הקלישאה אומרת שצריך לעבוד קשה על זוגיות כדי שהיא תצליח. הרושם שמתקבל הוא שכולם עובדים קשה וזה אף פעם לא מצליח.
בשנת 2016 התגרשו בישראל כ-15 אלף זוגות (לשם השוואה, בשנת 2002 זה היה 11 אלף). לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מעט יותר משליש מהנישואים בארץ מסתיימים בגירושים. אבל הנה נתון מעניין: יותר מ-20% מהזוגות שמתגרשים חיו ביחד במשך יותר מ-20 שנה לפני שנפרדו. אם הם החזיקו ביחד כל כך הרבה זמן, מה התקלקל שם בסוף? האם זה בכלל יכול לעבוד?
הזוגות הוותיקים שהתראיינו לכתבה הזאת מתארים שגרה לא פשוטה. שני אנשים תחת קורת גג אחת, חולקים מיטה, חולקים אסלה. שתי ישויות נפרדות הופכות למכונה אחת שתפקידה לנהל בית, לגדל ילדים, לתחזק תשוקה. מה גורם להם לדבוק במנגנון הזה? חלקם, לא תמותו מרוב הפתעה, פשוט מוותרים על המונוגמיה. אבל זה לא בהכרח סוף הנישואים: לפעמים זאת התחלה חדשה. מצד שני, שמירה על נאמנות לא בהכרח מעידה שהכל טוב. זה מה שגילינו לפחות אצל זוג אחד.
האם יש נוסחה אחת ויחידה לניהול זוגיות ממושכת? כנראה שלא. בכלל, אין דבר אחד שנכון לכולם. אפילו לא הדבר ההוא.
#1: אז כולם בוגדים וזהו?
אם נשליך צפרדע לתוך סיר מלא מים ונדליק אש מתחתיו, הצפרדע תקרקר ותשחה בלי דאגות. המים יתחממו בהדרגה והיא לא תבחין בזה. בסופו של דבר המים ירתחו והצפרדע תמצא את מותה במקום שבתחילה היה נוח ובטוח עבורה.
משל הצפרדע והסיר משמש את דרור (כל השמות בכתבה בדויים), 47, כשהוא מתאר את הזוגיות שלו: הוא ואשתו ביחד 16 שנה, חיים בבית פרטי באזור השרון עם שלושה חתולים ושתי הבנות שנולדו להם. שניהם עובדים במקצועות חופשיים, ועל פניו - בטח מהתמונות בפייסבוק - חיים טוב. "אבל לפעמים המים בסיר באמת מתחילים לרתוח", אומר דרור.
נקודת שבר אחת הייתה בנסיעה זוגית לפרובאנס, לפני כשנתיים. "המון שנים לא טסנו לבד ואומרים שזה לא טוב לזוגיות, אז פעם אחת קמנו, השארנו את הבנות עם סבא וסבתא ונסענו. אני מוצא את עצמי נוהג בצרפת, יום אביב שטוף שמש כזה, והיא מספרת לי משהו על אחיה ופתאום עולה לי מין קול פנימי כזה: 'תסתמי, בבקשה, תסתמי. תראי כמה יפה בחוץ ואת משעממת אותי למוות'".
זה לא טוב.
"אני בטוח שזה קורה גם לאחרים, אבל ברור, זה לא נורמלי. זה רגע שאתה רוצה שהיא בעצמה תתאדה".
היו אצלכם עוד סימנים שהמים מתחממים?
"לפני שלוש שנים פגשתי מישהי שפעם הייתי מאוהב בה – ".
הבנתי.
"לא, תתפלאי. רק נפגשנו כמה פעמים, העלינו זיכרונות, החזקנו ידיים. פעם אחת התנשקנו".
קצת כיתה ח', לא?
"בדיוק, יום אחד אנחנו אוכלים ביחד פיצה בים ואני קולט מה אני מסתיר מאשתי".
מה?
