תביעות אזרחיות - הבנתי שזה מה שאני רוצה שהקרן תתן".

תסבירי.
"עלות של חוות דעת כזו יכולה להגיע גם לעשרים אלף שקלים. כששמעתי את זה לראשונה נפלטה לי צרחה. אמרתי שאם נייעד את הכסף למשהו כזה, ספציפי, נוכל לסייע להמון אנשים. כבר דיברתי עם כמה גורמים שעוסקים בסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כמו ד"ר יפעת ביטון ממרכז 'תמורה' ואישרו לי שאכן זה בדיוק החלק בפאזל שחסר כרגע, כי הוא הכרחי לתביעות אזרחיות כדי להוכיח את הנזק. האפיק הפלילי, כמו שהוא מתנהל היום, לא מהווה מענה. הרבה נשים שמתלוננות רק מקבלות כאפה מהמערכת ונאלצות לפנות להליך האזרחי".

איך הקרן הזו תעבוד?
"הקרן בעצם תהיה סוג של בנק הלוואות. אם נניח השגנו מאה אלף שקל, זה יכול לסייע לשלוש או ארבע נפגעות לממן חוות דעת פסיכולוגית, ומי שתזכה בפיצויים מהתוקף שלה - תחזיר את הכסף. אני אשמח להיות הראשונה שמחזירה לקרן. נכון, לא כל תיק יזכה, יהיו גם הפסדים, אני לא רוצה לשחזר את האיוולת של הפרקליטות וללכת רק על תיקים שהם מעל לכל ספק. אבל אם הקרן תתפקד כבנק הלוואות היא תוכל להמשיך לקיים את עצמה".

_OBJ

ומצד שני זה גם יכול להכשיל את הקרן, למה לקחת כל תיק?
"אין דבר שנפגעת או נפגע רוצות או רוצים יותר מאשר הכרה בפגיעה. שיגידו נפגעת ואני מאמינה לך. שיש מחיר מעשי, לא רק רגשי ונפשי, מחיר כלכלי לפגיעה. אני עברתי הפסדים כלכליים בעקבות התקיפה שלי. אני התרסקתי והיו ימים ושבועות שלא יכולתי לתפקד. זה מחיר כלכלי שאפשר גם למדוד אותו על הנייר, ואיזו מתנה יכולה להיות מדהימה יותר מלתת למישהי הכרה קונקרטית שחור על גבי לבן, חתומה ומכומתת".

במבט לאחור, יש משהו בדרך שהיית משנה?
"אני לא מושלמת, זה לא שלא עשיתי או שאני לא ממשיכה לעשות טעויות, אבל אני וכל אחת מאתנו עושה בכל רגע נתון את המקסימום שהיא יכולה וזה הכי טוב שאנחנו יכולות. אני מבינה שגם כשאני ממוטטת ולא מתקשרת, זה המקסימום שאני יכולה באותו רגע ואני סולחת לעצמי ומרשה לעצמי להיות שם".

זה משהו שלמדת לאורך המאבק, לסלוח לעצמך?
"כן", היא נושמת עמוקות ומוחה דמעה. "זה משהו שאף פעם לא הרשיתי לעצמי לעשות. אני מכירה בעובדה ששנים הלקיתי את עצמי על דברים שלא הצלחתי לעשות או לא עשיתי. זה די מדהים שדווקא מהמקום הזה של בחירה שהיא לא עבור עצמי, של לעשות צעד כדי להציל אחרות, דווקא שם קיבלתי עבור עצמי ועבור הנשמה שלי המון השלמה. יצאתי להציל אחרות וקיבלתי את עצמי בחזרה".

עורכי דינו של קסטיאל בחרו שלא להגיב לכתבה זו.

תגובת הפרקליטות: "צר לנו על התחושות הקשות. בעניינה של המתלוננת, לא ניתן להוכיח את ביצוע העבירה הנטענת על-ידה ברף הדרוש במשפט הפלילי עקב קשיים ראייתיים משמעותיים, שמפאת צנעת הפרט לא נוכל לפרטם, ולכן התלונה  לא נכללה בכתב האישום.

בכלליות נאמר כי הפרקליטות רואה כערך עליון את הקשר עם המתלוננות והדאגה לשלומן. בתוך כך, תימנע הפרקליטות מהגשת כתב אישום מקום שאין סיכוי סביר להרשעה. זאת, בין היתר, כדי לחסוך למתלוננות הליך שיפוטי ארוך שבסופו עלול ביהמ"ש לקבוע קביעות של חוסר מהימנות בעניינן.

חשוב לציין כי הנאשם הודה והורשע בעבירות מין חמורות ב-4 מתלוננות שונות. הפרקליטות תעתור לעונש מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.

הפרקליטות מעבירה כדבר שבשגרה חומרי חקירה לנפגעי עבירה וזאת בהתאם להנחיית פרקליט המדינה ובכפוף לחוק ולפסיקה. לכן, לא תהיה מניעה להעברת החומרים לאחר שתתקבל פניה בנושא".