"פיצה! כלומר אני כאן בגלל פנטזיה מינית, אבל הסוד הגדול שאני מסתיר זה נשיקה צרפתית אחת ומשולש פיצה, הכי כיתה ח'. וגם הכי מטומטם, כי מבחינת אשתי זה ייראה חמור באותה מידה כמו בגידה".
אז אמרת "אם כבר"?
"אחרי שבועיים היא הזמינה אותי לבית הריק שלה, הכי ברור מה הלך לקרות, אבל באתי בלי אמצעי מניעה וגם הכרזתי על זה כבר בכניסה".
למה?
"אני אדם מונוגמי ואני רוצה להיות מסוגל להסתכל לילדות שלי בעיניים. דחה אותי כל הרעיון שיהיה לי על מה להתוודות בשערי שמיים או באיזה ויכוח. אז באתי בלי לעצור בבית מרקחת כדי שיהיה עניין טכני שימנע ממני לשכב איתה".
אז לבגוד לא, אבל מה לגבי לעזוב?
"אתה נהיה ציני ואומר לעצמך שכל מערכת יחסים בסוף תגיע לאותה נקודה, אבל כאן זה לפחות רוטינה. אתה עושה את זה מתוך שינה, אתה יודע איך למנוע מריבים להגיע לפיצוצים. ואתה גם אומר, אני לא לבד. יש לי סקס, יש לי עם מי לדבר, מישהו לבלות איתו בחגים".
קצת מדכא.
"לא יודע. דמוקרטיה עובדת? קפיטליזם עובד? שום דבר לא באמת עובד. מבחינתי, כרגע, זה הרע במיעוטו".
#2: מה הדבר הראשון שנמאס לראות כל בוקר?
למרואיינים השונים יש תשובות שונות לשאלה ממה נמאס הכי מהר - מ"הקלישאה על הקרש בשירותים", דרך "הפרצוף שלו" ועד "זה לא עניין של לראות משהו, זה לדעת מראש מה היא הולכת להגיד שהורג אותי".
אורית, נשואה 18 שנה ואם לשלושה, מרחיקה עד האייטיז כדי לתאר את פגעי הזמן: "הייתה פעם סדרה כזאת 'פרקליטי אל.איי', ומישהי שם נושאת נאום בפני הבעל שלה על כמה שנמאס לה ממנו. נתקע לי בראש משפט ממש קשה שהיא אומרת לו, 'עייפתי מראשך הקירח ומגבך השעיר'. זה מאוד מדויק וזה תמיד נראה לי כמו פעמון אזהרה".
ממה בדיוק?
"מהטינה המוזרה הזאת שאנחנו מחזיקים. לא רק שאנחנו משתגעים מהתנהגויות ותכונות שהיו שם מלכתחילה, אנחנו גם מאשימים אחד את השני בזה שאנחנו מזדקנים".
#3: רגע, יש בכלל סקס אחרי 15 שנות נישואים?
לדרור ולאשתו יש סקס באופן קבוע, אולי קבוע מדי: "זאת רוטינה מדוקדקת של יום מסוים בשבוע, בתנאים מסוימים. זה חייב להיות ככה, כי זה חשוב ואף אחד מאיתנו לא איבד את החשק המיני, אבל יש אילוצים בגלל הבנות. הסקס כמעט נעלם מחיינו כשהן היו קטנות, אז החזרנו אותו ממקום לא ספונטני. דואגים שהן לא יהיו בבית, מארגנים את הסיטואציה. כמו ארוחת צהריים. אבל עדיף לעשות את זה מאשר להיכנע ולוותר על סקס, כי בלעדיו המתחים נעשים בלתי נסבלים".
יש מה לדבר על תשוקה?
"זאת מילה מגוחכת בהקשר הזה".
רוני, 43, נשוי 17 שנה ואב לשניים, למד על בשרו למה חסמי הסקס המושמצים מכולם הם הילדים. "היינו ביחד שבע שנים, הסקס היה מצוין והכל היה טוב עד שהיא נכנסה להריון", הוא אומר. "הרי נלקחים ממך דרגות חופש ושליטה בסדרי העדיפויות, כל השיחות נהיות על מטלות שיש לבצע. עם הזמן והעייפות זה הוביל לפנקסנות אצלנו. מי עשה מה, כמה ומתי".
הסקס שורד את הילדים?
"הספונטניות נפגעת מאוד ברמת האינטימיות, כי איזו אווירה יכולה להיות שתוביל לסקס לוהט? יוצאים לשתות, חוזרים מבילוי מאוחר, אבל אז צריך להקפיץ את הבייביסיטר הביתה ואתה חוזר ואשתך כבר ישנה. הסקס הוא הדבר המיידי שנפגע, כי מנקודה מסוימת, לפעמים כבר בהיריון עצמו, הרבה נשים רבות מפסיקות להיות מיניות והופכות לאמהיות".
ד"ר שמשון ויגודר, פסיכולוג, מטפל זוגי וסקסולוג: "המיניות נפגעת בדרך כלל אחרי הילד הראשון. אצל רוב הנשים המיניות פוחתת כבר בהיריון, ותקופה מסוימת אחריו יש פחות אנרגיה, דימוי גוף שנפגע, הרחם שצריך להתרגל. הן גם מתאהבות בילד".
תסביר.
"יש מנגנון, לא אצל כל אישה, אבל קיים, שהליבידו הולך לתינוק. והרבה פעמים הזוגות לא יודעים להתמודד עם זה. יש נשים שזה נמשך אצלן שנה, ואז יש עוד לידה ועוד לידה. אז מיניות וילדים לא ממש הולכים ביחד".
זה בדיוק מה שחוותה זוגתו של רוני. "העניין המיני לא חזר אצלה מאז הילדים. אני כאילו מבין את זה, אבל הגבר לא עובר את השינויים האלה והוא מצפה שמתישהו המיניות תחזור".
כמה זמן היא לא חזרה?
"זה נמשך ארבע-חמש שנים והתסכול שלי גבר. אני בנאדם מיני מאוד ואני נמשך לאשתי מאוד, מספיק שתיתן לי קריצה ואני מתייצב. אבל זה לא קרה".
בגדת?
"על ימין ועל שמאל. זה לא קרה ביוזמתי, מישהי התחילה אותי בפייסבוק ולא הרפתה עד שזה קרה, ואז זאת תיבת פנדורה. גיליתי שאני ממש טוב בסקס, אבל פשוט שכחתי את זה. חשבתי שאתעורר יום למחרת עם תחושת אשמה, אבל התעוררתי עם תחושה של ריפוי. זה היה גלגל הצלה לנפש שלי, הזכיר לי שאני גבר נאה, שאני זיין-על. חזר לי כל דבר חיובי שהלך לאיבוד, גם הביטחון העצמי שאשתי לא בכוונה ריסקה לי".
דוקטור צחי בן ציון, פסיכיאטר וסקסולוג: "סקס טוב הוא כמו קומוניזם. כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו. אנשים חושבים שגיוון ושינויים זה עירבון לסקס טוב, אבל סקס טוב הוא לפעמים כמו נעלי בית - נוח, מתאים את עצמו לרגל, לא לוחץ בשום מקום, אפילו שזה לא נוצץ. זוגות מנסים לפתור את הדעיכה בחשק המיני על ידי בגידות, חילופי זוגות, פתיחת יחסים, ואחרי זה מגיעים אליי לתקן".
#4: זה נכון שיש בנישואים שלבים ספציפיים שבהם צצים משברים?
"הגירושים נחלקים שליש-שליש-שליש. שליש נפרדים במהלך השנתיים הראשונות של הזוגיות, שליש אחרי עשור ושליש בגיל הזקנה", אומר ד"ר בן ציון. "כלומר יש מקרים של אי התאמה שבולטת כמעט מיד, ויש כמובן משבר גדול אחרי הילדים, כשמתעוררת אולי תחושה של חוסר שותפות, שאני עושה הכל לבד ולא מתחשבים בי. ואז שוב, כשאנשים יוצאים לפנסיה הם מוצאים את עצמם זה עם זו תחת אותה קורת גג ושואלים את עצמם מי זה הבן אדם הזה".
אפשר לחזות מראש אם זוג ישרוד או לא?
"יש מחקרים שאומרים שתוך עשר דקות מול זוג אפשר לדעת אם יש להם סיכוי או לא. הדבר שמנבא את זה הוא פרגון הדדי והכרת תודה. אני יכול להעיד שבכמה מקרים שפגשתי, ידעתי לומר מיד שזה לא יישאר ואכן כך היה".
#5: מה קורה אם צד אחד רוצה לפתוח את היחסים?
בניגוד לרוני, שבוחר לנהל רומנים סודיים, יותר ויותר זוגות ותיקים מוותרים בהסכמה על הבלעדיות ההדדית. "שנינו באים מבתים שבהם סקס לא היה טאבו", מספרת רוית, 45, נשואה ואם לשניים. "אנחנו מאוד פתוחים בינינו - מדברים על הפנטזיות אחד של השנייה, אם אנחנו נמשכים לאנשים אחרים. לפני כמה שנים הוא התחיל להתכתב עם מישהי, היה פלרטוט. במקום להסתיר ממני הוא הראה לי ואמרתי לו, 'לך על זה'. אחרי איזשהו זמן גם אני התחלתי להיפגש עם מישהו ובשלב מסוים זה הפך לפוליאמוריה".
הנאמנות לא חשובה לכם בכלל?
"נאמנות זאת מילה יפה לרכושנות".
מה חסר בזוגיות ממושכת שהפוליאמוריה משלימה?
"מה שאין בזוגיות גם כשהיא נהדרת, מה שאי אפשר לקבל בה לאורך שנים: הריגוש שבהתאהבות. הרי המכפלה של ריגוש ובטחון היא קבועה - אם הביטחון עולה, הריגוש יורד.
"אהבה זה חיבה, משיכה וחרדת נטישה. אני עדיין חושבת ככה. כשאת עם מישהו 25 שנה, ההתוודעות למישהו חדש מחזיקה אותך חיה. זה סוג מאוד ספציפי של חוויה שאי אפשר לקבל מבן זוג קבוע. שלא תטעי, כשיש זוגיות טובה אז אין לה שום תחליף. אבל הדבר האמיתי בפוליאמוריה זה הרומן, לא הסקס".
ולפעמים דווקא הפרטנר החדש הוא זה שמחזיר תשוקות קודמות. "שנינו אנשים מאוד פלרטטנים", מעידה על עצמה טלי, נשואה 22 שנה ואם לבן ובת. "בגלל העיסוק שלו, בעלי מוקף בצעירות יפהפיות בנות 20 ואני שנים קינאתי וסבלתי מזה. לשנינו היו התנסויות מיניות עם אחרים במהלך הקשר, ופעם סיפרתי לו שאני רוצה להתנסות במין עם אישה. הוא הסכים, למרות שהיה לו חשש מסוים שאתאהב. בסוף עשינו פעמיים סקס עם עוד שני זוגות".
ו...
"לא התלהבנו, אבל את יודעת מה, מאז אני דווקא מסופקת. בעלי חתיך, הסקס טוב. אם אני רוצה משהו אז זה רק בשביל הריגוש".
ד"ר ויגודר: "ברור שיחסים פתוחים ופוליאמוריה נעשו נפוצים יותר בשנים האחרונות, אבל אני לא יכול לומר אם זה עובד או הרסני לקשר. על פניו זה נראה פתרון מעולה, רק שזה כמו מלחמה - אתה יודע איך זה מתחיל, לא איך זה יסתיים. נניח, תמיד יכולה להיות התאהבות באדם הנוסף".
אז מה כן עובד?
"האורים והתומים בתחום הטיפול הזוגי, הפסיכולוגית אסתר פרל, מדברת על זה שאנחנו לא מונוגמיים ומציעה לשתף בפנטזיות מיניות, להוסיף פרטנר לסקס. בכלל, עדיף להגיד את האמת ולשתף מאשר להיכנס למעגל של שקר ובגידה שהיו מקובלים מאוד בדורות הקודמים".
למה זה כל כך מסובך?
"יש סתירה בין ביטחון בזוגיות וסקס שיש בו ריגוש. אנחנו רוצים ביטחון, אבל זה לא סקסי, לא מלהיב. אתה צריך להיות מודע לזה ולהפוך בזה כדי להכניס חיות לזוגיות, אחרת אתה נשאר עם ביטחון אבל בלי מיניות. אנחנו לא בנויים להיות עם אדם אחד לאורך שנים ולרצות רק אותו, זה רק טבעי שתהיה משיכה החוצה. לכן יש הרבה בגידות. זאת בעיה רצינית ולכן חשוב להיות פתוחים אחד עם השני".
#6: ילדים צריך לעשות מיד, נכון או לא נכון?
לא נכון. "זוגות שנמצאים ביחד מגיל צעיר, מתפתחים יחד כבני אדם ומביאים ילדים - הסיכוי של משבר או בעיות סביב גיל 45, שהוא ממילא גיל בעייתי, הוא הרבה יותר גדול", אומר ויגודר ומסביר שיש צורך בבשלות מינימלית של הזוגיות כיחידה בפני עצמה לפני שפולשים לתוכה ילדים.
"אנחנו עשינו את הילד הראשון שלנו אחרי 15 שנה ביחד", מחזק רועי, אב לשלושה. "בנינו את הזוגיות לפני הילדים, היה לנו זמן, המון שנים היינו בכלל אל-הוריים כתפיסה. עד אז צברנו המון חוויות, יש לנו עסק יחד והוא היה בבעיות קשות, אבל התגברנו על זה, היינו כמו רעים לנשק ואמרנו שאם שרדנו את זה, אנחנו כבר לא נתגרש. אני מאושר שלא היו לנו ילדים כשהיינו יותר צעירים".
#7: מי שורד יותר שנים, הנשמות התאומות או ההפכים המשלימים?
ניגודים נמשכים זה לזה ולפעמים גם משלימים זה את זה, אבל הבדלים קטנים תופחים כמו שמרים במטבח הזוגי. הנה, אחד הריבים הגדולים והקבועים בין טלי לבעלה הוא סביב הסירוב שלו לקרוא ספרים. "זה גומר אותי", היא אומרת, "והתסכול שלו הוא שאני לא מעריכה אותו מספיק, לא חושבת שהוא חכם. המטפלת הזוגית שלנו אמרה באיזשהו שלב שאי אפשר לכעוס שוב ושוב על עץ תפוזים שלא נותן לימון. זה לא הוגן. ראיתי כמה זה מסרס אותו. התסכול שלי מזה לא יגרום לא לפתוח ספר אלא רק יגרום לו להרגיש חרא עם עצמו".
אחרי 25 שנות נישואים אומרת רוית: "זה נשמע הכי סחי ומעשי ומשעמם וזעיר בורגני, אבל אחת הסיבות שעדיין טוב לנו ביחד היא שיש לנו בול אותו טעם בדברים. אנשים מתפתחים לכל מיני כיוונים, בני אדם משתנים לאורך השנים. כדי שהשינויים האלה לא יביאו לריחוק, תחומי עניין משותפים זה קריטי".
ד"ר ויגודר: "הקלישאה אומרת שהסיבות שבגללן בחרת בן זוג הופכות לסיבות שבגללן תרצי לעזוב אותו. דוגמה פשטנית יכולה להיות גבר מצליח וקרייריסט שבוחר אישה שנראית לו ביתית, אמהית. הם מתחתנים, היא מתרשמת מזה שהוא עובד ומצליח והוא מהביתיות שלה, השנים עוברות והנה היא כועסת עליו שהוא אף פעם לא בבית, והוא ואומר לעצמו: איזו מין אישה זאת שיושבת בבית".
אז הפכים לא משלימים?
"אנחנו מחפשים מישהו שישלים אותנו, אבל אם הוא שונה, השוני שהיה מושך יהפוך לקושי. מניסיוני, דווקא זוגות שדומים אחד לשני מצליחים טוב יותר. הפכים נמשכים, אבל קחי זוג שאחד מאוד נקי והשני מבולגן - זאת סיבה לאינספור מריבות. זוג ששניהם מסודרים או בלגניסטים, לפחות הסדר לא יהיה אישיו".
#8: אפשר בכלל לדעת איך מישהו שאוהבים יהיה בעוד 15 שנה?
אחרי שבע שנות זוגיות וטיפולי פוריות, מירב (42, בזוגיות 15 שנה ואם לשניים), נכנסה להיריון. כשהבן הבכור נולד היא גילתה שבן זוגה הוא לא האדם שהכירה. "כל השנים לפני הולדת הילד הראשון, הכל היה מאוד שוויוני בינינו. הוא ניקה את הבית יותר ממני, עשה את כל הסידורים. הכל היה חצי-חצי. הוא בא איתי לכל הבדיקות בטיפולי פוריות, היינו חברים טובים, לא רבים הרבה, עושים דברים יחד.
מה קרה אחרי הלידה?
"הוא פשוט לא היה איתי יותר. בשבועות הראשונים הייתי מפורקת, מיניקה, לא ישנה, סבלתי נורא. ציפיתי שהוא יהיה על ידי, שייקח את התינוק כל פעם שהוא יכול. אבל הוא המשיך בחייו. זאת הייתה נקודת ההידרדרות בקשר שלנו. עכשיו אני מסתכלת עליו כגבר שאי אפשר לסמוך עליו, ואני שואלת את עצמי איך ייתכן שפספסתי שהוא גבר לא שוויוני, אם היו סימנים מקדימים. זה כרסם בקרבה בינינו".
דרור אומר שתמיד אפשר לחזות את העתיד. "אני מאמין מאוד גדול בזה שאנחנו גדלים להיות ההורים שלנו, ובאמת שנינו גדלנו להיות כאלה - אני קצת אבא שלי, היא מאוד אמא שלה. זה הכי בדיחת מילואימניקים, אבל הטעות שלי הייתה שלא שאלתי איך זה להיות נשוי לחותנת שלי".
#9: בפרק ב' כולם כבר יותר חכמים, נכון?
הנישואים הראשונים של מיכל היו רעים מאוד. הם הכירו כשהיא בת 21 וחיו יחד במשך שבע שנים, אבל היא תמיד הרגישה שהזוגיות הייתה שקר. בסיבוב השני, החליטה, הכל יהיה מבוסס על כנות מוחלטת.
שנה לאחר הגירושים היא פגשה את מי שהפך לבן זוגה. הם ביחד כבר 15 שנה. "הגעתי לקשר הזה כשאני יודעת טוב מאוד מה אני לא רוצה", היא אומרת, "הנישואים הראשונים מאוד עזרו לי להעריך את בן זוגי. כשפגשתי אותו הייתי במצב מאד נמוך והוא הרים אותי. אין דבר שאני מסתירה ממנו, הוא החבר הכי טוב שלי".
אז זאת התשובה, ד"ר ויגודר? פעם שנייה גלידה?
"יש שתי אמירות. אחת היא שפרק ב' יותר מוצלח מפרק א' כי אתה מצליח ללמוד מהטעויות שלך, והשנייה היא שבפרק ב' או ג' אתה ממשיך להתחתן עם אותו אדם. אתה משחזר את הבחירה שלך, לא לומד מניסיון. לאנשים יש נטייה לחזור על אותה גברת בשינוי אדרת".
**למצולמים בכתבה זו אין קשר לנאמר, אבל תראו כמה הם נראים מאושרים**